אחרי 70 שנה: בני הדודים שברחו מהנאצים נפגשו

שני בני דודים שראו אחד את השני בפעם האחרונה בתחילת מלחמת העולם השנייה, לפני כ-70 שנה, נפגשו אתמול (יום ב') בנתב"ג. השניים היו בטוחים שלא נותרו להם קרובי משפחה אחרי השואה, אך בסיוע תוכנית הרדיו "המדור לאיתור קרובים" הם הצליחו למצוא זה את זה.

צ'לינו בלייווייס נולד בשם מכל פיילר ב-1937 בעיר פשמיש שבפולין. הוריו, משה ורחל-דבורה, ששם נעוריה היה גרוס, ניסו להצילו בעת המלחמה ומסרו אותו לבת דודתה של האם, שרה-חיה כ"ץ. היא הצליחה לרשום את עצמה ואת מכל בן השלוש בניירות האמריקנים של אחד מיהודי העיר, מר בלייוויס. שמו של צ'לינו ניתן לו על שם צלינה, בתו של בלייוייס שנרצחה על-ידי הנאצים יחד עם אמה.

השלושה, מכל, כ"ץ ובלייוייס הועברו למחנה מיוחד בתוך ברגן-בלזן, מחנה שהיה מיועד לבעלי ניירות זרים, מתוך כוונה להחליפם עם שבויי מלחמה. הם שהו שם במשך כל תקופת המלחמה, ובסופה הועלו על רכבת ומצאו עצמם באזור הכבוש הסובייטי, לא רחוק מדרזדן.

צלינו גדל במזרח גרמניה כבנם של השניים שנישאו בשלב כלשהו, והיה לבמאי סרטים ידוע. עובדה זו סייעה לו לצאת למערב גרמניה בתחילת שנות השמונים, וכיום הוא חי באזור מינכן, יש לו בת ושני נכדים.

הביקור הראשון בארץ לא נשא פרי לפני כשלושים שנה בלייווייס הגיע לישראל לביקור קצר וניסה למצוא קרובי משפחה. ללא אמצעים רבים וללא קשרים, לא צלחה המשימה והוא חזר לגרמניה במחשבה שככל הנראה איש מבני משפחתו לא שרד. בינתיים נפטרה גם קרובת משפחתו היחידה, שרה-חיה כ"ץ אשר שמשה לו כאמא.

במהלך השנים הכיר בליווייס את פרופסור שולמית וולקוב מהחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל-אביב, וזו מצאה לאחרונה דפי עדות שמילא ביד ושם אדם בשם מנחם גרוס על אודות הוריו של בלייווייס. וולקוב הבינה מהדפים כי גרוס הוא אחיה של רחל-דבורה, כלומר דוד של צ'לינו. הוא מילא גם דף על שרה-חיה כ"ץ, שגידלה את צ'לינו, מפני שחשב ככל הנראה שהיא נפטרה. כמו כן מילא גרוס פרטים באופן כללי על אחיינו, וכך רשם ילד אחד על דף האם, שכן לא ידע מה עלה בגורלו.

וולקוב ניסתה לאתר את גרוס במרשם התושבים אך ללא הצלחה, ובעקבות כך היא פנתה לתוכניתו של ירון אנוש, "המדור לחיפוש קרובים" בקול ישראל. בעזרת התוכנית גילה בלייווייס כי בת דודתו, מרים פלקוב, חיה בארץ, והיא למעשה בתו של גרוס, וקרובת משפחה שלו מקרבה כזאת.

היום בנמל התעופה בן גוריון אוחדו המשפחות במפגש מרגש, כאשר לצד פלקוב נכחו נכדיה וילדיה, אחת מהן מיפתה את המשפחה לפני מספר חודשים והוציאה דף עדות עם שמם של מספר בני משפחה, שנחשבו שלא בין החיים, ביניהם גם מכל, הלא הוא בלייווייס.

פלקוב סיפרה שעה שהמתינה לבן דודה כי לא האמינה שהוא בחיים. "אף אחד ממשפחתי לא שרד מלבד המשפחה המצומצמת כשברחנו מהעיר רגע לפני שנפלה בידי הגרמנים".

כשדמעות בעיניה, והיא אוחזת בידה את תמונתו של סבם המשותף - מכל, על שמו נקרא גם בלייווייס, ואת דף העדות שנכתב רק לפני מספר חודשים בהבנה שהנכד לא שרד את השואה, סיפרה פלקוב ל-ynet כי הפעם האחרונה שראתה את בן דודה היה לפני כשבעים שנה. "הוא היה בן שלוש ואני בת עשר, יש לי איזו תמונה בראש אבל לא יותר מזה. זה מרגש, אי אפשר לתאר את ההרגשה".

כאשר הגיע בלייווייס עם נכדתו התחבקו בחוזקה שני בני הדודים שמלחמה ארורה ושבעים שנה הפרידו בניהם. בלייוייס סיפר על ביקורו לפני שלושים שנה בארץ, ועל כך שביקר שוב בארץ מאז, כשהוא בטוח שאין אף אחד מבני משפחתו בחיים. "זה מרגש, קשה להאמין שזה קורה".

במהלך המפגש המרגש, כשהוא חבוק עם בת דודתו, סיפר בלייווייס כי הוא מתכוון לשהות בארץ עשרה ימים, כולל ראש השנה, "זה ראש השנה חדש לגמרי, זה משהו אחר" הסכימו השניים. בלייוייס נפגש גם עם ירון אנוש, שדר הרדיו שהביא לאיחוד המרגש, והודה לו.