חינוך חינם - האומנם?
המדינה מתנערת לחלוטין מאחריותה - הקבועה בחוק - לספק ספרי לימוד לכל תלמיד, שעלותם אלפי שקלים. למה לה, אם יש עמותות שיעשו זאת במקומה? מונולוג של מתנדב שהתייאש
לפני כמה שנים תפסה את עינם של תלמידי כיתה י"ב מבית הספר התיכון הרטמן בירושלים כתבה שדיווחה על תלמידים שאינם מגיעים לבית הספר, משום שאין להם ספרי לימוד. כשהעמיקו מעט בסוגייה, התברר להם שמשפחה עם שלושה ילדים בבית ספר מוציאה כ-2,400 שקל בשנה בממוצע על ספרי לימוד - הוצאה גבוהה לכל משפחה, בוודאי כאשר מדובר במשפחה השרויה ממילא במצוקה כלכלית.
זאת ועוד, בספרי לימוד רבים נדרשים התלמידים לכתוב בתוך הספר, כך שלא ניתן למוכרו או להחליפו בסוף השנה. כמו כן, תוכניות הלימודים מתחלפות כל כמה שנים ועמן ספרי הלימוד, כך שלא ניתן להעביר את הספרים בין ילדי המשפחה.
אל מול המצוקה הקשה, התקשו אותם תלמידים להישאר אדישים והחליטו לעשות מעשה: הקמת ספרייה להשאלת ספרי לימוד - "הספרייתני" ע"ש תני גודמן ז"ל, תלמיד בית הספר. הספרייה פועלת על פי עיקרון פשוט: מקימים מאגר ספרי לימוד משומשים וחדשים. משפחות הזקוקות לספרים מופנות על ידי לשכות הרווחה או בתי הספר ומשאילות את הספרים תמורת השארת פיקדון למשך שנה.
אני הצטרפתי לצוות הספרייה בשנתה השנייה, כשהייתי בכיתה ט'. אחד הרגעים הזכורים לי היה מעמד שבו מצאנו עצמנו, תלמידי תיכון צעירים, עומדים מול אשה מבוגרת, בגיל אמהותינו, שצעקה עלינו בגלל שלא קיבלה את כל הספרים שביקשה. ניסינו להסביר לה שמדובר בתרומות ובהתנדבות, אבל דעתה לא נחה.
בסוף יום החלוקה, כשההמולה חלפה, התפנה מקום בראש לכל המחשבות. מדוע היא כעסה עליי? הרי בסך הכל רציתי לעזור לה. הקדשתי זמן ניכר מהחופש כדי להתנדב בספרייה, וזו התמורה? ואני בסך הכל סיימתי כיתה ט'.
החוק קבע? בשביל זה יש חוק הסדרים
התברר שעניין זה הציק לרבים מהמתנדבים. התחלנו לחשוב על כל הסיטואציה: באיזו מבוכה נמצאת אותה אמא? באיזה לחץ וחוסר ודאות היא שרויה, כשאין לה מושג מהיכן תממן את הספרים החסרים? כמה גדול החשש שלה, כשפתיחת שנת הלימודים עומדת בפתח והיא עדיין לא מצליחה לדאוג לילד?
יתרה מכך, תהינו על המצב החברתי העגום הזה, שמעמיד ילד בן 15 במצב הזה, שמביא את האמהות המודאגות לנסות למצוא פתרונות אצל ילדים בגיל של ילדיה. האין זה תפקידה של המדינה לתת את הפתרונות ולעמוד בפני האם הלחוצה?
האם בעצם המדינה מגלגלת את אחריותה לפתחם של תלמידי תיכון צעירים?
השאלות המשיכו לקנן, ואף התחדדו לאחר שהצלחנו, בשנים הבאות, להרחיב את הספרייה, להקים ספריות נוספות ולהשאיל לכ-300 משפחות (כ-800 ילדים) 20 אלף ספרי לימוד. הייתה לנו תחושה שאנו בדרך הנכונה, שהנה אנו מצליחים לתת פתרון לכולם, אך כותרת בעיתון שצעקה: "600 אלף ילדים מתחת לקו העוני" הנחיתה אותנו חזרה לקרקע המציאות האכזרית והכניסה אותנו לפרופורציות.
פתאום הבנו שלמרות כל מה שאנחנו עושים, אנחנו עוזרים רק לכ-0.1% מהילדים העניים בארץ. השאלות הקשות על מהות הפרויקט, תפקידו ויעילותו חזרו להטריד ביתר שאת.
מתוך תחושת חוסר האונים, הגענו למסקנה שהדרך ההגיונית ביותר להשפיע היא באמצעות כנסת ישראל. למרבה הפתעתנו, גילינו שבעבר כבר נחקק חוק הנוגע להשאלת ספרי לימוד, אך מאז, הכנסת בעצמה מקפיאה אותו במסגרת חוק ההסדרים.
משרד החינוך אמנם מפעיל פרויקט השאלת ספרי לימוד בבתי ספר המעוניינים בכך, אך מציב תנאים כאלה שמרבית בתי הספר בוחרים לא להשתתף בו.
ההשאלה בפרויקט זה עולה כמה מאות שקלים (ולכן אף מבתי ספר שמשתתפים בפרויקט, מגיעות אלינו בקשות לעזרה).
כל הבדיקות שלנו הובילו למסקנה עגומה: המדינה מתנערת מאחריותה, ובעצם סומכת עלינו שנמלא את החור שנוצר. אנחנו נותרנו עם השאלה המעיקה: האם זה טוב או רע שנמשיך לנסות ולסתום את החור?
היוזמה שלנו אינה מספקת מענה מקיף ועמוק לבעיה העקרונית של התנערות המדינה מאחריותה. אם תסתמך החברה על מתנדבים שיקימו ספריות השאלה, יעברו עוד שנים רבות עד שיקום מערך ספריות ארצי שייתן פתרון לכל ילדי ישראל, אם דבר כזה בכלל יתרחש. במציאות העכשווית, הססמאות על חינוך ראוי לכולם הן ססמאות ריקות מתוכן. מהפרויקט שאנו מפעילים למדנו שעם כל הרצון הטוב, אין בכוחם של אזרחים לפתור בעיות יסודיות, דוגמת ספרי לימוד לכל תלמיד.
אביעד שוורץ, בן 22, לוחם בצנחנים, בוגר ביה"ס התיכון הרטמן ירושלים
לפנייה לכתב/ת 
