אופק חדש, תכסיסים ישנים

צאו ולמדו, אם במהלך עשור עלה שיעור הגברים בבתי הספר היסודיים בכ-2%, נוכל לצפות, אם יימשך התהליך, שבעוד 100 שנים יהיה שיעור הגברים שיעסקו בהוראה בבתי הספר היסודיים 32.6%! כמובן, כדי שהאירוע המופלא הזה יתממש, יש לקוות שלא יתעורר מרד של נשים החוששות לאבד את ה"אחיזה" ב"מעוז" זה.

• חוזרים ללימודים - כל הכתבות ב-ynet
  

לדברי ציון שבת, מנהל אגף בכיר לכוח אדם להוראה במשרד החינוך, העלייה בשכר ושיפור בדימוי המורים הם שהביאו לעלייה במספר הגברים שהשתלבו במערכת החינוך. כלומר, מצבה של המערכת הולך ומשתפר, ובעיקר השכר והדימוי שהפכו לאטרקטיביים עבור גברים.

אנשי משרד החינוך מייחסים זאת לרפורמת "אופק חדש", אך העובדות מורות אחרת: "אופק חדש" אינו משפר את שכר המורים, ולראיה - העובדה שכופים עליהם להצטרף לתוכנית (באמצעים בזויים, כמו למשל איום בפיטורים ועיוות נתונים על מורים שהצטרפו לרפורמה).

הצגה מסולפת זו אינה נחלת השלטון הנוכחי. יולי תמיר, שקדמה לגדעון סער בראש משרד החינוך, פעלה בנחרצות לקידום "אופק חדש" - למרות שמדובר בפועל בהרעת תנאים, בהסכם שבו תוספת שכר גלובלית ניתנת תוך הורדת ערך השעה בצורה משמעותית, תוספת שעות עבודה רבות והרעת תנאי עבודה שהושגו בעבר.

המורות - שעיר לעזאזל של כשלון המדיניות

פתיחת שנת הלימודים החדשה תחת איום של ארגון המורים בהשבתה בגלל אי חתימת הסכם שכר והתנגדותו לכפיית "אופק חדש" על מורי חטיבות הביניים, הם שעומדים מאחורי הקמפיין הזה של משרד החינוך. זוהי לכאורה ה"הוכחה" לשיפור שהביאה הרפורמה לשכר ולדימוי המורים, אך למעשה אין זה אלא תרגיל נוסף ברוח הזמן: הבו גברים לחינוך, וכך תאשימו את המורות בכשלונו, ותסתירו את האמת: פגיעה מתמשכת בשכר המורים (שהם בהחלט מורות).

הדימוי הנחות מזוהה עם ה"נישוי" (הדומיננטיות המוחלטת של נשים) של כוח האדם בהוראה, לא מפני שהמורות גרועות, אלא מפני שדימוי זה משמש היטב את הממשלות לדורותיהן במלאכת הקיצוצים האינסופיים שניחתים על מערכת החינוך. תוצאותיה של מדיניות זו - רמת הישגים מאכזבת ואלימות גוברת - מופנות באצבע מאשימה כלפי המורות, שהן השעיר לעזאזל של כשלון המדיניות.

אלו ריטואלים ושיטות קבועות לשחיקת שכר ותקציבי מערכת החינוך. העובדה שאת בתי הספר מאיישות נשים, מקלה מאוד על שחיקה זו, בטענה הידועה, המשמשת באופן גלוי או סמוי, כי משכורתן של הנשים היא "רק" השלמת הכנסה עבור המשפחה. אין סיכוי של ממש ששיעור הגברים ישתנה במערכת החינוך, כל עוד השכר הוא "שכר של נשים".

אופק חדש אינו מבשר שינוי ממשי. גם הגברים שהביא משרד החינוך מההייטק ומהצבא להוראה, שתרמו את האחוזונים הבודדים לשינוי המגדרי, לא יביאו ישועה לשכר, לדימוי ולרמת החינוך.

החינוך זקוק לתקציבים משמעותיים שישפרו את השכר באמת, ולא פחות - יאפשרו הקטנה ממשית של הכיתות.

השינוי הזה יבוא כשאת מנהיגות מערכת החינוך ייטלו לידיהן נשים - כמו שוש אורן, שהנהיגה בראשית שנות ה-90 את מאבקי ארגון המורים והשיגה הטבה משמעותית בשכר המורים, כמו ענת שניידר, שהעזה להיאבק באומץ נגד יישום "אופק חדש", או כמו גילה קליין, המתמודדת על הנהגת הסתדרות המורים בבחירות הקרבות. כשהשכר והתנאים יהיו טובים באמת, גם הגברים יבואו בהמוניהם.

פרופ' אסתר הרצוג, ראש תוכנית אנתרופולוגיה במכללה האקדמית בית ברל , מרכזת פרלמנט נשים