מיהו ישראלי?

כשאחמדינג'אד הודיע באופן רשמי שאיראן מחזיקה בפצצה גרעינית, נפסקה הסתננות הסודנים מסיני. אחרי הרבעון השלישי ברציפות של המיתון, החלה להתפתח תסיסה באוכלוסיית העובדים הזרים בישראל. דווקא בעיתוי הזה נכנעה הממשלה ללחץ, וביטלה את גירושם של כל ילדי הזרים.

במשרדי הארגון "הנחיה, תמיכה וייעוץ למהגרים" (התמי"ם) הרימו כוסיות והתחבקו בשמחה."קודם כל," אמר מנכ"ל התמי"ם, "אני מתקשר למוגומבה".

מוגומבה קטטו היה עובד זר מאפריקה, שלו שני ילדים קטנים, הדוברים עברית בלבד. הוא התחנן בדמעות שליש בטלוויזיה, באנגלית רצוצה: אל תגרשו את הישראלים הקטנים שלי.

- "הלו", אמר מוגומבה.

- "מדבר משה מארגון התמי"ם. רציתי להגיד לך שאתם נשארים בארץ".

- "תודה", אמר מוגומבה באנגלית שבורה, "אבל כבר לא צריך. אנחנו אורזים עכשיו וטסים מחר".

- "אני לא מבין", אמר המנכ"ל, "לאיפה אתם טסים?"

- "חזרה לאפריקה", אמר מוגומבה, "הביתה".

- "אבל מה עם ירון ותמר, שני הישראלים הקטנים שלך?"

- "כבר לא ירון ותמר. רונבו ותמרו. נגמר הקטע הזה עם ישראל".

- "אבל הם מדברים רק עברית, איך הם ייקלטו באפריקה?"

- "הם יסתדרו. כל המשפחה שלנו שם. בסך הכל אנחנו חמש שנים בארץ. גם אתה היית ארבע שנים באמריקה, ואז חזרת לארץ, והילדים שלך היו צריכים ללמוד מחדש עברית. הרי גם אם היית רוצה, האמריקנים לא היו חולמים לתת לך להישאר. אמרת לי שחצי שנה היה קשה לילדים, ואז הסתדרו. בסך הכל אנחנו עושים – איך אתם קוראים לזה? – רילוקיישן".

- "אבל אתה כל-כך רצית להישאר בארץ. נופפת מול המצלמות בדגל ובכית".

- "כן", אמר מוגומבה, "אבל אז הייתה כאן עבודה, ולא הייתה מלחמה".

המנכ"ל שתק.

- "אז מה היו כל הדיבורים האלה, על מדינה יהודית שצריכה לגלות חמלה?"

- "אני בכלל נוצרי", אמר מוגומבה, "אתה באמת חושב שאיכפת לי מהקטעים היהודיים שלכם?"

- "אז מה נעשה עכשיו?" שאל המנכ"ל, " כל מהגרי העבודה יעזבו? נצטרך לפרק את התמי"ם?"

- "אל תדאג", אמר לו מוגומבה. "תדווח לקרן החדשה לישראל שאתה עובר לעסוק בזכויות האמהות החד-הוריות במגזר הצ'רקסי, או בהגנה על נרקיסים פלסטינים מפני רמיסתם בידי כוחות הכיבוש. הם יחדשו לך את המימון".

שוב השתררה שתיקה.

- "אולי בכל זאת יש סיכוי שתישאר בארץ? בשביל הילדים!"

"תסלח לי", אמר מוגומבה, "אתה איש נחמד מאוד. אבל עכשיו אני צריך לארוז."