מיקי חיימוביץ': "הבנתי שבשר זה סוג של רצח"

יש שני מצבים שבהם מיקי חיימוביץ' מנסה להתנתק רגשית: כשהיא מגישה חדשות קשות במיוחד וכשהיא מטגנת שניצלים לילדים. אחרי עשרים שנה נטולות בשר היא מוציאה ספר בישול צמחוני, ומספרת למוסף "זמנים מודרניים" של "ידיעות אחרונות" איך התרגלה לאכול תוספות כמנה עיקרית ולמה בשביל הילדים שלה טלנובלות הן מחוץ לתפריט

צחי כהן פורסם: 26.08.10 , 10:18

כשמיקי חיימוביץ' הייתה בצבא היא החליטה לגזור על עצמה טבעונות משיקולי בריאות. "לא אכלתי שום מזון מעובד, או כזה שעשוי מקמח לבן, מסוכר לבן או מחלב‭,"‬ היא משחזרת. "הייתי סוחבת לבה"ד 12 שקיות עם גרעינים. כמעט שלא נכנסתי לחדר האוכל, הכנתי לעצמי סלטים בחדר. ההורים שלי, ובמיוחד אמא, חשבו שהשתגעתי. היא אמרה: 'לילדה יש ג'וק, וזה יעבור‭.'‬ ובאמת החזקתי מעמד חצי שנה ואז נשברתי, כי זה היה נורא קשה‭."‬

אבל הג'וק לא עבר לה, וכעשר שנים אחר כך היא החליטה להיות צמחונית. "לא היה משהו ספציפי שגרם לזה, זה היה תהליך‭,"‬ היא מספרת. "קראתי יותר ויותר ספרים בנושא, המסרים חילחלו, ויום אחד הבנתי שבשר זה סוג של רצח. ידעתי שאני לא יכולה להפריד בין החתולה שלי לבין הפרה ברפת. יש לה נשמה, כואב לה, ואני לא יכולה לאכול אותה‭."‬

-גם הפרות בתעשיית החלב לא רועות בשלווה באלפּים.

"נכון, וגם התרנגולות שמגדלים בשביל הביצים. אני מקפידה לקנות ביצי חופש ומקווה שאפשר להאמין למה שכתוב על העטיפה. הייתי שמחה אם הייתה אפשרות לצרוך חלב שידוע בוודאות שמגיע ממשק חלב הומני, בדומה לביצי חופש. הטווח של אדם שמחליט לא לאכול חיות גדול – האדוקים ביותר לא ילבשו בגד מעור ולא ינעלו נעלי עור. אני מנסה למצוא דרך שפויה באמצע‭."‬

כמעט 20 שנה שחיימוביץ' מצליחה לשמור על ההחלטה ההיא. "אני לא מהפנאטים האלה, שאם זה נגע בבשר – אז אני לא אוכל את זה. אני אומרת: 'בסדר, לא נורא‭.'‬ צמחונים מתרגלים להסתפק במועט. כשאני באה לאירוע, אני לא מודיעה מראש שאני צמחונית, כי אני לא רוצה להלחיץ את המארח, אז בדרך כלל אני אוכלת את תפוחי האדמה ואת הסלט. בחמש השנים האחרונות אני גם אוכלת דגים. הייתי שמחה להוציא אותם מהתפריט כמו בעבר, אני קצת מוותרת לעצמי יותר מדי. כשהתפריט הצמחוני במסעדות מצומצם, אני הולכת בקלות מדי על האופציות שמציע הים, כי זה מפשט את החיים במקומות שבהם אין לי כמעט מה לאכול‭."‬

חיימוביץ' ותמי גרייניק בהשקת הספר. "היא רצתה לעזור לי" (צילום: איציק בירן)

-את מאמינה שלדג יש רגשות?

"לכל חי יש רגשות. כשעבדתי בערוץ 2 עם ערד ניר, שהוא וטרינר בהשכלתו, הוא אמר לי: 'את יכולה לאכול בשקט צדפות, כי להן אין בכלל מערכת עצבים‭.'‬ כלומר, לא כואב להן שום דבר. אז זה היה הפתרון שלי בצרפת: לאכול מולים. בישראל, אף פעם לא נתקלתי במצב שלא היה לי מה לאכול‭."‬

-ומה את עושה בימים של משדרים לחוצים וארוכים?

