מחקר מצא לראשונה: עישון פסיבי משנה את הגנים

אם היה נדמה לכם שהאיסור לעשן במסעדות, במטוסים ובשאר מקומות ציבוריים אינו משדר מסר מספיק חריף, הנה מגיע מחקר חדש וחושף את הממצאים הביולוגיים הראשונים שמאשרים את הסיכונים הבריאותיים הכרוכים בעישון פסיבי. צוות מדענים, בראשות ד"ר רונלד קריסטל מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קורנל בארה"ב, תיעד את השינויים בפעילות הגנטית שהתחוללו אצל לא מעשנים בעקבות עישון פסיבי.

האיסור על עישון במקומות ציבוריים נקבע על רקע נתונים שמצאו קשר בין עישון פסיבי ובין שיעור גבוה יותר של מחלות ריאה כגון נפחת (אמפיזמה) וסרטן ריאות, אך בלא שנמצא הגורם הביולוגי לקשר הזה. עכשיו, בפעם הראשונה, החוקרים יכולים להצביע על גורם אפשרי אחד: לגנים של המעשן הפסיבי נגרם נזק.

תאים שרגישים לכל שינוי

הצוות של ד"ר קריסטל ערך מחקר שבמסגרתו הסכימו 121 מתנדבים - מקצתם מעשנים ומקצתם שאינם מעשנים - לנטילת דגימות תאים מדרכי הנשימה שלהם לשם בדיקת פעילותם הגנטית. המשתתפים סיפקו גם דגימות שתן, כדי שהחוקרים ימדדו את כמות הניקוטין והמטבוליטים (תוצרים של חילוף חומרים בגוף) שלו, כגון קוטינין.

תאי דרכי הנשימה שנמצאים בסימפונות, מקנה הנשימה ועד הנאדיות הזעירות בעמקי הריאות, הם התאים הראשונים שנתקלים בעשן הסיגריות, בין אם הוא נשאף ישירות מסיגריה ובין אם הוא נשאף פסיבית מהסביבה. הקבוצה של קריסטל שיערה שכל הידרדרות בתפקוד הריאות תתחיל בתאים האלה.

ואכן, זה מה שהוא וצוותו גילו. החוקרים נטלו תאים מדרכי הנשימה של המתנדבים ובדקו את כל 25 אלף הגנים שבהם כדי לקבוע מי מהם הופעלו - נדלקו או כובו - בתגובה לסיגריות. החיפוש צומצם ל‭372-‬ גנים, שהופעלו בקרב המעשנים אך לא בתאיהם של הלא מעשנים.

על פי רמת הניקוטין בשתן, המדענים גם חילקו את המתנדבים לשלוש קבוצות: מעשנים, שהציגו את הרמה הגבוהה ביותר של מטבוליטים של טבק; לא מעשנים, שלא הופיעה אצלם אף אחת מהתרכובות האלה; וקבוצת החשיפה הנמוכה. בהשוותם את 372 הגנים בקרב שלוש הקבוצות הם גילו שקבוצת החשיפה הנמוכה חלקה ‭34%‬ מאותם הגנים הפעילים עם הלא מעשנים ו‭11%- ‬ מאותם הגנים הפעילים עם המעשנים. קבוצת החשיפה הנמוכה כללה הן אנשים שמעולם לא הדליקו סיגריה והן אנשים שהודו שמפעם לפעם הם מעשנים סיגריה.

מהתוצאות עולה שהשינויים הגנטיים בקרב המתנדבים מקבוצת החשיפה הנמוכה, שאצל חלקם נבעה אך ורק מעישון פסיבי, חיקו את השינויים הגנטיים אצל המעשנים, והם מהווים את הצעדים המולקולריים הראשונים לקראת מחלת ריאות. המחקר לא עקב אחרי המשתתפים מספיק זמן כדי לתעד איזו השפעה יש לשינויים הגנטיים על רקמת הריאות.

"מה שמעניין בעיניי זה עד כמה תאי הריאות רגישים לעשן סיגריות כלשהו‭,"‬ הוא

אומר. "לא משנה אם אתה נכנס למסיבת קוקטייל שבה אנשים אחרים מעשנים או אם אתה מעשן סיגריה אחת בשבוע. לא משנה מה רמת החשיפה שלך, תאי הריאות שלך יודעים את זה והם מגיבים. הם צועקים ואומרים: 'אני משתנה כאן, אני משנה את הגנים שאני מדליק ומכבה בתגובה לסטרס הסביבתי הזה‭."'‬

לא ברור עד כמה השינויים הגנטיים האלה קבועים, אבל נתונים קודמים מראים שלפחות אצל המעשנים חלק מהשינויים הם בלתי הפיכים. המעשנים חווים ירידה בתפקוד הריאות, ואפילו אם הם מפסיקים לעשן, לעולם לא יוכלו להגיע לאותה רמת תפקוד של מי שמעולם לא הדליקו סיגריה.