התחזית של קוריאה

מה כבר לא נאמר ונכתב על צ'יק קוריאה? שזהו אחד הפסנתרים הגדולים בעולם, שעבד לצד אגדות הג'אז הענקיות לדורותיהן, שהיה מועמד ליותר מ-50 פרסי גראמי ומי שבמהלך השנים הופיע כל כך הרבה פעמים בישראל, שהוא כבר מתקשה לספור. "יותר מדי פעמים", הוא אומר בראיון ל-ynet, ממש לפני שהוא נוחת בתל-אביב פעם נוספת.

נוסטלגיה: קוריאה, ויטוס והיינס בשנות השמונים

"אבל אני נהנה בכל פעם שאני מגיע. אני מאוד אוהב את האווירה בישראל. אני אוהב את האנשים והקהל תמיד נהדר. אני מאוהב באוכל: בפעם שעברה שביקרתי מצאנו מסעדה משפחתית ביפו שהיתה מאוד רועשת ומאוד שמחה", הוא צוחק, "יש הרבה מוזיקאים טובים בישראל וסביבה מאוד יצירתית. אני מתאר לעצמי שעדיין יהיה מאוד חם כשאגיע?".

בהחלט. בימים האחרונים חצינו את ה-40 מעלות.

"אלוהים. טוב, אני מוכן, לא איכפת לי מזג האוויר החם, אני רק רוצה לדעת אם להביא בגד ים".

הקשר שלך עם ישראל ממשיך להתקיים גם דרך נגן הקונטרבס אבישי כהן, שניגן איתך הרבה שנים. אתם עדיין מתראים?

בקיץ שובר השיאים הזה יגיע אלינו קוריאה כדי לפקוד ב-4 בספטמבר הוא יפקוד את היכל התרבות בתל-אביב. לצידו אפשר יהיה לחזות בשתי אגדות ג'אז נוספות: המתופף רוי היינס ("הגיבור המוזיקלי שלי", מכריז קוריאה) שבמרץ האחרון חגג 85, והבסיסט הצ'כי מירוסלב ויטוס בן ה-62, אחד ממקימי להקת "Weather Report" האהובה.

קוריאה. יצר קשר אישי ומוזיקלי עם כל הגדולים (צילום: Lynn Goldsmith)

קוריאה, עוד רגע בן 70, ניגן עם שני החברים לראשונה כבר לפני יותר מ-40 שנה. מדובר באותה השלישייה שהקליטה את "Now He Sings, Now He Sobs", אחד מאלבומיו האהובים והמוערכים ביותר של קוריאה. לאחר שיחה קטנה שניהל עם היינס, החליט קוריאה לאחד את החברים שוב לכמה הופעות בודדות באירופה. האחרונה תהיה בישראל ובסוף השנה צפויים השלושה להיכנס לאולפן וליצור אלבום חדש מלא ביצירות טריות.

השלישייה מבצעת את "Rhythm A Ning" של ת'לוניוס מונק

"ככל שהזמן עובר, אני מנסה לתכנן הכל הרבה מראש", מודה קוריאה, "יש לי עוד המון תוכניות להמשך השנה וגם לשנה הבאה".

ומה עם חלומות שהם מעבר לכתיבה?

האימונים משתפרים עם השנים

קשה יהיה לאכלס בחלל אחד את כל האגדות, מתות וחיות, לצידן ניגן. בין אם בפרויקטים משלו או של אחרים, נראה שקוריאה, האיש והקלידים, יצר קשר מוזיקלי ואישי עם כולם: מיילס דיוויס, סטן גטז, סטנלי קלארק, הרבי הנקוק, גארי ברטון והרשימה, כאמור, אינסופית.

קוריאה עם מיילס דיוויס ולהקתו ב-1970

כשהוא מביט לאחור, קשה לו למצוא רגע אחד בו הוא גאה יותר מכל, או נגן אחד שנמצא מעל כולם. "זה בלתי אפשרי", הוא אומר, "ככל שהזמן עובר, פרויקטים חדשים נוצרים והשנים חולפות. אני לא חושב על העבר, אני ממשיך קדימה. זה גוזל ממני יותר מדי אנרגיה. אני מניח שאם אכתוב אוטוביוגרפיה, אוכל לנסות לצמצם ולנסות להביע את העבר. כך או כך, החוויות העשירות ביותר שלי מגיעות לצד מוזיקאים אחרים. הם אלה שגורמים למוזיקה שלי לקום לתחייה".

אתה עדיין מתאמן?

ולא קשה לך לפעמים?

"דווקא לא. אני חושב שככל שאני מתבגר אני דווקא משתפר באימונים ובלמידה של דברים חדשים. אני מאוד נהנה לפתח טכניקה חדשה. באחרונה חזרתי לספרים הישנים שלי של באך. התחלתי לנגן את היצירות האלה, אותן אף פעם לא הצלחתי לנגן בצורה ממש טובה.

"החיים שלי הפכו די פשוטים. מצד אחד, אני יוצר את המוזיקה שמרגשת אותי. אבל אני גם בוחר לעבוד עם אנשים טובים ובעלי בטחון, שיעזרו לי לארגן את המוזיקה שלי ולהיות פרקטי. אז יש לי קבוצה קטנה של חברים מאוד טובים כאלה, שגורמים לי להביא את הרעיונות האלה לעולם".