"אוכלת סנדוויץ' עם גבינה או פיתה עם חומוס ופלאפל. אם מזמינים אוכל מבחוץ, אז אני אקח נודלס צמחוני. ותמיד יש לי חטיף אנרגיה בתיק‭."‬

ילדים וחסכים

חיימוביץ' ‭(48)‬ נשואה לאלי אילדיס ‭,(44)‬ מנחה טלוויזיה ומגיש בערוץ הספורט, ואמא של אורי ‭(15)‬ ויולי ‭.(12)‬ בשמונה השנים האחרונות, מאז שעזבה את הגשת חדשות ערוץ ‭,2‬ היא מגישה את המהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 10 לצד יעקב אילון. במשך ארבעת הימים שבהם היא מגישה את המהדורה, היא מגיעה לאולפן בגבעתיים בארבע אחר הצהריים. יש ימים שבהם היא גם יוצאת לשטח כדי לצלם את כתבתה השבועית, "ישראלים ‭,"10‬ על אנשים שתורמים לחברה. את שעות הבוקר היא מקדישה לפעילות ספורטיבית ולסידורים, ומקפידה להתעדכן בענייני היום תוך כדי. בתשע וחצי בערב היא חוזרת לביתה שבמרכז תל אביב.

"הילדים כבר לא צריכים שישכיבו אותם‭,"‬ היא אומרת בהקלה. "במשך השנים זה היה התפקיד של אלי, והוא קיבל את זה בשמחה גדולה. לי זה היה חסר מאוד. הייתה תקופה ארוכה שהגשתי חדשות רק שלוש פעמים בשבוע, כי הרגשתי שהמחיר גבוה מדי. כשהם היו קטנים, הרגשתי שאני מפספסת וזה היה לי מאוד קשה. עבור כל מי שעובד אחר הצהריים, כשהילדים הולכים לגן מתחילה הבעיה. אצלי זה התחיל כשאורי הלך לגן בגיל שנתיים. לפני כן הייתי איתו כל הבוקר ובשלוש באה המטפלת. כשהוא הלך לגן הוא היה חוזר ברבע לארבע, ואני כבר לא הייתי בבית. כשחזרתי, הוא כבר ישן. בימים כאלה לא הייתי רואה אותו, וזה היה נורא.

"ניגשתי לשלום קיטל, שהיה אז הבוס שלי בערוץ ‭,2‬ ואמרתי לו שאני לא מסוגלת, ועדיף מבחינתי לעזוב את העבודה. הוא הציע לי כפשרה לרדת לשלוש פעמים בשבוע. זאת פשרה שיכולתי לחיות איתה, כי זה השאיר לי ארבעה ימים עם אורי. למרות זאת, תמיד יש מבצעי שידור ויש שבועות שבהם עובדים חמישה ימים. חלק גדול מהפעילות היומיומית של הילדים, כמו חוגים או חברים, מתרחשת אחר הצהריים ויש הרבה דברים שאני לא חלק מהם, אבל מצאתי את האיזון. אם היום אני שואלת את ילדיי, הם בסדר עם זה. לא נרשמו חסכים. החסכים הם יותר תחושה שלי מאשר שלהם. אני מאמינה שלילדים תמיד יהיו מטענים כלפי ההורים. בוודאי טעיתי במהלך הדרך, ויהיו דברים שיעלו על ספת הפסיכולוג‭."‬

-הקושי לשלב בין קריירה לבית אופייני יותר לנשים, לדעתך?

"אני לא אוהבת להכליל, כי אני יודעת על לא מעט גברים שקשה להם לא פחות מלנשים. אבל אני מכירה גם הרבה גברים שאין להם עם זה שום בעיה: הם חיים בשלום עם זה שהם רואים את הילדים שלהם רק בסופי שבוע. יש גם נשים כאלה, אבל לי קשה להבין את זה‭."‬

-החדשות המדכדכות שאת מגישה משפיעות עלייך ביומיום?

