לקח אותו השד
אחרי שעשה לעצמו שם כקולנוען אימה מצליח, הפיק איליי רות' את הסרט החדש "The Last Exorcism", המעלה שדים מעברו שלו: "הייתי משוכנע שהשטן משתלט גם על נשמות של ילדים יהודים. היום אני מפחד להאמין בזה"
הבמאי, השחקן, ומפיק האימה הצעיר איליי רות', שמכסה את המסך בחלקי איברים קצוצים בשנים האחרונות, יודע להעריך אימה טובה מהי. בראיון שנעשה עימו לאחרונה בסוכנות הידיעות "רויטרס", אמר "סרטי אימה הם המקום האחרון שנותר בחברה בו מקובל לפחד. אנחנו לא יכולים לפחד בבית, אנחנו לא יכולים לפחד בעבודה, אבל כשאתה מפחד בסרט, אין בושה, אתה לא פחדן. יש לנו את כל הרגשות האלה שמצטברים כל החיים שלנו וכשאתה רואה סרט מפחיד אתה יכול לשחרר אותם".
צפו בטריילר של החדש של רות' - "The Last Exorcism"
רות' בן ה-36 עבד בתחילת דרכו לצידו של דיוויד לינץ', כמפיק תכנים לאתר האינטרנט של הבמאי. לאחר שסרטו הראשון "Cabin Fever", ב-2002 שהופק בסכום זעום של מיליון דולרים וחצי, הניב סכום הגדול פי 15, משך את תשומת ליבם של במאים נוספים, ביניהם קוונטין טרנטינו, שנתן את חסותו כמפיק בפועל ללהיט הזוועה הבא שלו "הוסטל" (2005). בהמשך רות' ביים את אחד הטריילרים המזויפים בפרויקט "גריינדהאוס" ואף ביסס את עצמו כשחקן לא רע, בתור הדב היהודי ב"ממזרים חסרי כבוד" ולאחרונה בהופעה קטנה ב"פיראנה 3D".
רות'. רודף הצלחה, רדוף רוחות (צילום: Gettyimages)
אחרי ההצלחה של "הוסטל", לא איחר לבוא סרט ההמשך "הוסטל 2", ובסוף השבוע שעבר יצא בארצות הברית בהפקתו "The Last Exorcism" שהכניס סכום יפה, וזכה לביקורות משבחות.
אמת אימתנית
יכול להיות שהסיבה שרות' הוכתר על ידי טרנטינו כ"במאי העתיד של סרטי האימה", היא הטיפול ש בפחדים המאיימים ביותר - אלו שיש להם אחיזה במציאות. הזוועות שהוא מגיש לצופים בכל סרט וסרט (כולם זוכרים את היפנית עם העין הנוזלת שקופצת לפני רכבת בסוף "הוסטל 1" והופכת לצ'ופ סואי), מלווים בתחושה חזקה ש"זה עלול לקרות גם לי".
כבר ב-"Cabin Fever" יש אלמנטים "אמיתיים". בראש ובראשונה האיום בסרט הוא לא שד או חוצן כלשהו, אלא מחלה. מדובר בווירוס אלים במיוחד שתוקף כמה צעירים שמתבודדים בבקתה. אחרי שהם מסרבים לעזור לאדם שהמחלה התפרצה אצלו ופונה אליהם לעזרה, בזה אחר זה הם נופלים קורבנות לקילופי עור מאסיביים ודימום היסטרי עד מוות.
הטריילר של "Cabin Fever". בהשראת הפסוריאזיס
למרות שמזרקות הדם שמשפריצות מהגיבורים בסרט לא נראות "מדעיות" כמו ב"התפרצות", הן מעוררות את ההיפוכונדר הקטן שמסתתר אצל כל אחד מאיתנו, ויש לכך סיבה. הדעה הרווחת היא שכתיבה טובה מבוססת לעיתים קרובות על חוויות אמיתיות של הכותב. ואכן, רות' עצמו סובל מפסוריאזיס חמור למדיי. באחד מהתקפיו עורו התקלף ודימם ברמה כזו שהוא לא היה מסוגל ללבוש בגדים או לזוז הרבה.
הרעיון לסרט הגיע מאותו ניסיון אישי לא נעים שלו. סצינה מבחילה במיוחד בה גילוח רגליים באמבטיה גורר קילוף שכבות עור רבות והמון דם, היא פרי השראה של מחלת העור האגרסיבית במיוחד ממנה הוא סובל, שגרמה לפרצופו להתקלף כשניסה להתגלח.
