מיהו "המורה המשפיע"
בבתי הספר מקדשים את התחרות, את ההישגים המדידים ואת הלימוד הפורמלי לתכלית מעשית. אך התלמידים זקוקים למורים שאיננם מסתפקים בכך, אלא מחפשים דרך קבע אחר משמעות
התחמקות מדיון בשאלות יסוד של החינוך - בתכלית ובמהות שלו - איננה מתגלית רק עתה. זה שלושה עשורים היא מאפיינת את מערכת החינוך, הן "בשטח" והן באקדמיה. המסרים הגלויים והסמויים הניתנים לבתי הספר הם תחרות, הישגים מדידים ולימוד פורמלי לתכליות מעשיות. החשיבה והעשייה ממוקדות בתחומי הדעת, בדידקטיקה, בניהול כיתה ובנושאי חינוך מקצועיים למיניהם - יסודות חינוך חשובים כשלעצמם - אבל אין כמעט עיסוק בליבה הסגולית של החינוך.
בבתי ספר רבים פגום גם החינוך לערכים. בעיניי ובעיניהם של מורים רבים, ערכים הם בגדר של יחידות-דעת מבוססות ומוצקות, ולפיכך חינוך לערכים משמעו הקניית דעת באופן מחייב ונוקשה.
ליבת החינוך היא ההוויה האינטלקטואלית, הנפשית והרוחנית, שמביאה, בדרך של דיאלוג פורה, לעיסוק באדם - בקיומו, במקומו בעולם ובחברה, בתודעתו, בערכיו - להעלאת אנושיותו ולהעצמת רוחו. אין שיעורים לימודיים מיוחדים לכך. ההוויה החינוכית נוצרת על ידי טיפוח של יסודות התרבות הבית ספרית; הוראה-למידה, שאיננה מסתפקת בלימוד הידע, אלא דרך קבע מחפשת משמעות וחותרת אל ספירה ערכית ורוחנית שמעל לידע; פיתוח פעילויות מגוונות של שדה, חברה ויצירה המשלימות את ההוראה בכיתה; התאמצות מתמדת, בהוראה ובפעילויות החינוך האחרות למיניהן, לעשות את תהליכי הלימוד וההתחנכות לשורה של חוויות חינוך מרוממות רוח.
רוחניות בחינוך היא "וקטור". משמעה הוא חיזוק "הציר האנכי" שבאדם, ציר העומק והרום; ביטויה הוא התכוונות לספירה שמעל לאדם, המצויה למעשה באדם עצמו. רוחניות בחינוך אין משמעה הניסיון להגדיר את הספירה הזאת, שאיננה נתפסת בשכבה הרציונלית. האלוהים נשגב מבינתנו, ואולם אנחנו יכולים לדבר אליו, לכמוה אליו, להאזין לקולו, להתכוון אל האלוהים שבנו. רוחניות בחינוך פירושה הוא גם שאיפה לעיצוב חוויות שיש בהן שילוב של המחשבה, הרגש, הגוף, הנפש והרוח. ויש ברוחניות גם ממידת הענווה, "והצנע לכת עם אלוהיך" - רחישת כבוד לאלוהים, לבריאה, לרוח, לגיבורי הרוח וליצירות הרוח.
"הוא היה לי מורה לחיים"
במחקר בשם "על מה משפיע המורה המשפיע?" שהנחיתי (חינוך כחוויה קיומית, 2007) נבדקה השאלה כיצד תופסים אנשים את "המורה המשפיע" שהיה להם בתקופת לימודם בבית הספר. עולה מן המחקר כי כוחו של "המורה המשפיע", או כוחה של "המורה המשפיעה", כפי שנצרב בזיכרון של התלמידים לשעבר, לא התבטא דווקא בבקיאותו או בבקיאותה של המורה בידע או בדרך הוראת הידע, גם לא בממדים מקובלים אחרים בהגדרת תפקיד המורה.
מתגלה בבירור, ש"המורה המשפיע" ו"המורה המשפיעה" הם מי שנגעו בנשמותיהם של התלמידים, מי שעצבו את זהותם, מי שהמגע החינוכי אתם היווה חוויה לתלמידיהם.
"המורה השפיעה על חיי", "הוא היה לי מורה לחיים", "בזכותו אני מה שאני", "היא השפיעה על הזהות שלי", "הוא עזר לי למצוא את האמת שבי", "הוא השפיע על השקפת עולמי",
"היא השפיעה על הערכים שלי", "בזכותה למדתי והתקדמתי", "הרגשנו איתו חוויה והתעלות ממש" - אלה הן כמה מההתייחסויות האופייניות של הנחקרים ביחס ל"מורים המשפיעים" שהיו להם.
המפתח לחינוך הוא בכך שהמורה עצמו יבחן דרך קבע את ההוויה הקיומית שלו-עצמו. משמע, שיכיר בגיבוש המתמיד, המשתנה, של הוויית החיים שלו-עצמו ושל תובנותיו ביחס לתפקידו - לשליחותו, לייעודו ולזהותו כאדם וכמורה. עיקר ראשון בחינוך הוא תחושתו של התלמיד, שמולו עומד אדם, שכמוהו, התלמיד, מצוי תמידית בחיפוש אותנטיות ומשמעות וחותר אל הנשגב שבעולם.
ראוי ששנת הלימודים תשע"א תאופיין בחיזוק הרוח בחינוך - בשאיפה למשמעות, לחוויה ולהתעלות.
פרופ' ישעיהו תדמור, מחנך, יו"ר "התנועה להעצמת הרוח בחינוך", מרצה במכללות עמק יזרעאל ומכללת אורנים; בין תפקידיו בעבר: מנהל בית הספר הריאלי העברי בחיפה וראש מכללת לוינסקי לחינוך
לפנייה לכתב/ת 