"אין לי פריווילגיה להתעלם, לכבות את הטלוויזיה, לזפזפ או לא לקרוא עיתונים. אני עמוק בתוך זה, זה לא עוזב אותי. זה בא בלילות, בחלומות. לפעמים אני מוצאת את עצמי עושה עבודה עצמית של ניתוק. האייטם רץ ואני מנסה להתעסק בדברים אחרים כדי לא להיכנס לזה יותר מדי, כי אחרת אהיה מרוסקת. אני עושה את זה בעיקר בכתבות על שכול. אני לא יכולה לפרוץ בבכי, אבל מי שמסתכל על העיניים שלי יודע מה עובר עליי. היו לי כמה ויכוחים נוקבים במערכת על הצורך בתיאורים פלסטיים, כי אני חושבת שצריך להמעיט בהם. היו כמה מהדורות שכשיצאתי מהן אמרתי: 'שכחתם שילדים בארץ רואים חדשות! אי אפשר להיכנס לתיאורים גרפיים‭.'‬ היום יש יותר מחשבה על הדברים האלה, אבל לפעמים אתה נקרע, כי אתה יודע שהתיאורים יעבירו את עוצמת הזוועה. זה חוט דק שמאוד קשה להלך עליו‭."‬

-במבט לאחור, המעבר לערוץ 10 עשה לך טוב?

"כן. הוא פתח בפניי אפשרויות שבזמנו לא היו פתוחות בערוץ ‭,2‬ כמו הסדרות שעשיתי. כל שינוי מכניס אנרגיה חדשה. היום מערכת חדשות 10 כבר לא מה שהייתה לפני שמונה שנים, היא עוברת תהליך שכל מערכת עוברת, ועדיין יש ניסיון לצאת מהקופסה. אבל אני לא יכולה להגיד שהמתחרים שלנו לא מנסים לעשות אותו דבר. יש לנו מתחרים מעולים‭."‬

-גם המהדורה שלכם טובה, אז למה הרייטינג לא מתרומם?

"זה פועל יוצא של מצב הערוץ, שלא הצליח, למרבה הצער, עם כל המכות שניחתו עליו. הוא נאלץ לחיות במלחמת הישרדות כמעט מיום שעלה, ולא הצליח למצב את עצמו כערוץ מבוסס עם פריים-טיים מגובש. זה משליך על החדשות‭."‬

-את מוזמנת לחתונה של יונית לוי?

"עוד לא קיבלתי הזמנה. סימסתי לה שנורא שמחתי לקרוא בעיתון שהם מתחתנים, והיא הודתה לי. אנחנו מכירות, עבדנו שנים ביחד בחדשות ערוץ ‭,2‬ כשהגישה את המבזקים ואני את המהדורה. אני מאוד אוהבת אותה, אבל אין לי שום ציפייה להיות מוזמנת לחתונה‭."‬

-לפני שלוש שנים הובלת מהלך: לבשת בפעם הראשונה במהדורה חולצה קצרה.

"אני חושבת שהייתי הראשונה שעברה מז'קטים לחולצות קצרות. זאת הייתה שבירה של קוד לבוש, פשוט הרגשתי שאני לא יכולה יותר עם הז'קטים. קיץ, ארבעים מעלות בחוץ, זה נראה לי לא מחובר לשבת חנוטה בז'קט. זה לא שאני לא לובשת יותר ז'קטים, אבל יש ערבים שלא. מה שכן, בגדים צהובים אני לא אלבש בגלל מכבי‭." ‬

-את חוששת שיום אחד יחליפו אותך?

"חוששת? ברור שזה יקרה, לא? היום הזה מתקרב. זו דרכו של עולם‭."‬

-ומה תעשי אז?

