מחשופים בטוקיו? הצחקתם את נוריקו
זוכרים את נוריקו סאן, הילדה מיפן? אסנת עופר הרחיקה עד טוקיו כדי למצוא את ממשיכות דרכה וגילתה שהיפניות הצעירות כבר לא ילדות וממש לא טוב להן. על אופנת רחוב בטוקיו ועל היחס לנשים בארץ השמש העולה
לא היה לי ספק שהן צוחקות עליי. חיכינו יחד למעלית מחוץ למסעדה בשיבויה, אחד מאזורי הבילוי הסואנים ביותר בטוקיו, הן, זוג נערות שיצאו לבלות ואני, אחרי יום ארוך של שוטטות ושופינג שרק רציתי לחזור שבעה למלון.
אחרי כמעט שבועיים ביפן כבר התחלתי להכיר את הניואנסים והסיבה לצחקוקים היתה לי ברורה: התלבושת שלי - טייטס נוחים ופשוטים, שבדרך כלל אני לובשת לאימון או לקניות, ומעליהם רק חולצת טריקו. אבל הבעיה לא היתה חוסר התחכום והאקססוריז, דבר שנחשב לכשעצמו פשע חמור בטוקיו. ממש לא. נציגות משטרת האופנה המקומיות סימנו אותי בגלל חטא חמור מכך: על פי חוקי הסטיילינג בתפוח היפני הייתי חייבת לעטות על משהו נוסף מעל הטייטס. רוצה לומר: במושגים שלהן, הייתי חצי ערומה. ועוד בערב שבת. בשיבויה.
צילום: גטי אימג'ס
הצעקה האחרונה ביפן - טייטס
לא משנה הגיל או המעמד, נשות טוקיו קוברות את גופן בשכבות של מלבושים. לא תראו שם (כמעט) כתפיים, ועל מחשופים בכלל אין מה לדבר. לא טפח ולא טפחיים. גופיות ספגטי או שמלות קלילות הן לובשות מעל חולצה בהירה, לבנה או בגווני שמנת ואפרסק. ואמנם הצעקה האחרונה בטוקיו הם טייט'ס, אבל מדובר בצמודונים אטומים ושחורים (הנועזות מתפרעות באפור) שחייבים ללבוש מעליהם משהו נוסף, והכל הולך: חצאית "טוטו" סגולה וקצרצרה, חצאית מלמלה לבנה, חצאית "עיפרון" מחויטת בבז' שמרני, שורט'ס סקסיים ואפילו ג'ינס שבע שמיניות. העיקר להסתיר את הקימורים והחמוקים. לא רק שהחיבור בין הטייטס העגומים לבין מלבושי הקיץ הוא מוזר ומכוער, אין ללבוש הזה כל הגיון אקלימי: טוקיו חמה כמו אילת ויש בה 199 אחוזי לחות, בצל.
כל אשה ובת מכסה את עצמה בקימונו, ולא רק בשבת (צילום: אסנת עופר)
לא נוח להתלבש ביפנית
בערב השבת האחרונה של חודש אוגוסט גדשו את הרחובות הסמוכים לנהר סומידה שחוצה את העיר, מאות אלפי חוגגים, לפסטיבל הזיקוקים המסורתי. בהם כמות בלתי נתפסת של נערות לבושות בקימונו מסורתי, מדדות על גאטה (קבקבי עץ) בלתי נוחים בעליל, גזרתן חנוטה באובי, אבנט בד רחב. קימונו הוא בגד מסובך להפליא – תסמכו עלי, כי ניסיתי - שלוקח משהו כמו רבע שעה ללבוש אותו וגם המנוסות חייבות עזרה של מקצוענית. הוא מצר את הצעדים, אונס את שפת גוף ומכריח אותך לבצע תנועות מחושבות ומאופקות. כשאת נועלת גאטה, נוספת לכל זה תחושת חוסר יציבות. לא קל, גם לא נוח להיות נוריקו.
