בלי ליבה, בלי ערכים

מועצת חכמי התורה של ש"ס הודיעה היום, שישה ימים לפני תחילת שנת הלימודים, כי היא אוסרת על מוסדות החינוך הרבים של התנועה ללמד את לימודי הליבה - חשבון, אנגלית, מדעים וכן הלאה. רק במקרים קיצוניים של מצוקה תקציבית, התירו הרבנים למוסדות, בלית ברירה, ללמד את המקצועות האלו על חשבון זמן יקר של לימוד תורה - כדי שיוכלו לקבל תקצוב מלא מהמדינה. אפשר לנחש איך ייראה "לימוד" כזה, שנעשה רק ממניע כלכלי.

הביקורת על החינוך החרדי - שחולש כיום על כרבע מתלמידי כיתה א' היהודים - הפכה בעת האחרונה לעניין פופולרי. היא מתמקדת בדרך כלל בשני היבטים: זכויות היתר של מערכת חינוכית שמצד אחד מתוקצבת על ידי משלם המסים, ומצד שני משוחררת מחובת הפיקוח הפדגוגי;

ודחיית הישגי המודרניות במדע ובדמוקרטיה על ידי בוגרי חינוך זה, שטומנת בחובה סכנה של דרדור החברה אל חיק העולם השלישי ופגיעה משמעותית באיכות החיים הכלל-ישראלית.

טיעונים אלה אינם עושים רושם על החרדים עצמם, משום שלטענתם, הערך הסגולי של מערכת החינוך שלהם - במונחי של ערכי דת, רוח ומוסר - עולה עשרת מונים על מגרעותיה. טיעונים אלה נשארים על פי רוב ללא מענה.

אבל יש גם יש להם תשובה. החינוך החרדי, כפי שכתב כאן אמנון רובנשטיין לפני כמה חודשים, הוא גרוע במיוחד דווקא בהיבטיו הערכיים: הוא סוחר בילדים כאילו היו לא בני אדם של ממש, אלא קניינם של הקהילות והרבנים, באמצעות מערכת שטיפת מוח דתית, הגבלת הנגישות להשכלה ודיכוי חופש המחשבה והיצירה.

קחו לדוגמה את ערכי היסוד של אמת וצדק, הנחשבים לאידיאלים מנחים בתרבות הכללית ובמסורת היהודית כאחד. דומני שכל אחד מבין שבמקום שבו אסור לחפש באופן עצמאי את האמת והצדק ולדון בהם בצורה חופשית וביקורתית - במקומות שכאלה, כפי שקרה בכל המשטרים הטוטליטריים, אין סיכוי לאמת להפציע ולצדק להתגלות.

כך הם פני הדברים גם בקרב החרדים: שלא כמו בקרב החילוניות והדתיות הליברלית - שם המסורת הייחודית של הדת, התרבות והלאום מקיימת דיאלוג פתוח וביקורתי עם מסורות אחרות ועם הישגי התרבות הכללית במדע, בחברה ובאמנות - בקרב הציבור החרדי נאטמים כל אשנבי המחשבה מפני ההשפעות החיצוניות, ובכך גם יכולתם לבחון את מידת האמת והצדק של אמונותיהם ועמדותיהם שלהם.

בכך הם מיישרים קו עם האורתודוקסיה הקתולית והפונדמנטליזם המוסלמי - אלה שבוחרים לקדם אמונות תפלות ומסורות מאובנות מן העבר, על פני לימוד תמידי והשתפרות עצמית באמצעות הניסיון המצטבר של האנושות.

עניין מטריד ומהותי נוסף הוא סירוס היכולות האנושיות הנעלות ביותר הגלומות בילדים: חקרנות, יצירתיות, ביקורתיות ועצמאות. תכונות אלה הן הכוח המרכזי שמאחורי הקידמה. כפי שכתב ההוגה ג'ון סטויארט מיל: כדי לחיות בדיוק כמו אחרים זקוקים בני האדם רק לכישרון החיקוי הקופי - אך כדי להיות בעל אישיות עשירה, פורייה וייחודית זקוק האדם להפעלה מיומנת וחופשית של מכלול כושרי רוח האדם.

ונקודה אחרונה, אך לא בטלה: מן הבחינה העובדתית, כל מי שעיניו בראשו מזהה בשגרה הישראלית שרעות חולות דוגמת הפשיעה, האלימות, השחיתות, ההטרדה המינית, ההתעללות בילדים והעוינות כלפי זרים אינן נפוצות בקרב הציבור החרדי פחות מאשר בקרב ציבורים אחרים.

אולי אף להיפך - דווקא אישים חרדים היו המהירים ביותר במעבר ממשכן הכנסת לבית הכלא, הפגנות החרדים הן האלימות ביותר, ובענייני אפליה עדתית, מערכת החינוך החרדית צועדת בבטחה לפני המחנה.

על דרך ההכללה ניתן לומר (כשלבטח יש גם יוצאים מן הכלל), שהחינוך החרדי מזיק לילדים, ורע למדינה - גם ממשכן את רוחם העשירה, החופשייה והפורייה של הצעירים לטובת צייתנות עיוורת למסורת הקהילה והלכות הרבנים, וגם מונע מהציבור הישראלי את הברכה שבצעירים משכילים, דמוקרטיים ומעורבים שיכולים למשוך את החברה הישראלית ממכות העוני, הבורות, דיכוי הפרט ואפליית הנשים של העולם השלישי, אל סטנדרטים מתקדמים של רווחה כלכלית, איכות חיים, חופש אישי והגינות חברתית.