"יהיה לי זמן לעשות מה שאנשים שאני מכינה עליהם את הכתבות של 'ישראלים ‭'10‬ עושים. חיות, למשל, קרובות לליבי. הייתה לי חתולה שמתה לפני שנתיים, בגיל עשרים. זה היה שיברון לב גדול. היא הייתה מרגישה אותי. כשהייתי בוכה היא הייתה מלקקת לי את הדמעות, כשהיא הייתה שומעת אותי עולה במדרגות, היא קידמה את פניי. חודש אחרי מותה לקחנו שני גורים מאס-או-אס חיות. הם החתולים של הילדים שלי, לא שלי, וישנים איתם במיטות. אני מרעיפה עליהם אהבה, אבל הם לא מתרפקים כמו שהיא הייתה‭."‬

מניפולציות ושקרים

שיחת טלפון נכנסת מהבת יולי. "היי, בובה‭,"‬ פותחת אמה. כשהיא מסיימת את השיחה, שבמהלכה הורתה לה להעיר את אחיה הגדול ב‭,12:30-‬ חיימוביץ' משווה בין ילדותה התל אביבית לזו של ילדיה. "חייתי בתל אביב כשעוד היו בה שדות, איפה שהיום ניצבים מגדלים. היינו עושים מדורות ומדשדשים בשלוליות במגפיים. בשבע בערב האמהות היו עומדות במרפסות וקוראות לנו לעלות הביתה. היו מין חיי שכונה כאלה, משחקי רחוב. זה פשוט לא קיים היום. ההורים פחות השגיחו עלינו. בכיתה ג' נסעתי לבד לחוג קרמיקה ליד כיכר דיזנגוף - זה משהו שהיום הורה לא יעלה על דעתו. יולי עולה לכיתה ז‭.'‬ היא כבר מסתובבת לבד, הולכת עם חברות לים, אבל זה אחרי הרבה שיחות. היא יודעת באיזה עולם היא חיה‭."‬

חיימוביץ' ובעלה, אלי אילדיס. "הוא מתייחס לצמחונות שלי בסלחנות" (צילום: לירון אלמוג)

-ואורי?

"אני מרוצה מזה שהוא הולך לצופים וידריך בשנה הבאה. אני שמחה שהוא נמשך לטבע, זבובים, חום ועבודה קשה. זה לא מובן מאליו. עם זאת, מאז שהוא חזר מהמחנה הוא צמוד לסוני ומשלים פערים. כשאנחנו מרגישים שהם עברו את הגבול, אנחנו מצמצמים את שעות הצפייה בטלוויזיה ואת משחקי המחשב. אנחנו מחליטים שרואים ומשחקים ככה וככה שעות ביום. המעבר בין להיות אמא לילד קטן לאמא לילד מתבגר לא קל. קשה לשחרר, לדעת שיש חלקים שלמים מהחיים שלו שהוא ממדר, שאתה לא חלק מהם ולא תהיה‭."‬

-יש דברים בטלוויזיה שאת לא מרשה להם לראות?

"כן. טלנובלות, כי זה משקף מציאות שבנויה על תככים, מניפולציות, בגידות, שקרים. הייתה תקופה ארוכה שאסרתי על בני לשחק בסוני במשחקים עם דם ורציחות. בשנה האחרונה הטאבו נשבר משתי סיבות: הוא רואה את זה אצל חברים, והוא מבוגר ובוגר מספיק כדי להכיר את המורכבות של החיים ולהבדיל בין מציאות לדמיון. אם הוא רואה סרטי פעולה שהוא אוהב, אז אין כבר הבדל כל כך גדול בין 'מת לחיות' לבין לשחק את המשחק הזה. אבל כשילדים בני שש או שבע משחקים במשחקים כאלה, זה יכול לעוות את האישיות, להפוך אותם לאנשים אלימים‭."‬

-הילדים שלך צמחונים כמוך?

"במשפחה שלי כולם אוהבים בשר, אני לא יכולה לכפות עליהם צמחונות. כשאני מטגנת לילדים שניצלים, אני משתדלת לא לחשוב יותר מדי. אני מצליחה לעשות את זה איכשהו, אוטומטית, אבל יש לי טאבו: אני לא מתעסקת בבשר אדום. זה התחום של אלי‭."‬

-מה מרתיע אותך בבשר אדום?

"הדם שנוזל מהנתח כשאלי חותך אותו. אני חיה עם זה, כי כולם מסביבי אוכלים בשר אדום. אלי ידוע בזה שהוא עושה בשר מדהים, אבל מעולם לא טעמתי אותו וזה אחד התסכולים הגדולים. הוא הכיר אותי כצמחונית‭."‬

-מי מבשל בבית?

