החגים בפתח ושיגעון הקניות תוקף - אל תיכנעו

שנה עברית חדשה בפתח. כולנו מקווים ומאחלים איש לרעהו שתהיה זו שנת שלום, בריאות, סובלנות, אהבת הזולת ועוד. מהשנה, אני רוצה להוסיף ברכה נוספת: שתהיה זו שנת צריכה נבונה, מושכלת ומאוזנת. בנאלי? זה נכון. אולי אפילו קצת ישיר לברך כך מכרים ואהובים, אולם אני מוצא לנכון לפתוח כך בטרם יכנס חשבון העו"ש לבור שעל סגירתו נעמול כל השנה.

האווירה הציבורית תורמת

זה לא כל כך נעים אבל צריך להודות, מעבר להכנות למפגש המשפחתי, לנסיעות לאורכה ולרוחבה של הארץ, להכנות לשאר חגי תשרי, כל שנה עברית מתחילה פה בסוג של בולמוס צריכה משוחרר רסן ומתעצם.

הבולמוס הזה משולהב על ידי רשתות השיווק, עטוף באווירת חג כביכול ומתודלק בפרסומות ומבצעים המכוונים אותנו למדפים בסופר שבמקרים רבים הקשר ביניהם לארוחת החג הוא מקרי ביותר.

נדמה כי כל כך קל להיתלות באווירה הציבורית הכללית, שהרי אחרי הכול מדובר ב"מנהג" ידוע מאז ומקדם, בו חגים הם מילת קיצור לסחרור קניות בלתי נשלט.

ושוב, כבכל שנה, רשתות השיווק דואגות להחדיר בנו כבר עכשיו את "רוח החג", כמעט חודש לפני ערב ראש השנה.

רק עברנו את החופש הגדול והחגים בפתח

בימים האחרונים, ממש לפני ערב החג נראה בפעם המי יודע כמה כתבות במהדורות החדשות ובתוכניות הצרכנות המשדרות מתוך התורים הארוכים, בין אנשים עם עגלות עמוסות למכביר, לפעמים עם יותר מאחת – מה יש בתוך העגלה? כמה ממוצריה באמת נדרשים ובכמה באמת נמצא שימוש? את זה, לא תשמעו בכתבות האלה.

כמו בעולם המערבי, גם בישראל רוח החג הופכת להיות יותר ויותר "חג קניות". כניעה לשיווק אגרסיבי, צרכנות בלתי מרוסנת, הוצאות ענק המסתכמות לעתים באלפי עד עשרות אלפי שקלים לכל משק בית.

האמת, אין צורך לעשות כתבת המשך תחת הכותרת "אחרי החגים" – הסוף ידוע מראש: את תקופת חגי תשרי מסיימות משפחות רבות בישראל מתחת לקו האפס בדף החשבון מהבנק.

צריך לזכור, עבור משפחות רבות קניות החג באות בתקופה בה ממילא היד נעה פעמים רבות לכיוון הארנק – החופש הגדול של הילדים, ההכנות והקניות לקראת פתיחת שנת הלימודים וההרשמה היקרה לגני הילדים ולחוגים אחר הצהריים לגוזלים שלנו.

צריכים לגלות אחריות

ההוצאות לא מסתיימות בראש השנה – חודש תשרי עמוס בחגים נוספים וחופשים לילדים שלא יאפשרו לארנק להישאר סגור לזמן רב. אבל כמו שאומרים בצבא: "לכל שבת יש מוצאי שבת" – לעניינינו, אחרי חודש תשרי, יש לנו לכל היותר עוד 11 חודשים נוספים להתכונן לקרנבל הבא, בפסח או בראש השנה הבא.

זה מתחיל בתחושה המוכרת והמודחקת שאם כבר קונים לכבוד החג, לא נורא אם נגזים בדברים מיותרים. פתאום גם נראה לנו שצריך להחליף ריהוט, והבגדים בחלונות הראווה נראים זמינים יותר כי יש עליהם הבטחה למבצע, רק שבשביל לנצלו צריך לצרוך רק עוד שניים שלושה פריטים.

במקום זה, כולנו צריכים פשוט לגלות אחריות. האחריות עליה אני מדבר מתחילה באות א' המסמנת את ה'אני', ורק לאחר מכן אפשר לחבר את הא' עם עוד שתי אותיות וליצור את המילה 'אחר' – במובן של הדאגה לזולת. המלכוד, שלא מאפשר להגיע ל"אחר" לפני ה"אני" הוא שאי אפשר לדאוג באמת לזולת, אם איננו אחראים בראש ובראשונה על עצמנו.

שימרו על "ברכת האיזון"

את השנה הזו רצוי שנתחיל עם אחריות לקניות נכונות, להחלטות כלכליות נבונות, בהתנהלות זהירה, ובקיצור - שליטה בגורלנו הכלכלי.

זו צריכה להיות המטרה, לא סתם הצעתי את "ברכת האיזון" הזו עימה פתחתי. שהרי ממילא לאחר 'אמוק' החגים אנחנו נאלצים לחסוך ולקמץ כל השנה, אז בואו פשוט נתחיל זאת חודש לפני - נקנה רק מה שצריך, נארח בלבביות ונשקיע קודם באורחינו-יקרינו-בני משפחתנו ולא ביצירת רושם בשולחן עמוס ומרוהט מעבר לצורך.

דווקא בתקופות כאלה, בהן הפזרנות משותפת לכולם, יש לבוא חשבון בכל הוצאה והוצאה, ולהציב אותה במאזן הכללי. חשוב להשוות מחירים ולא להתפתות לקניית מוצרים מיותרים רק משום שהם ב"מבצע".

כאנשים בוגרים אנחנו מבקשים מילדינו לגלות אחריות בבית הספר, כלפי חבריהם, בלכתם בכביש וכן הלאה. אנו מהווים להם דוגמא בכל ולכן אסור לנו להשתולל מבחינה כלכלית, למשכן את עתידנו ואת עתידם. אז את מה שאנחנו אומרים להם, בואו נאמר קודם לעצמנו.