אהבת בשר ודג
אם נשים בצד את הקוריוזים המשעשעים בתלת ממד שבסרט "פיראנה 3D", כמו הקאה ונשיכה של איבר מין גברי, מדובר ברימייק מבריק וחסר מעצורים שנע בין אימה מבדרת לזוועה גרפית. דרור עמיר מצדיע לאחד הסרטים הנועזים של השנה
נפתח באנקדוטה משעשעת: "פיראנה 3D" הוא ככל הנראה הסרט הראשון בהיסטוריה ההוליוודית שמציג סצנת הקאה תלת-ממדית. זוהי גם ככל הנראה הפעם הראשונה שבה איבר מין גברי נלעס על-ידי דג ואז נפלט החוצה (גם הפעם, בתלת-ממד).
זה אולי נשמע כמו הישג מטופש למדי, ואכן אם בכך היתה מסתכמת תרומתו של הסרט ניתן היה לפטור אותו כקוריוז חביב וזניח בהיסטוריה של תעשיית האימה האמריקנית. אבל למעשה זהו רק שבריר זניח מהחדשנות והחתרנות שמפגין אלכסנדר אז'ה הצרפתי ברימייק/סיקוול (מחק את המיותר) המבריק שלו לסרט האימה החביב של ג'ו דנטה מ-1978.
"פיראנה 3D". קליל ומטריד
כמו במקרים רבים לפניו, לא ממש מדובר כאן בחידוש או המשך כמו בהסתמכות על קונספט עלילתי זהה: אגם שקט, בני אדם (רצוי צעירים ובלבוש מינימלי) ודגים טורפים קדמוניים, חסרי רחמים ומעצורים. אבל בניגוד לרימייקים של העשור האחרון, שברובם המוחלט שמו דגש על אווירה קודרת וחסרת הומור עצמי (כולל "לגבעות יש עיניים" שחידש אז'ה עצמו לפני כארבע שנים), "פיראנה" מתמסר כולו להנאה קלילה ומלאת מודעות.
כמדי שנה, אגם ויקטוריה הופך בימי חופשת הסמסטר למסיבה אינסופית, שטופת הורמונים ובחורות עירומות למחצה (במקרה הטוב). אבל עבור גיבורנו ג'ייק (סטיבן ר' מקווין), זוהי תקופה של חרמנות בלתי ממומשת – שכן עליו נאסר לקחת חלק בהילולה, ובמקום לפזז לצד כוכבות פורנו לעתיד, הוא נאלץ לכהן כבייביסיטר על שני אחיו הבלונדיניים להחריד.
אוקונל. הולם אותו במאי פורנו
הישועה מגיעה בדמות דרק ג'ונס (ג'רי אוקונל, הלא הוא קווין מלורי מ"גולשים בזמן", בהופעה מדהימה), במאי פורנו רך נהנתן שמגייס את ג'ייק להצטרף אליו ואל ה-wild wild girls שלו על סירת השעשועים (שמתפקדת גם כסט), על תקן מדריך לוקיישן מקומי. על הדרך מצטרפת אליהם גם קלי (ג'סיקה שור), שאמורה להיות סוג של אהבת נעורים בלתי ממומשת (בהעדר אקספוזיציה או פיתוח עלילתי, הצופה נדרש להשלים את החסר).
בצד השני של האגם, השריף המקומית, שהיא גם אמו החד-הורית של ג'ייק (אליזבת שו, ריספקט), מצטרפת אל שלושה חוקרים שבודקים את מאגר המים לאחר פעילות תת-קרקעית כלשהי, ובמקביל מנסה לפענח מי לעזאזל מכרסם בני אדם בעיירה שלה (רמז: לא מדובר בצעירים שיכורים). מובן ששני הסיפורים מצטלבים להם, והכל מתקתק לפי הספר - האם שנחלצת לעזרת ילדיה, החוקרים שמגלים סכנה איומה, כוכבי הפורנו שמתים ואהבת הנעורים שסוף סוף מתממשת.
תנו להם אוסקר! כוכבי הסרט בקמפיין משעשע
כל זה נשמע סטנדרטי למדי, אולם "פיראנה 3D" הוא סרט שמהלך על קו התפר שבין אימה קלילה ומבדרת לבין זוועות גרפיות מחרידות. הניגוד הזה מתבהר על רקע סצנת השיא של הסרט - דקות ארוכות שבמהלכן מתים עשרות צעירים וצעירות, כל אחד מהם בדרך משוכללת ומזוויעה מקודמו. זוהי סצנת טבח שכמעט לא נראתה בסרטי אימה - למעשה, היא יותר מזכירה סרט מלחמה קודר (ולרגע אחד גם את "טיטאניק"). את הסצנה הזו עוד ילמדו בבתי הספר לבמאי זוועות מתחילים.
ההשוואה המתבקשת היא ל"נחשים על המטוס" הטראשי והחביב, שגם הוא הגיע לשיאו בסצנות שבהן החיה הסוררת התורנית עשתה שמות בנוכחים. אבל "פיראנה" כל כך חסר מעצורים, כל כך בוטה ומטריד מבחינה ויזואלית, שהראשון פתאום נראה כמו סרט ילדים לצידו. זהו אולי סרט ילדותי עם דיאלוגים מטופשים, אבל הוא גם אחד הסרטים הנועזים שסיפקה השנה התעשייה ההוליוודית.
הסרט כולל גם כמה הופעות אורח מבריקות, בין היתר של ריצ'רד דרייפוס, שמגלם דייג שיכור שנזלל על-ידי דגים בסצנת הפתיחה של הסרט, והבמאי אלי רות' ("הוסטל"), שמנצח על תחרות חולצות רטובות סליזית במיוחד. אבל מי שבאמת גונב את ההצגה הוא כריסטופר לויד - דוק בראון מ"בחזרה לעתיד" - שעושה עבודה מבריקה כמומחה נוירוטי ואקסצנטרי לדגים טורפים. עם קצת מזל, אולי הסרט הזה יקמבק אותו למסך ולתודעה.
לפנייה לכתב/ת 