"בשנה האחרונה אלי מאוד עסוק בתוכניתו 'רישיון ליהנות' בערוץ ‭,2‬ שאותה הוא גם מפיק. הוא עובד נורא קשה, אז אני יותר מתמודדת עם המטבח ביומיום והוא בסופי שבוע. אלי מתייחס לצמחונות שלי בסלחנות ובכבוד, ומעולם לא ניסה להניא אותי מזה, אף על פי שהוא בן אדם של בשר. הוא גם בן אדם של קפה אנין, טוחן תערובות לבד בבית, ואני שותה נס קפה. הוא חובב יין ואני, אם אני שותה כוסית יין אדום, אין עם מי לדבר. זה מפיל אותי. אני נרדמת.

"שני הדברים היחידים שיש לי בעיה שאלי מכין אותם בבית, עד כדי כך שאני לא מסוגלת להישאר באותו חלל – הם כבד וכבש. יש להם ריח עז. אבל בסך הכל אני, כמו שחמותי הגדירה אותי, צמחונית לא בעייתית. כשאנשים אוכלים לידי בשר, אני לא אעשה להם ייסורי מצפון. עם זה, אני מאוד מעריכה את ג'ונתן ספרן-פויר על הספר 'לאכול בעלי חיים‭.'‬ למי שקורא אותו קשה להמשיך לאכול בשר. בגלל זה הרבה אנשים לא קוראים אותו. אני לא מחלקת אותו כמתנה‭."‬

-מה את אוכלת בארוחות של המשפחה המורחבת?

"בדרך כלל אני מסתדרת עם ההיצע, תמיד יש ירקות וסלטים. הייתה תקופה שאמא של אלי הייתה מתאמצת במיוחד ומכינה לי ממולאים צמחוניים, עד שהבהרתי לה שאני פשוט לא משתגעת על ממולאים וחבל על הטרחה. כשהיינו בירח דבש, הגענו לחברים של ההורים שלי בדרום צרפת. הם שמעו שאני צמחונית והכינו לכבודי דג. אז ממש לא אכלתי דגים, אבל נחנקתי ונתתי איזה ביס סמלי. הרגשתי נורא לא נעים, כי במיוחד בשבילי הם נמנעו מלהכין בשר. בסך הכל זה לא כזה סיפור להיות צמחוני. בהתחלה התייחסו אליי כמו אל הבעייתית, ובארוחות משפחתיות הציעו לי: 'אז אולי רק עוף‭'?‬ אבל אני משתדלת לא לעשות מזה אישו‭."‬

חצילים וממרח שמרים

לפני כעשר שנים, בעת ביקור בלונדון, חברה של מיקי חיימוביץ' הציעה לה לבוא לאכול במסעדה צמחונית נפלאה. חיימוביץ' הייתה ספקנית. "חשבתי שכשהאוכל יותר מדי בריא, הטעם נפגע. המנות מכובסות כאלה, לא 'וואו‭'!‬ הבשר מביא עושר של טעם, וכדי שמנה צמחונית כמו מוסקה, למשל, תהיה טעימה, היא צריכה להיות עשירה בירקות‭."‬

-ויותר מסובך להתקין אותה.

"נכון, יותר פשוט להיות לא צמחוני. מי שעושה דיאטה מכיר את זה מצוין: שמים חזה עוף על הגריל ויש מנת חלבון. צמחוני צריך להכין מג'דרה או קינואה. יותר טרחה, אין ספק‭."‬

כשחיימוביץ' נכנסה למסעדה הלונדונית ‭,"Food for Thought"‬ הסקפטיות שלה רק התגברה. "זה לא היכל מקסים, מדובר בכוך קטן, אבל ברגע שאכלתי, זה היה גילוי. פתאום היה לי מעניין בפה! בכל הביקורים שלי בלונדון מאז הבאתי לשם אנשים, גם את הילדים שלי, ואף אחד לא התבאס מהאוכל. גם מי שלא צמחוני נהנה שם, וזה אפילו פתרון טוב לשומרי כשרות‭."‬

