תיאטרון החרמות

קוראים לי זיו ואני מתנחל. כן, ככה סתם, מתנחל. לא דתי, לא כל כך ימני, אין לי שמונה ילדים, לאשתי אין שביס, וגם - סקופ: אני לא שונא ערבים. סתם מתנחל חילוני מאלפי מנשה, חמש דקות מכפר סבא. לא באתי לפה מטעמים אידיאולוגיים מיוחדים, סתם איכות חיים. אולי זה נשמע כמו משהו שצריך להתבייש בו, אבל אני לא זוכר שכל תושבי תל אביב, פתח תקווה וחולון עברו לשם מטעמים אידאולוגיים.

למעלה ממאה שנות סכסוך חלפו, והשבוע נראה שכמה אמנים, פוליטיקאים ופובליציסטים מצאו - שוב - את שורש הסכסוך. כמו רופא שמאתר גידול סרטני השולח את גרורותיו לשאר הגוף, מאבחנים אותם צדקנים כי ההתנחלויות - כמו זו שבה אני מתגורר - הן שורש כל רע, וגדיעתן תציל את הגוף.

המחרימים את היכל התרבות באריאל טוענים כי אינם רוצים "לנרמל" את מפעל ההתנחלות, וכדברי יוזמת העצומה, ורדית שלפי, המטרה היא "לייבש את ההתנחלויות הלא חוקיות". לרגע נבהלתי, וביקשתי מאשתי לבדוק האם כבר הגיע שוטר לעצור אותנו ואת בתנו הקטנה נוכח פעילותנו הלא חוקית.

רגע לפני שהסגרתי את עצמי למשטרה, כי עצם המחשבה שאני מפר את החוק מלחיצה אותי, עצרתי לרגע וחשבתי: על איזה חוק אני בעצם עובר?

אלפי מנשה, כמו יתר היישובים ביהודה ושומרון, הוקם על פי החלטת ממשלה, על אדמות מדינה ואדמות פרטיות שנרכשו כדין מפלסטינים. לפחות לפי חוקי ישראל, זה יישוב חוקי.

חוכמה קטנה, הייתה ודאי אומרת גברת שלפי. אולי היישוב חוקי לפי חוקי המדינה, אך העבריין הוא המדינה עצמה, שמפרה את החוק הבינלאומי ומקימה יישובים בשטח כבוש.

אז נעזוב בצד לרגע את הדיון ההיסטורי על מי כבש ממי ומתי, ונסתפק בזאת: עתיד היישובים הישראליים ביהודה ושומרון, בהם מתגוררים למעלה מ-300 אלף אלף אזרחים ישראלים, שנוי במחלוקת, ובסופו של דבר (אם התהליך המדיני יגיע לאנשהו), הוא ייקבע במו"מ.

כמו שלי יש דעה בעניין, מותר גם לטעון שצריך וכדאי לפנות את היישובים, או חלק מהם, כדי להגיע לשלום עם העם הפלסטיני, כדי להיות מוסריים יותר, או מכל סיבה אחרת. זו דעה לגיטימית. מה שאינו לגיטימי, הוא המהלך המעליב והמקומם של החרמת אוכלוסיה שלמה עקב דעותיה או מקום מגוריה.

לכל אזרח שמורה הזכות להביע את דעתו, להפגין ולנסות לשנות את דעת הקהל כדי שתשנה את דרכה של הממשלה, או אף להחליף את הממשלה. חרם, לעומת זאת, הוא אמצעי אלים לנסות ולכפות דעה. ממתי הדרך להעלות נושאים על סדר היום במדינת ישראל היא החרמת קהלים שלמים? איך היינו מגיבים, למשל, לחרם על ערביי ישראל בגלל מעמד האשה במגזר הערבי?

תושבי אריאל הם אזרחים ככל אזרחי ישראל, ומגיע להם לצרוך תרבות ביישובם. אני מסכים שאי אפשר להפריד בין התרבות מהפוליטיקה, אך אותם מחרימים יכולים גם להתגבר על הדעות הפוליטיות שלהם ולהעניק שירות חיוני (כן, תרבות זה שירות חיוני) לכל אזרח במדינת ישראל - ללא הבדל דת, צבע, מין ומקום מגורים.

ההחלטה על עתיד אריאל תתקבל במשא-ומתן ולא כתוצאה מחרמות. רוצים להשפיע ולקדם את הפתרון על פי דרככם? לכו להפגין, היכנסו למשחק הפוליטי וצרו בדרך דמוקרטית דעת קהל שתשנה את מדיניות הממשלה או את הרכבה.

אגב, אחת הדרכים הטובות ביותר, השמורה דווקא לאמנים, היא להעביר את המסר באמצעות האמנות. אין כמו ביקורת נוקבת בהצגה, שיר או סרט. חבל שאותם אנשי תיאטרון מונעים מעצמם את ההזדמנות הזו.

חבריי המחרימים, בואו נפסיק להתחסד. אולי אתם קוראים לעצמכם ליברלים ודמוקרטיים, אך במעשיכם אתם מנסים לכפות בכוח את דעתכם הפוליטית על מדינה שלמה. אני, בכל מקרה, מתכוון להמשיך ולהגיע להצגות שלכם בתל אביב ובכל מקום שתבחרו להופיע בו - כי את דעתי אני מביע בכתב, בקלפי ובדרכים נוספות, לא בחרם!

זיו ברק, תושב אלפי מנשה