טרטור הטירון למוות: "התנהגות הקצינים מגונה"
שופטי בג"ץ אמנם דחו את עתירת הורי אהוד שניאור שלא להעמיד לדין את המ"מ והמ"פ בדובדבן, אך מתחו על המפקדים ביקורת חריפה: "ידע כל מפקד בצה"ל כיצד עליו לא לנהוג"
העתירה נדחתה, אבל המסר מהדהד - "ידע כל מפקד כיצד עליו לא לנהוג". שופטי בג"ץ דחו היום (ו') את עתירתם של הוריו של אהוד שניאור, שנהרג במהלך ריצת אימון ביחידת דובדבן בשנת 2002, לאחר שטורטר על ידי מפקדיו. ההורים עתרו על ההחלטה שלא להעמיד לדין את מפקד המחלקה ומפקד הפלוגה, שלטענתם היה אחראים למותו של בנם.
השופטים דחו אמנם את העתירה, אולם מתחו ביקורת חריפה על התנהלות הקצינים, שלא מנעו את טרטורו למוות של שניאור בן ה-19, בעת טירונות דובדבן במתקן אדם. הוא התמוטט במהלך "ריצת אפוד", לאחר שמפקדי הכיתות לא שעו לתחנוניו, הענישו אותו והתייצבו עם פק"ל מים (במשקל 13 ק"ג) ומקלע נגב (במשקל 7.2 ק"ג).
בפסק דינם קבעו שופטי בג"ץ כי החליטו בלב לא קל לדחות את העתירה. "נסיבות מותו של שניאור מחייבות כי כל מפקד בצה"ל, זוטר ועד בכיר, יכיר את סיפורו של המנוח וידע כיצד עליו לנהוג, או יותר נכון - כיצד עליו לא לנהוג כמפקד, וכמי שאחראי על חייליו ומהווה להם דוגמה המשקפת את ערכי צה"ל, תוך שמירה על חיי אדם ושמירה על כבודו של אדם כאדם".
השופטים קבעו כי השיקול המרכזי שהוביל אותם לדחיית העתירה היא העובדה שככל הנראה לא ניתן יהיה כיום להעמיד לדין את המ"מ והמ"פ, בגלל שעילת התביעה התיישנה. הם החליטו לא להתערב בשיקול דעתו של הפצ"ר, שלא העמיד את השניים לדין, מכיוון שלדעתם מקרה זה אינו נמנה על אותם מקרים מיוחדים, בהם צריך בית המשפט להתערב בהחלטת רשויות התביעה.
עם זאת, ביקר השופט יורם דנציגר בצורה חמורה את התנהגות המ"מ והמ"פ וכתב: "אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי התנהגותם של השניים ראויה לכל גינוי. התנהגותם הינה בניגוד למצופה ממפקדים, עליהם מוטלת החובה לדאוג לשלומם הפיזי והנפשי של חייליהם. לא ניתן להשלים עם מציאות בה מפקד המחלקה ומפקד הפלוגה אינם מודעים להתנהלות של מפקדי הכיתות".
"במקרה שלפנינו, לא יכולה להיות מחלוקת כי ההורים שהאמינו כי הם מוסרים את בנם לידי מפקדים ראויים, יתבדו", הוסיף וכתב השופט דנציגר. מסכת האירועים מחייבת כי סיפורו של המנוח לא יישכח. חובתו של כל מפקד בצה"ל להכיר את סיפורו של אהוד שניאור ז"ל וחובתו של צה"ל להבטיח שמקרים דומים לא יישנו".
השופטת עדנה ארבל מקווה כי "המסר החשוב שביקש חברי להעביר בפסק דינו יחלחל מכאן ולהבא. זהו מסר של ביטחון וחינוך, מסר של אחריות לביטחון המדינה ולכבוד האדם, מסר של שמירה על היקר לנו מכל, על כל חייל וחיילת בצה"ל באשר הם. ליבנו יוצא אל ההורים ואין בידינו להושיע".