חיימוביץ'. "לכל חי יש רגשות" (צילום: ענת מוסברג)

באחד מביקוריה במסעדה, לפני ארבע שנים, חיימוביץ' התפתתה וקנתה את ספר המתכונים של המסעדה, מאת השפית ג'יין נוראיקה. "אני צרכנית כפייתית של ספרי בישול, אבל לא בשלנית נלהבת. העובדה שאני מטפחת בבית ספריית ספרי בישול היא נושא קבוע לבדיחות. כשאני קונה עוד ספר בישול, כולם צוחקים עליי. אני אוהבת לעיין בספרים, להתבונן בתמונות ולהחזיר למדף. כמובן גם הספר שהבאתי מאנגליה אופסן שם‭."‬

בנקודה זו מצטרפת לעלילה מפיקת הטלוויזיה תמי גרייניק. השתיים נפגשו לראשונה כשגרייניק הפיקה ערב למען לוחמי השייטת שנפגעו בקישון, וחיימוביץ' הנחתה את האירוע בהתנדבות. המפגש המקצועי השני שלהן היה בסדרה הדוקומנטרית "על החיים ועל המוות" (ערוץ ‭(10‬ שהפיקה גרייניק, ושחיימוביץ' הנחתה אחד מפרקיה. גרייניק מעולם לא הייתה צמחונית ולא תהיה אף פעם, והחיבור היחיד שלה לתחום היה בעלה, השחקן והמוזיקאי אבי גרייניק, שהיה צמחוני במשך עשר שנים. "סיפרתי לה על המסעדה וציינתי שלא אעשה שום דבר עם הספר, כי צריך לתרגם ולהמיר מידות‭,"‬ מספרת חיימוביץ‭.'‬ "היא רצתה לעזור לי ואמרה: 'בואי נתרגם ביחד כמה מתכונים, וככה לא יהיו לך תירוצים‭.'‬ לפגישות שלנו הייתי מביאה את הלפטופ. אחת מאיתנו ישבה עם הספר והשנייה הקלידה. אחרי כל מתכון היינו מקשקשות חצי שעה וזה היה בילוי נחמד. כך הצטברו מתכונים וחשבנו שאולי מישהו ירצה להוציא את זה‭."‬

כעבור שלוש שנים נולדה הגרסה העברית של הספר "אוכל למחשבה" (ידיעות ספרים‭.(‬ על הצילומים אחראי דן חיימוביץ‭,'‬ אח של מיקי. הוא אמנם אוהב בשר, אבל גם מתחבר מאוד לטרנדים בריאותיים: חבר בתנועת בישול איטי וגם ממחזר פסולת בקומפוסט. לפני חודשיים חכרו שני האחים חלקה ב"מתחם החווה" בתל אביב, וחיימוביץ' שולפת את המכשיר הסלולרי ומציגה בגאווה תמונות שלהם מעבדים את ערוגות החצילים, העגבניות והרוקט.

חלק מהמתכונים שמופיעים בספר המקורי, המושפע מהבישול של דרום-מזרח אסיה, הושמטו כי אי אפשר להשיג את המצרכים בארץ. "חרשנו את כל המכולות המתמחות במוצרים מהמזרח הרחוק‭,"‬ אומרת חיימוביץ‭,'‬ "ולא מצאנו שרימפס צמחוני‭."‬

-אבל השארתם מרק עם תמצית ממרח שמרים, שיש לה טעם של משחת נעליים.

"אני מסכימה איתך שלאכול מרמייט מרוח על פרוסה זה נורא. אף פעם לא הבנתי איך האנגלים אוכלים את זה. אבל הוא גם מעבה מרקים – לא תרגיש את זה במרק. לפני שנה היינו באתר הנופש 'לנדס אין לאב' בקוסטה-ריקה, שהקימו צמחונים ישראלים. לוקח למי שמתאכסן שם יומיים להבין שהאוכל שם הוא על טהרת הצמחונות, כי הם העלו לדרגת אמנות את הכמו-בשר. אכלתי שם את ההמבורגר הצמחוני הכי טעים שאכלתי מימיי. יכולתי לנסות לבקש את המתכון בשביל הספר, אבל החלטתי שהספר צריך להיות שיקוף של המסעדה‭."‬

-החלטת גם שהצילומים שלך שם לא יהיו מרוטשים.

