בנו של ק. צטניק נגד אריסון: איפה המוזיאון?
ב-1966 התחייב תד אריסון להקים מוזיאון לחקר השואה על קרקע שרכשה "שיכון ובינוי" מהסופר יחיאל די-נור (ק. צטניק). עכשיו תובע הבן של די-נור את החברה - היום בשליטת שרי אריסון - על הפרת ההסכם: "14 שנה אני רודף אחריהם וכלום לא קרה". החברה: "הוא כבר קיבל 100 מיליון שקל"
כבר שנים עומד שומם השטח שמיועד להקמת מוזיאון שואה על שמו של סופר השואה ק. צטניק (יחיאל די-נור), בפאתי פרויקט יוקרה של שיכון ובינוי שהוקם בהרצליה על גבול רעננה על קרקע שהייתה בבעלותו של הסופר המנוח.
"שיכון ובינוי מתחמקת מהתחייבויותיה, ופוגעת בזכר אבי", אומר די-נור. "כבר יותר מעשר שנים אני רץ אחרי חברת שיכון ובינוי של קבוצת אריסון, ומנסה להזכיר את ההבטחה שניתנה לאבי, לקרוא מוזיאון שואה על שמו בפרויקט שיוקם על מגרשים שהיו שייכים לו. אבל אין עם מי לדבר, התחלפו הדורות, המנהלים, והיום אני חסר אונים, מרגיש שאני נלחם בטחנות רוח".
השבוע יגיש די-נור תביעה נגד שיכון ובינוי ומנהליה, ובה הוא מפרט את ניסיונותיו הכושלים להקים את בית השואה על שם אביו. די-נור מבקש לתבוע משיכון ובינוי 17.5 מיליון שקל, באמצעות עו"ד שי רוה.
"תד אריסון הבטיח שהפרויקט הזה יקום", אמר די-נור אתמול. "כבר 14 שנה אני מתרוצץ סביב שיכון ובינוי שיעמדו בהתחייבות שלו. כרתתי איתם הסכם. נתתי את כל מה שהתחייבתי והם לא עמדו בתנאים. שירבוץ להם במצפון. גילגלו אותי מאחד לשני. תד אריסון הבטיח, עכשיו ששרי אריסון תקיים! היא לא עושה לי טובות. יש אחריות של אבא שלה. לו היה חשוב המוזיאון הזה לא פחות מלאבא שלי. שילמתי מיליוני שקלים שאין לי ולקחתי הלוואות להקטין נזקים. אני כל כך כועס. זו מורשת של עם ישראל שפגעו בה, לא רק בי אישית ובאבא שלי. הם חייבים לבנות את הבניין הזה, והם גם יבנו אותו בסוף, על אפם וחמתם".
מועד סיום הבנייה - 1998
ליאור די-נור הוא צאצא למשפחה שהחזיקה קרקעות היסטוריות. אביו, יחיאל די-נור, עלה לארץ דרך איטליה בשנת 1946 ונישא לנינה אשרמן, בתם של הגינקולוג פרופ' יוסף (גוסטב) אשרמן ומלכה (וילנר) אשרמן. הוא נפטר ב2001- והותיר בן (ליאור, איש נדל"ן) ובת (דניאלה, מוציאה לאור).
"את תד אריסון הכרתי דרך אמא שלי, שלמדה איתו באותה כיתה בגימנסיה הרצליה", מספר דינור. "לפרויקט שלי הביא אותו אז איש העסקים עמי גניש. עובדה שהוא הגיע לטקס הנחת אבן הפינה שלו ונשא כאן דברים. הוא מאוד התחבר לאבא שלי".
בתביעה שהגיש די-נור נטען כי הוא בעל הקרקע שעליו נבנה פרויקט אשרמן בהרצליה. התוכנית של פרויקט היוקרה כוללת הקמת מרכז מסחרי ומרכז לתודעת השואה על שם ק. צטניק. שיכון ובינוי התחייבה לבנות את הפרויקט ובכלל זה את מבנה המרכז המסחרי ומרכז השואה, במסגרת הסכם היזמות שהיווה הסכם קומבינציה.
ההסכם קבע שתמורת מכירת חלק מזכויות הבעלים ובהם, זכאי היה די-נור לקבל 23.6% מכלל שטחי הבנייה למגורים, 35% מהשטח המסחרי שבמקרקעין, וכן את כל הזכויות במרכז לתודעת השואה. המרכז המסחרי, לרבות מרכז השואה, תוכנן לסיום הבנייה עד נובמבר 1998.
"אבא שלי לא זכה לראות את הפרויקט"
די-נור טוען בתביעה כי בחודש יולי אשתקד ניסה להיפגש עם שרי אריסון אישית, אך ללא הצלחה. בנובמבר אשתקד, הוא מספר, נאלץ לשלם, בלית ברירה, את התשלומים הנדרשים לצורך הוצאת היתר הבנייה למוזיאון בסכום של 3.3 מיליון שקל.
די-נור טוען שכדי לממן את התשלומים השונים נאלץ למכור שתי דירות מדירותיו בפרויקט ולהפסיד תשואת דמי שכירות עבורן. כעת הוא דורש ששיכון ובינוי תבצע את בניית מבנה המרכז המסחרי ומרכז השואה באופן מיידי וללא דיחוי. "הכי כואב לי", הוא אומר. "שאבא שלי ניצול השואה לא זכה לראות את הפרויקט מתרומם תוך כדי התגשמות בחייו".
מחברת שיכון ובינוי נדל"ן נמסר: "שיכון ובינוי נדל"ן עומדת בהתחייבויותיה בכלל וכלפי שותפיה בפרט. כך גם במקרה הנוכחי. מר די-נור, שותף עסקי של שיכון ובינוי, התקשר עוד בשנות ה-90 עם החברה בעסקת קומבינציה בקרקעות שירש ממשפחת אמו. במסגרת העסקה קיבל די-נור עשרות רבות של דירות יוקרה בהרצליה, המוערכות ב-100 מיליון שקל.
כנראה שבכך לא די. במסגרת מחלוקת עסקית בינו לבין שיכון ובינוי הוא מבקש למנף את השארית של אותה עסקה על מנת לקבל כספים נוספים שאינם מגיעים לו. די-נור מתחמק במפגיע מדיון ענייני לפתרון המחלוקת העסקית ועושה שימוש ציני ומניפולטיבי בנושא מרכז להנצחת השואה כדי למנף את טענותיו. שיכון ובינוי תשמח לפעול ביחד עם שותפה לפרויקט להקמת מרכז להנצחת השואה, ומר די-נור יודע זאת היטב. הניסיון להשתמש בנושא רגיש כזה באופן כל כך לא מכובד וציני איננו ראוי".
הידיעה פורסמה במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