איך זה שנערות בשיא פריחת ההורמונים, מבלות ערב קיץ בתלבושת המעיקה הזו, כופות על עצמן מסורת מכניעה וחונקת שעוברת בירושה, אולי בתורשה, מאם לבת כבר מאות שנים? ומה הסיבה שנשות טוקיו נכנעות לקוד הלבוש הנוקשה וחסר ההגיון?
גם היפניות הפוחזות מכוסות במלבושים
יפן, זה ברור וידוע, היא מדינה של ניגודים. ישן וחדש, מסורתי ואוונגרדי משמשים בה בערבוביה, זה חלק מהקסם היפני, שמתבטא גם באופנה הרחוב הטוקיואית. וכך, בצד הנשים והנערות שנכנעות לקוד השמרני או המסורתי, מפזזות ברחובות צעירות ססגוניות שפורצות את הגבולות הנוקשים (לטעמי, גם את גבולות הטעם הטוב) ומהוות השראה למעצבים ברחבי העולם. מהומה של סגנונות כל מקום: שיער צבוע בגווני דבש, איפור בובתי, ציפורניים מלאכותיות בכל צבעי הקשת, ורצוי שיהיה צבע שונה לכל ציפורן, שמלות פרחוניות ומתנפנפות בשילוב מגבעות גבריות שחורות או חומות, מעליהן וסטים סרוגים בגוון אבן, בתוספת נעליים מוכות פייאטים, חגורות עם ניטים, שלל תיקים – לכל אחת יש לפחות שני תיקים על הכתף, מניפות, צעיפים. סחרחורת. אבל גם המתריסות, כך קראתי להן, מכוסות מכף רגל ועד ראש.מדוע? קשה להאמין, אבל ביפן, אחת המדינות המפותחות ביותר בעולם, נשים עדיין נשלטות על ידי גברים וחיות בחברה פטריאכלית להחריד. בתקשורת, נשים מוצגות כפתיות שזקוקות להגנה. בתכניות אירוח ובידור כמעט תמיד הגבר הוא המנחה, כשלצידו בובה יפה שמתפעלת מדבריו. אשה שמתחתנת, מצופה שתפרוש מעבודתה. אם לא תעשה זאת מיוזמת, היא תפוטר כשתיכנס להריון. אין חוק שמגן על נשים מפני פיטורין, וגם לו היה, רק מעטות היו מעזות להתלונן ולתבוע. החוק למניעת אלימות במשפחה נכנס לתוקפות רק בשנת 2001, והתחושה הכללית, כפי שמשתקפת גם בראיונות עיתונאיים היא, שלנשים מותקפות אין למי לפנות, למעט מספר מצומצם מאוד של ארגוני נשים, שידיהן כבולות בהיעדר חקיקה הולמת.
תקיפה והטרדה מינית הן עניין שבשגרה ומספר האירועים עולה משנה לשנה. בשבועוני מנגה – קומיקס יפני – הנערות מוצגות תמיד כחלשות וזקוקות לעזרה, עשרות עיתונים פורנוגרפיים מוצגים בכל מרכול, ויש אפילו משחק מחשב שהאתגר בו – כדאי לקחת נשימה עמוקה לפני שקוראים את המשפט הבא – הוא לאנוס אשה. לפני כשנה הפסיקה חברת אמזון את מכירת המשחק ועוררה ויכוח סוער ברחבי יפן.
טוקיו עצמה היא עיר בטוחה להפליא, לתיירים ולתושבים כאחד. היפנים נוהגים להסתובב כשבארנקם סכומי כסף השווים למשכורת חודשית, ללא חשש. החוששות היחידות בטוקיו הן, ניחשתם נכון: נשים. הטרדה וגיפוף בקרונות הרכבת והרכבת התחתית גורמת למשטרת המטרופולין כאב ראש עז במיוחד, עד כדי הקמת כוח שיטור שעובר בקרונות בשעות העומס. תמיד צפוף ברכבת ובמטרו של טוקיו ואין הרבה אפשרויות אחרות להתנייד בעיר העצומה הזו, ביום ובלילה. האם אתן הייתן מסתכנות בחשיפת הגוף, לו הייתן יודעות שהמגפף הבא כבר עזב את התחנה?
