מלך האנימה, נסיך החלומות

סטושי קון, במאי האנימה שמת השבוע מסרטן הלבלב בגיל 46, לא היה עוד יוצר מוערך וכישרוני. אחד ממספידיו כבר אמר כי הצער אינו על כך שהאנימה לא תשוב עוד להיות כשהיתה, אלא על כך שהיא לא תהיה מה שהיא יכולה היתה להיות.

נכון שהרטוריקה שבה משתמשים בהספדים נוטה להגזמות, אך אלו שראו כמה מסרטיו בוודאי יסכימו כי הוא דמות מפתח בדור שאחרי הייאו מיאזאקי ("המסע המופלא") ומאמורו אושי ("הרוח במעטפת"). הנושא המרכזי של עבודתו היה תעתועי התודעה האנושית, נושא שהתפתח מאז סרטו הראשון, "Prefect Blue" מ-1998, ועד הסרט האחרון שראה אור, "פפריקה" (2006). בדומה לאושי, גם עבודותיו של קון ממחישות מדוע הפכה האנימה למדיום אידיאלי למדע הבדיוני: יכולתה להעלות תכנים פילוסופים מורכבים מתוך עולם חזותי עשיר וייחודי.

"Perfect Blue". הגבול בין מציאות ודמיון מתפורר

"Perfect Blue" הוא סרט אנימה הפועל בטווח שבין דיוויד לינץ' לברגמן, בעיסוקו בתהליך התפרקותה הנפשית של כוכבת פופ שמפתחת קריירת משחק. מאוימת על-ידי מעריץ לא מאוזן, מעורערת בעקבות סצנת אונס שבה היא אמורה להופיע - הגבול בין דמיון ומציאות, בין עולם הצילומים וההתרחשויות ה"ממשיות" מתפורר.

לצופים הבקיאים וחדי העין, סרט ראשון זה גילה את נוכחותו של יוצר חדש בעל אמירה משמעותית וסגנון ייחודי. דארן ארונופסקי קנה את הזכויות לעיבוד הקולנועי של סרט זה רק כדי שיוכל לצטט באופן מדויק את אחד מדימויי המצוקה של הגיבורה בסרטו "רקוויאם לחלום" (2000). לפי תקציר העלילה והטריילר לסרטו הבא של ארונופסקי, "Black Swan", יש יסוד לא מבוטל להניח כי מדובר בסוג של עיבוד לסרטו של קון.

ארונופסקי מיד זיהה: ההקבלה בין "Perfect Blue" ו"רקוויאם לחלום"

גם סרטו השני של קון, "Millennium Actress" מ-2001, קשר בין תעשיית הדימויים והטכנולוגיה הקולנועית לתודעה, אך עשה זאת בדרך פחות אפלה. צ'יוקו פוג'יווארה, שחקנית עבר גדולה של הקולנוע היפני החיה במנותק מהעולם החיצוני כבר 30 שנה, פותחת את ליבה בפני דוקומנטריסט שמגיע לביתה.

ההיסטוריה האישית שלה וההיסטוריה הקולנועית של יפן מתערבבות זו בזו. הזיכרונות שלה מתעתעים בהיותם גם חלק מהזיכרון הקולקטיבי - חייה משתקפים בסרטיה - מהקולנוע ההיסטורי ועד המדע הבדיוני. המעבר בין הזיכרונות הוא שילוב וירטואוזי של דימויים הנובעים מז'אנרים ותפיסות סגנוניות שונות, בחייה של אישה אחת שהיא בה בעת נשים רבות.

"Millennium Actress". אישה אחת שהיא בה בעת נשים רבות

"Millennium Actress" משקף נאמנה את ריבוי מקורות ההשראה לעבודותיו של קון. מאגדות יפניות מסורתיות שעוסקות בדמויות נשיות שמגיעות לעולם האנושי מעולם אחר ואליו הן גם חוזרות, סרטים של במאים יפנים כמו קורוסאווה (בעיקר "כס הדמים") ויאסוז'ירו אוזו, וקולנוע מערבי כמו "בית מטבחיים חמש" של ג'ורג' רוי היל המרבה לעבור בין זמנים שונים, והתנועה בין מציאות ודמיון, חלל וזמן ב"הרפתקאות הברון מינכהאוזן" של טרי גיליאם.

