הרב, אל תיתן למוטי אלון לגיטימציה

לכבוד

הרב דרוקמן

שלום רב,

אנחנו פונות אליך בשנית, לשקול את החלטתך לאפשר למוטי אלון ללמד בישיבתך ולתת לו מחדש את ההרשאה והלגיטימציה לחנך ולהורות תורה לבחורים צעירים, בעודו חשוד בפגיעה וניצול מיני של תלמידיו. כזכור המשטרה המליצה להגיש נגדו כתב אישום בנידון. אנא, למען השם, חזור בך מהחלטה אומללה זו.

בו' באלול שלחנו אליך, באופן אישי ודיסקרטי, אנו חברות ההנהלה של קולך וחברינו, זאב ספראי, ברוך קהת, אריאל פיקאר, יהודה מירסקי, תמר ביאלה וביטי רואי את המכתב המצורף בזאת. לצערנו לא קיבלנו כל תשובה ממך. גרוע מכך התפרסמה הידיעה הנוראה שהחלטת לתת לאלון ללמד במסגרת הישיבה ולא יצאה כל הכחשה מטעמך לידיעה הזו. ואנו שבות ופונות אליך בדברים היוצאים מדם לבנו:

קראנו את דבריך בראיון שנתת לכתב אתר ynet ואנו רוצות להעמיד אותך על משמעות הדברים.

במקרים של פגיעה מינית בעיקר בתוך המחנה הדתי, ישנו פיתוי גדול לעמוד לימין התוקף. כל מה שנדרש על ידו הוא שנשב בחיבוק ידיים ולא נעשה דבר. רצוננו הטבעי הוא לא לראות רע, לא לשמוע עליו ולא לדבר עליו. ודווקא אנשים אצילי נפש ומערכתיים נוטים לאמץ גישה זו. גם אנו, ב"קולך" עסקנו במספר מקרים של פגיעה מינית ע"י רבנים, וחווינו את הקושי העצום לעמוד מול עמיתים ומשפחה שמסרבים להאמין כי אכן נעשה הדבר. אכן, הפיתוי להתעלם או להכחיש את המקרה - הוא רב.

הנפגעים, כך למדנו על בשרנו, לא מבקשים פסיביות, אלא מבקשים כי יחלקו עמם את משא הכאב. הם תובעים כניסה למקומות אפלים, נקיטת פעולה, והתמודדות עם פגם שנפל ברמי-מעלה. המתלוננים לא רק מעמידים את אמינותם למבחן אלא את כל הווייתם.

בחור שנפגע וקורא את דבריך, קולט לא רק שהטראומה שעבר היא חסרת חשיבות, אל גם הוא עצמו חסר חשיבות ואינו ראוי להגנה.

נפגעות ונפגעים כאלה מתהלכים בתוכנו. זה יכול להיות הבן של השכן ממול שבא בלב רועד לבקש עצה מהרב כיוון שלא הרגיש משיכה לנשים, זה יכול להיות הבן שלי או הנכד שלך שמעריץ את רבו, ועולמו חרב עליו כאשר קלט כי רבו שאב הנאה פיזית מהקרבה ביניהם, ואין אחד לחלוק עמו את גודל הטלטלה. זה הבחור המתייסר בנבכי התבגרותו, שנשען בבטחון על דמות של אב ומצא עצמו בטירוף מערכות. בפני מי יתלוננו כל אלה? על מי אמורים אלה להישען אם לא על גדולי הדור שכמוך?

תמהות אנו אם מישהו עקב אחרי גורלם של אותם בגירים שהעדיפו לא להעיד נגד הרב

קופלוביץ, מה עבר עליהם? כמה מהם חזרו לנהל חיים סדירים, וכמה נשארו טרופי נפש, ומי יודע, שמא מי מהם שלח יד בנפשו?

עמיתיך בפורום תקנה קיבלו על עצמם תפקיד כפוי טובה לבדוק תלונות כדי לבער את הרע במחננו. אין בהם איש הלוקה בריצת רגלים להרע. רבים בציבורנו בחרו בדומיה מכיוון שאינם יודעים את הפרטים.

דבריך באו אמנם מתוך רצון לחזק ידיים רפות ולעודד אדם מיוסר, אך הם נוחתים כמכת קורנס על אותם נפגעים אשר העזו להתלונן לאחר ייסורי נפש עזים.

כאדם המהווה מופת לציבור ודגל לבני הנעורים, מצא את הדרך לפתוח את הלבבות ואת האוזניים לנפגעים, ולתת להם את הביטחון כי יש מישהו שמאזין להם, יש מי שמגן עליהם, יש מי שעוצר הישנות של פגיעה, והם אהובים ראויים ורצויים. רבים מחכים למוצא פיך.

חברות הנהלת קולך,

טלי ברנר, אילת וידר כהן, אוולין זקרי, דינה ספראי, רחל קרן, חנה קהת ויפה רוזנבלום.