יש על מה לחזור בתשובה

חודש אלול בעיצומו. אני מתכונן לשנה החדשה ומנסה לראות איפה המושג "תשובה" יכול להיות קצת יותר רלוונטי משליחת מסרון בערב החג עם המילים "סליחה ושתהיה לך שנה טובה".

ירוק

יש עדיין לא-מעט אנשים שמזהים את הנושא הירוק עם "גרינפיס", "סלון מזל" וקצה המטוטלת השמאלית - וחבל שכך. החום הבלתי-נסבל בארץ ובעולם השנה גרם ל-500 שריפות ענק (!) ברוסיה הקרה על כבאיה (שלא היו מורגלים ב-6,000 השנים האחרונות להתמודד עם שריפות כתוצאה מחום) ולכך שבקיץ הזה, בפעם הראשונה מזה שנים לא-מועטות, שברחנו מהכנרת אל מורדות החרמון באמצע החופשה הכלל-משפחתית.

למה הנושא הזה של ההתחממות הגלובלית לא חודר מבעד לווילונות העבים וההיכלות הממוזגים היטב של עולם התורה, הרבנים והישיבות? אני רואה את הנושא כהרד-קור של מצוות "בל תשחית" מדאורייתא, ומי שזה בוער בו מוזמן לעשות מעשה ולהוסיף השנה ביום כיפור את "על חטא שחטאנו לפניך בניצול מוגזם של משאבי הטבע ועל חטא שחטאנו לפניך בצריכה עודפת ומיותרת".

שלום

ככל שאני הופך בתורה רפ"ב בספר ליקוטי מוהר"ן של ר' נחמן מברסלב אני מבין כמה חשובה התורה לעשיית שלום בינינו לבין שכנינו הערבים. בתמצות, רבי נחמן אומר לנו שבידינו הבחירה האם להתמקד ברוע שבאחר או בטוב ליבו. שניהם קיימים בכל אדם ורבי נחמן אומר לנו שהבחירה שלנו מלמדת קודם כל על עצמנו ועל נקודת המבט שלנו על העולם.

ועוד מוסיף ר' נחמן, שכאשר אנחנו מתמקדים ברוע אנו מגדילים אותו, וכאשר אנו מתמקדים בטוב אנו מגדילים ומרחיבים אותו. ממש כמו במבט כועס/ אוהב של הורים על ילדיהם. הבחירה שלנו. כמה פשוט, ככה גאוני.

הבחירה של 200 רבנים להתמקד דווקא עכשיו בצידוק החוברת "תורת המלך" היא בחירה שלהם להתמקד בהריגת הגוי, והיא מספרת יותר על אותם רבנים מאשר על עצם הנושא. אני יודע שיש פי שניים רבנים שהם בבחינת "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", ולאו דווקא במגזר או בארץ, אבל איפה הם לעזאזל? איפה הם שיתאגדו ויכתבו את הלכות גר ותושב, ואת הלכות "הפיכת אויב לאוהב"? בתור יהודי שהולך עם התורה הזו, ונפגש עם ערבים שחלקם השתתפו בערב במלחמה נגדנו ונגד כוחותינו והיום מדברים שלום איתי ועם חבריי לתנועת "ארץשלום" - זה עובד. הבחירה שלנו.

לבכות

עוד קצת בהשראת ר' נחמן והפסיכולוג (שהיא בעצם פסיכולוגית) שלי. "להפוך את התורות לתפילות" הוא מושג ברסלבי בסיסי שאומר לא מספיקים תורה, חוכמה וידע, טקסט צריך להפוך את הידע שלנו - בין אם זה תורה ובין אם ידע אחר - לתפילה ולהעשרת החיים והנשמה.

השבוע בכיתי לקראת סיום הפגישה עם הפסיכולוגית שלי. בכיתי כי סיפרתי לה שבמקום עמוק אין לי מושג מי אני באמת, ואז נברתי שוב ושוב במילים הנפלאות הללו "מי אני" והתחלתי לבכות מכאב. כאב של מרחק מעצמי. כשיצאתי מהפגישה טבעתי מושג חדש: "להפוך את התורות הפסיכולוגיות לתפילות". להפוך את הידע הנפשי והדתי העצום שלנו לידע חי כואב ואוהב. לבכות זה מטהר, זה גברי וזה יפה. בין אם זה בתפילה ובין אם זה אצל הפסיכולוג. נסו והצליחו.

ניצוּל

בהמשך לעניין הקודם, ובתור אחד שנפגע מרב נצלן, ברצוני לעזור למספר רבנים שפגעו בתלמידיהם ושעדיין לא מצאו את האומץ להיות מספיק

גברים וללכת בדרכו של הרמב"ם בהלכות תשובה, המספר לנו שהשלב הראשון הבסיסי הקריטי (וכן, גם הקשה) של התשובה הוא להודות שחטאתי.

אנסח מכתב קצר, נתון כמובן לשינויים לפי המקום האדם והעניין, אותו תשלחו לתלמידיכם - עדיף בגלוי ומוטב לפני השנה החדשה: "תלמידים יקרים, חטאתי. בשונה ממה שחשבתם כל השנים, אני לא רק הרב שלכם בה"א הידיעה, אני גם בן אדם עם הרבה טוב וכנראה לא מעט יצר ונפילות. חטאתי. נפלתי ואני מצטער על כך. גם אדם הראשון חטא וגם דוד המלך לא עמד לו יצרו, וגם אני חטאתי ופגעתי. כואב לי היום מה שעשיתי בעבר ואני מבקש סליחה". אני מבטיח לכם שהתלמידים שלכם יעריכו אתכם הרבה יותר אחרי המילים הללו מאשר לפני.

• נחום פצ'ניק, נשוי ואב לארבעה, תושב המאחז שדה בועז שביהודה, מנהל תנועת "ארץשלום" - מתנחלים עושים שלום בארץ.