"הרעיון בספר הוא טבע ואווירה משפחתית חמימה. זה נראה לי לא נכון לבוא לשם מפונפנת ומאופרת, כי אני לא ככה בחיים האמיתיים. אני בן אדם מאוד שונה מהפרסונה הטלוויזיונית שנראית על המסך כל יום. כשאני מבשלת, אני מיוזעת. לא רציתי שהספר יהיה סטייליסטי, סטרילי ומעוצב לעילא. נכון שפעמיים בשבוע אני במספרה, וברור שיש ימים שאני מרגישה שיש לי ‭,'bad hair day'‬ אבל חלק מהבגרות היא לא לעשות מזה עניין. בבוקר אני מסתכלת במראה שתי דקות בדיוק‭."‬

-איך את מתייחסת למראה החיצוני שלך?

"המראה שלי חשוב לי מאוד, כי הוא חלק מהעבודה שלי. אני עובדת קשה על הגוף, עושה ספורט כמעט כל יום – שוחה ורוכבת על אופניים ושומרת על המשקל. זה לא פשוט, זאת הרבה עבודה לתחזק את הכל. עוד לא עשיתי ניתוחים פלסטיים, אבל לגמרי נראה לי שאעשה כשהיום יגיע‭."‬

-כי מגישת חדשות חייבת להיראות צעירה?

"זה לא קשור, אני אעשה ניתוח גם אם לא אגיש חדשות. באיזשהו מקום זה יפריע לי. היום אני משלמת את מחיר הסגידה לשמש של ימי הנעורים. מחוסר מודעות לנזקים היינו מורחים על העור שמן אגוזים כדי להגביר את השיזוף! גם היום אני משתזפת, לצערי, תוך כדי ריצה או רכיבה על אופניים, אבל נגמרו הימים של בטן-גב בשמש על החוף‭."‬

ריחות וגעגועים

בהקדמה לספר, חיימוביץ' יוצאת בקריאה ללא צמחונים. "זוהי הצעתי: קחו לכם יום אחד ללא בשר. יום ראשון הוא בחירה מצוינת, אחרי הזלילות של סוף השבוע‭."‬ בבריטניה מוביל פול מקרטני (שאשתו המנוחה לינדה הייתה צמחונית אדוקה) קמפיין שנקרא ‭"Meatless Monday"‬ וקורא לציבור לנוח מבשר בימי שני. הרבה מסעדות בלונדון נענו לקריאה, ובימי שני הן נמנעות מהגשת בשר. "באגן הים התיכון, עם ההיצע הגדול של הפירות והירקות שיש לנו, זה לא קשה להתנזר מבשר ליום אחד‭,"‬ אומרת חיימוביץ‭.'‬ "במקומות שבהם החורף קשה, כמו סקנדינביה, אין ירקות טריים ולכן זה פחות קל. אבל לנוכח ההתחממות הגלובלית, שתעשיית הבשר היא אחד הגורמים לה, זה נראה לי דבר שאנשים חייבים לקחת על עצמם‭."‬

-מה המנה הצמחונית האהובה עלייך, שאת מכינה בקביעות?

"מג'דרה מבורגול ועדשים. זו מנה שתזונתית חשובה לצמחונים כתחליף לחלבון מלא. יש גם סלט קינואה עם מנגו, קולרבי וכוסברה, שרינה חברתי לימדה אותי להכין. והרבה פסטה, בעיקר בתנור, עם רוטב בשמל. הילדים מתים על זה. אני לא יכולה להגיד שאני לא מתגעגעת לטעם של בשר, או שריח של מנגל לא מגרה אותי בטירוף. אני פשוט עוצרת את עצמי. אני חייבת להודות שלפעמים אני לוקחת שתי נקניקיות טבעול, שמה בלחמנייה עם הרבה חרדל וקטשופ – ומדמיינת שאני אוכלת נקניקייה בלחמנייה. זה לא אותו דבר, אבל איכשהו זה קצת מזכיר‭ ." ‬