"המשחק יכול להפוך למעמסה נפשית"

המחשבות על בימוי החלו להתגנב לראשה של השחקנית קרן צור כבר לפני מספר שנים. צור, מהשחקניות המובילות של תיאטרון בית ליסין, הפכה במחשבה, נתנה לה להתבשל על אש קטנה ועכשיו, כשהיא בעיצומן של חזרות על מחזה קצר שיציג בפסטיבל "פותחים במה" שייפתח השבוע, היא מתחילה צעדים ראשונים במימוש החלום.

"תמיד היה לי ברור שמשחק הוא רק חלק מצומצם מעבודת התיאטרון", היא אומרת דקות ספורות אחרי סיומו של יום חזרות. "מי שמספרים סיפור שלם הם המחזאי והבמה שיוצרים עולמות. מאוד מעניין אותי לקחת סיפור טוב ולתרגם אותו לשפת הבמה".

צור עם השחקנים. "רציתי גם וגם" (צילומים: שרון צור)

אחרי שנים שהיא עומדת על הקרשים, צור מכירה בגוף ראשון את המחיר שגובה הכישרון לרגש קהל. "הגיע רגע שבו אמרתי לעצמי שבקצב הזה, לא אחזיק מעמד עוד הרבה זמן", היא אומרת. "יש בי משהו שלא יודע לעשות דברים על-יד, וכשהתפקידים שאני מקבלת הם תמיד במחזות דרמטיים, המשחק יכול להפוך למעמסה נפשית גדולה. לוקחים כמובן מאליו את היכולת של שחקן לרגש, אבל זו עבודה קשה והמחיר נגבה ממך ערב-ערב. איך שלא תסתכלי על זה, זו לא רק הצגה".

באחת הנסיעות להצגה בישוב מרוחק, הכתה בה תובנה שהגיע הזמן לחפש איזונים. "אני לא אומרת שזה מסלול שכל שחקן צריך לעבור, אבל פתאום לא הספיק לי רק המשחק, רציתי גם וגם". הטריגר האחרון שדחף אותה אל כסא הבמאי היה צפייה בהפקה נורבגית של "אויב העם" בבימויו של רונר הודנא. היא הציצה ונפגעה.

"זו היתה הפקה ששינתה את נקודת המבט שלי על תיאטרון", היא אומרת. "יצאתי מהאולם ופתאום בא לי לביים. זה היה מדהים. אני רואה הרבה הצגות תיאטרון וכל צפייה מחזקת בי את המחשבה שיש בארץ הרבה יותר שחקנים מצוינים מבמאים מצוינים. השחקנים הישראלים מאוד מגוונים, יש מכל הסוגים והמינים. בתחום הבימוי אני חושבת שחסר גיוון ופה היה משהו אחר שהבהיר לי שאולי יש מקום גם לקול שלי. יש הפקות תיאטרון כאלה שגורמות לך לרצות לעשות".

"אני לא רוצה להיכנס לפינות, אבל כן. זה קשור גם לשפות תיאטרוניות מצומצמות. אני רואה סוגים שונים של שחקנים על הבמות בארץ גם במבחר, גם באיכויות וגם בתפיסות משחקיות. מבחינת במאים, אני מרגישה שיש מקום לעוד עשייה מכל הסוגים. יכול להיות שאגלה שבימוי זה בכלל לא בשבילי, אבל עכשיו אני בשלב של בירור מול עצמי. זו טעימה ולעת עתה אני נהנית".

המטרה: לכוון, לא לפרש

בפסטיבל היא מביימת את "עתיד מתוק", מחזה קצר שכתבה שלי ניידיץ'. במרכז המחזה מנהלת שיווק צעירה ומצליחה שחולמת על קריירה כשוקולטייה וחווה תהפוכות בעקבות מפגש אקראי עם מוכר תימהוני בחנות שוקולד. בחדר החזרות מול השחקנים אפרת בוימוולד, שרון צור, אלון פדות, חן דנון ואופיר וייל שמשתתפים בקריאה, עושה הרושם שצור מתאפקת שלא להדגים.

מתוך החזרות. "מאוד משתדלת לא להדגים"

"זה לא פשוט בשביל שחקנית", היא צוחקת כמי שנתפסה בקלקלתה. "אני מאוד משתדלת לא להדגים כי זה סוגר שחקנים ובכלל, תפקיד הבמאי הוא לכוון את השחקן ולא לפרש. כל שחקן הוא עולם ויש אגו ורגישויות ואתה צריך לתת פידבק חיובי כדי שהשחקן שמולך יהיה פתוח גם לפידבקים שליליים. זו פסיכולוגיה.

"גם כשאתה מחמיא, צריך לבדוק מה זה עושה לשאר השחקנים ולא לקפח. זו למעשה מערכת של איזונים שבה אתה כל הזמן צריך לחשוב איך לשמר את הטוב ולשפר את מה שפחות טוב, איך להוביל את השחקנים ואיזה עולם לברוא עבורם כדי שיבינו מה רצית לומר. אנחנו מתעסקים בנפש האדם וזה תהליך שבו אסור לך לאבד סבלנות".

זה מחזה קליל שרחוק מאוד מאלה שאת בדרך כלל משחקת בהם.

"זה נכון. בדיוק מסוג המחזות שמעולם לא הציעו לי לשחק בהם. אולי דווקא בגלל זה אני כל כך נהנית מהעבודה. זה מחזה קליל, עם נגיעות קומיות, הכי אנטי טייפ-קאסט שלי".

את מתרגשת?

"ביום הראשון של החזרות התרגשתי. לא ידעתי איך יקבלו אותי אבל באתי מוכנה ובגלל שעם רוב השחקנים כבר עבדתי, ההיכרות יצרה אמון. מאוד שימח אותי שלא נבהלתי ושנכנסתי לחדר החזרות בלי לחשוב על התוצאה.

זה מקל שכל העושים במלאכה מגיעים עם מחויבות לדבר, זה נותן המון סיפוק. זו היתה גם הפתעה לגלות שבניגוד לקרן השחקנית, שמפרפרת סביב עצמה בהיסטריה, כבמאית אני די עומדת מאחור. אני עושה את זה בכיף".

צור מכירה תודה לפלטפורמה שפתחה לה דלת אל עולם הבימוי. "זה פסטיבל די מדהים", היא אומרת. "זה ממש לא מובן מאליו. המקום הזה הוא חממה שנותנת מקום גם לשחקנים וגם ליוצרים בראשית דרכם. שחקנים מאוד אוהבים להשתתף בו כיוון שהוא מאפשר חשיפה אבל בשביל כולם אני חושבת שכוח המשיכה העיקרי הוא האווירה המצוינת סביב הפסטיבל. כולם עוזרים לכולם, יש תחושה של עשייה וזה יוצא דופן. גם מבחינת הקהל תמיד מדהים אותי מחדש לראות את האולמות מפוצצים. אנשים רוצים להיות חלק מהתהליך, להציץ אל מאחורי הקלעים של מוצר חצי מוגמר. זה כמו לראות Making Of של סרט. יש בזה קסם".