משפחת הנרצחת: למה השוטרים עדיין משרתים?
בעקבות פסק הדין החריף, שהפנה אצבע מאשימה למשטרה, על אי-מניעת מותה של ענבל עמרם, מרגישים הוריה שהצדק נעשה. עם זאת, הם עדיין לא מבינים מדוע השוטרים באותה משמרת עדיין משרתים במשטרה: "מה שעשינו היה בעיקר כדי שלא יישנו דברים כאלה יותר"
ארבע שנים וחצי מאז נרצחה בתם, ענבל, ושלוש שנים לאחר הגשת התביעה שנגמרה היום (ב') בניצחון בבית המשפט המחוזי בפתח-תקווה, אומרים הוריה, חבצלת וחנניה עמרם: "נעשה צדק. לצערנו, אותם שוטרים שזלזלו בנו באותו הלילה עדיין משרתים במשטרה ובאותו תפקיד. שוטרים כאלו לא צריכים להישאר במשטרה ולשמור על הציבור".
בפסק הדין נכתב כי החוקרת ורד צברי, היומנאי איתן לייזר והקצין התורן, בני בידאני, הועברו מתפקידם לאחר הליך משמעתי, אולם הם עדיין משרתים במשטרה. "אף אחד ברשויות המדינה לא ראה לנכון לעשות משהו עם אותם השוטרים הנוגעים בדבר. אולי אם כבר אז היו מעמידים אותם לדין ומפטרים אותם לא היינו מגישים את התביעה, אך כשאתה רואה שאותם השוטרים נותנים אותו שירות לאזרח שבו נכשלו איתנו - זה כבר מוגזם", אמר האב.
האב חנניה מצפה מהמדינה למצות את הדין ולפטר את השוטרים, "כי אסור ששוטרים כאלו יתנו שירות לאזרח או ידאגו לביטחונה". את הבשורה על פסק הדין קיבלה המשפחה בביתה בראש העין, לשם עברו מפתח-תקווה. "בית המשפט נתן חותמת רשמית לטענות שלנו על התנהלות המשטרה", אמר האב חנניה, "מה שעשינו היה בעיקר כדי שלא יישנו דברים כאלה יותר. המשטרה אמורה לדאוג לביטחון האזרחים ולא כמו שעשו באותו לילה שבו זלזלו ולא התייחסו לתלונותינו".
הוריה של עמרם. "אם היו מפטרים אותם לא היינו תובעים" (צילום: עידו ארז)
חנניה סיפר כי לאחר ששמע את הכחשות המשטרה על אירועי אותו הלילה, "באותו הרגע חשתי ברע. אושפזתי בבית חולים בגלל שבץ מוחי, ועד היום אני נוטל תרופות על מנת לטפל בנזק שנגרם לי".
האם חבצלת מסכימה: "לא מגיע להם להישאר במשטרה, לא מגיע להם לעבוד עם הציבור ובטוח שלא לשמור עליו ולדאוג לביטחונו ואת זה גם בית המשפט קבע זאת".
הכסא בסלון נותר ריק. בית הוריה של עמרם (צילום: עידו ארז)
האם סיפרה גם כי לאחר שקמה מהשבעה על בתה, הגיע לבית המשפחה קצין בכיר מהמשטרה שניסה לשכנע אותה ואת בעלה שלא להגיש את התביעה, בטענה שתפקוד המשטרה היה תקין. "אמרתי לו שעל קברה של בתי נשבעתי שהצדק ייצא לאור והיא לא מתה לשווא", אמרה האשה כשדמעות חונקות את גרונה.
"היום התברר שאכן הצדק יצא לאור, ואותו קצין בכיר רק ניסה לדאוג שלא נגיש תביעה. לא עניין אותו הצדק".
את הלילה הנורא שבו נרצחה בתו זוכר חנניה דקה אחר דקה: "עד יום מותי לא אשכח. זה סיוט. סרט אימה. הייתי בתחנה, סיפרתי להם שענבל הייתה אמורה להגיע למקום מסוים ולא הגיעה, והיא ילדה אחראית שלא מתאים לה לעשות דבר כזה אך היחס היה מזלזל ותלונתי לא עניינה אותם. הגעתי למצב שהם איימו לעצור אותי בגלל שדרשתי שיעשו מעשה. אמרתי להם שיש לי תחושה רעה שקורה משהו לא טוב אך זה לא עניין אותם והם פשוט נתנו לי יחס מזלזל ואיימו עלי במעצר. גם אחרי שהפעלנו קשרים של דוד של אשתי במשטרה הם לא עשו כמעט כלום, למעט סיור של ניידת ליד הבית".
הכלב של ענבל הסתובב בין המנחמים
גם היום, אומר חנניה שאפשר היה להציל את ענבל, "על כך אין ספק. זאת גם הסיבה שהגשנו את התביעה, כדי להוכיח שאם המשטרה הייתה פועלת מהר ונכון היה אפשר להציל את ענבל והיום היא הייתה איתנו".
האם, חבצלת, מוסיפה: "הצדק יצא לאור. הבינו את זעקתנו שזעקנו שנים. הוכחנו שהמשטרה לא פעלה כמו שהייתה צריכה לפעול, אך השמחה מהולה בעצב שענבל איננה וכלום לא יחזיר אותה".
פאוז, הכלב של ענבל. תכננה ללמוד בניו-יורק (צילום: עידו ארז)
ענבל תכננה לעבוד וללמוד בניו-יורק: "ביום ראשון שלאחר האירוע היינו צריכות לנסוע ולקנות לה כרטיס טיסה", מספרת האם חבצלת, "זה היה חלומה, זה היה אושרה, אך היא לא זכתה בו. כל הזמן היא ואחיותיה (היום בנות 21 ו-18) היו מדברות על הנכדים. גם לאחיותיה קשה, הן היו אחיות בדם ובנפש. הן מתמודדות עם זה, לא קל להן".
בבית המשפחה ממשיך להסתובב פאוז, כלב הפקינז הלבן של ענבל. גם לאחר הירצחה, הסתובב בין המנחמים הרבים וחיפש את ענבל.
לפנייה לכתב/ת 