הטריילר של "הוסטל". רוצים ציצים, מקבלים איברים קצוצים
גם שני סרטי "הוסטל" פועלים על אותו עיקרון. כל אחד שמע סיפורי זוועה ברמה זו או אחרת על תיירים תמימים שנשדדים או מתעוררים בלי כליה. רות' לקח את הפחדים הרגילים האלו והגדיל אותם תוך כדי ניצול עקרונות המציצנות הסדיסטיים הטמונים בצופים, וגרם לכל מי שיושב באולם להרגיש כמו תייר מבולבל שכל מה שהוא רוצה זה קצת כיף וקצת "ציצים!" (כפי שאחד הגיבורים קורא בחדווה חרמנית בסרט הראשון), ומקבל את הגמול המגיע לו: את ראשו על מגש, קצוץ בידיו של תייר אחר, שיכול להרשות לעצמו קצת כיף אמיתי.
מחדש השדים
הסרט החדש בהפקתו, "The Last Exorcism" עוסק בגירוש שדים, ונעזר בפורמט כמו-תיעודי כדי לייצר תחושת מציאות. חובבי האימה כבר מתורגלים בסרטים שמתחפשים לסיפורים אמיתיים דרך שימוש במצלמות של כתבי טלוויזיה או מטיילים אבודים: "פרויקט המכשפה מבלייר", "פעילות על טבעית" ו-"Rec" הם רק חלק מהדוגמאות לסרטי מוקו-אימה, תת ז'אנר שהחל עוד הרבה קודם לכן ב-1980 עם "קניבל הולוקוסט".
ב-"The Last Exorcism" ישנו צוות צילום, שמתלווה לכומר שעומד לבצע את גירוש השדים האחרון שלו, שכמובן הולך להיות הקשה והמחריד ביותר בו נתקל עד כה. מה הקשר בין שדים למציאות? יוטיוב מלא בסרטונים שמתיימרים לתעד רוחות ושדים אמיתיים, כולל סרטון עם תמונות של אנליז מישל (הנערה בהשראתה נעשה הסרט "השדים של אמילי"), ששייך לסוג הזוועות שנטען בפתיחתם שהם מבוססים על סיפור אמיתי - מה שהופך כל תפלץ בהם למאיים עוד יותר.
מתוך "השדים של אמילי רוז". מאמינים?
שדים נוגעים לקהל הישראלי פחות. מאז "הדיבוק" אין יותר מידי עיסוק בשדים, אבל רות' היהודי הסביר בראיון שגם לנו יש סיבה לפחד מהשטן הנוצרי: "גדלתי על הסבריו של אבי הפסיכיאטר, שלכל תופעת אימה יש סיבה פסיכולוגית ושבדרך כלל מדובר במחלת נפש. זה עבד עד שראיתי את 'מגרש השדים' ואמרתי לו 'מה עם זה?! לא סיפרת לי על זה!' הוא ניסה להרגיע אותי שבגלל שאנחנו יהודים, לשטן אין אחיזה עלינו.
"אבל, מאז הייתי משוכנע שהשטן יתפוס אותי כדי להוכיח נקודה שהנה, הוא משתלט גם על נשמות של ילדים יהודים. כיום זה מסוג הדברים שאני מפחד להאמין בו. על הסט של הסרט אחד הנהגים שאבא שלו מגרש שדים במקצועו, דיבר על זה כאילו אבא שלו הולך למכולת כל בוקר לקנות חלב".
הטריילר של "The Last Exorcism" מעיד שבסרט נעשה שימוש מושכל בהנחה שאפשר לשכנע אותנו ששדים קיימים, כדי לעורר בנו פחד מוות. הוא סוגר מעגל יפה ומצמרר עם "מגרש השדים" הקלאסי שהבהיל את רות' כילד.
הטריילר של "מגרש השדים". השראה רוחנית לרות'
"מגרש השדים" עוסק גם הוא בכומר על גבול הפרישה שמנסה להציל ילדה אחוזת דיבוק דמוני, ומבוסס על ספר שכתוב בסגנון קר ודיווחי. האימה בוקעת מבין הדפים אפקטיבית דווקא בגלל הנימה השקולה, שיוצרת תחושה כאילו מדובר במסמך אמין המתעד מה קרה לאנשים אמיתיים, ולא בסיפור אימה בדיוני.
"The Last Exorcism" נראה כמו האופן בו היו צריכים לביים את "מגרש השדים" המקורי מ-1973, לו הז'אנר המוקמונטרי היה קיים ומבוסס בתקופתו. בניגוד ל"שדים של אמילי", אין בסרט שקופית שאומרת שהוא מבוסס על אירועים אמיתיים, וההחלטה אם שדים מתיישבים בגופן של נערות תמימות ועושים בהן כרצונן קיימים במציאות, או שמדובר בפרנויה נוצרית טיפוסית שקשורה לפחד מסקס, מושארת בידי הצופים. עם זאת, המסקנה המתבקשת מהעולם שהוא בונה היא אחת: אף אחד לא בטוח.
לפנייה לכתב/ת 