תודעות במלכודת

סרטו השלישי, "סנדקי טוקיו" מ-2003 (קיים ב-DVD בתרגום לעברית), הוא סוג של חריגה במכלול עבודותיו. קומדיה חביבה על שלושה חסרי בית בטוקיו שבמהלך חג המולד מחפשים את הוריה של תינוקת נטושה. למרות חינניותו סרט זה, הוא אינו פסגת הישגיו.

"סנדקי טוקיו". לא פסגת יצירתו

שתי עבודותיו הבאות מהוות את שיא עיסוקו בתכנים תודעתיים-תרבותיים מטרידים. הפרויקט הראשון, "Paranoia Agent" מ-2004, סדרת אנימה בת 13 פרקים שמציגה קבוצה של דמויות שמותקפות על-ידי דמות מסתורית של נער המחליק על רולרבליידס ונושא מחבט בייסבול.

זוהי יצירת המפתח להבנת יחסו של קון לחברה ולמדיה העכשווית. כל אחת מהדמויות חווה אספקט של החולי האוחז בחברה היפנית המודרנית - אלימות נוער, זנות, קבוצות התאבדות און-ליין - והבריחה מקיום זה ניזונה מהמיתוס המתפתח סביב דמותו האמביוולנטית של הנער התוקף-מושיע דמויות אלו.

"Paranoia Agent". אמת או הזיה?

האם הוא דמות אמיתית או חלק מהזיה קולקטיבית? עולם הפנטזיה של כל אחת מדמויות אלה הופך לחלק מרכזי בסיפור, והטכנולוגיה של התקשורת המודרנית מתפקדת כמנגנון מכריע בייצורה וחיבורה בין אינדיבידואלים.

מדעי החלום

סרטו השלם האחרון, "פפריקה" (גם הוא קיים בתרגום לעברית), עוסק במכשיר המכונה DC Mini המאפשר לפסיכותרפיסטים לחדור לחלומות של מטופליהם. פפריקה היא האווטאר של ד"ר צ'יבה אטצוקו בעודה נעה בחלומות של מטופליה.

"פפריקה". חובבי נולאן יתאהבו

גניבת המכשיר מאפשרת לפרוץ לתוך תודעות, לעוות את חלומותיהם של אנשים, לשלב בין חלומות של תודעות שונות, ולייצר סיוטים שמהם לא ניתן להתעורר. הגבולות בין ערות, חלום וקולנוע קורסים לשטף אחד, מצעד אדיר של חפצי תרבות פופ שקמו לתחייה, תוצר המשקף עולם פנימי שמזמן כבר לא שייך לזיכרונות הפרטיים של בני האדם. סרט מבריק שבוודאי ירתק את כל מי שמצא עניין ב"התחלה" של כריסטופר נולאן.

הפרויקט האחרון שעליו עבד קון, סרט מסע של רובוטים שנקרא "The Dream Machine", אמור היה לצאת ב-2011. כפרויקט שאמור להיות ידידותי גם לקהל צעיר, נראה שלא זה הסרט בו היה אמור קון לבצע את הקפיצה הבאה בעיסוק מורכב ומטריד בתודעה. אך האם סרט זה נידון לגניזה?

קון קיבל את הפרוגנוזה שקצבה את חייו לחצי שנה ב-18 למאי. בשבועיים האחרונים החלו להופיע תמונות סטילס מתוך הסרט באתרי אינטרנט שונים, כך

שברור כי למרות שגורלו של היוצר נחרץ, העבודה על הסרט נמשכה במלוא העוצמה.

יש להניח כי גם אם קון כבר לא יהיה שם כדי לסיים את העבודה על הסרט, היה לו מספיק זמן להנחות את העוסקים במלאכה. כמי שהרבה לעסוק בזיכרונות המלאכותיים שהופכים להיות חלק מהתודעה והזהות, הרי שגם לאחר מותו נותרו עוד כמה זיכרונות שאותם הוא צפוי להותיר.