הומלס ירושלמי: מי שלא בורח אוכל מכות מילדים

על רקע קירות ורצפות מלאים בכתובות גריפטי גסות, שמע לראשונה נאדי, הומלס ירושלמי, כי בכיכר בה נהג פעם לאסוף בקבוקים, הוכה למוות אזרח אמריקני ששהה במקום. הוא לא היה מופתע. בשיחה עם ynet, תיאר נאדי את השגרה הלילית הקשה בכיכר החתולות בירושלים - שגרתם של אלו שכל עולמם ארוז בשקיות וארגזים.

"עזבתי את המקום הזה לפני הרבה זמן, בגלל הדברים האלה", תיאר. "היה פה פח גדול, שהיינו אוספים ממנו בקבוקים. בלילה היו באים לכאן אנשים ומשתכרים. ילדים שיכורים היו רואים בנאדם ויורדים עליו במקלות, ומתחילים להחטיף לו מכות, והבנאדם היה בורח. מי שהיה מצליח לברוח ברח, ומי שלא, אכל אותה - הלך לבית חולים". 

כיכר החתולות, היום. הפסטורליות מטעה צילומים: גיל יוחנן

נאדי סבור כי לאלימות הקשה אין מניע כלשהו. "אני לא יודע מה הסיפור שלהם, אבל הרבה מאוד אנשים היו אוכלים פה מכות". גם הוא בעצמו נקלע לא פעם לסיטואציה הקשה. "לפני כשנה וחצי-שנתיים רדפו אחרי, עליתי לחבר שלי במסעדה, וברחתי להם. הם היו ארבעה אנשים. אני לא יודע מה הייתה הסיבה. או שנאה או בגלל שאני ערבי, לא יודע למה. חיכו לי איזה עשר דקות עד שאני ארד, צעקו לי 'בוא יא בן זונה', וקיללו".

בשעות היום חולפים העוברים והשבים על פני עגלות הסופר המלאות שמיכות, המכונית הגדולה שמשמשת כבר שנים כבית, והנכלאים והנדכאים שאוחזים בחוזקה בשקיות המכילות את כל עולמם. נאדי מסביר כי הפסטורליות היא מנת חלקו של היום בלבד, ומספר על הצעירים שהופכים את חיי הלילה של ההומלסים לסיוט.

"הם יושבים לפעמים ברחבה הזו ומשתכרים, ואז רואים מישהו לבד ומרביצים לו. בנאדם מה הוא יכול לעשות לבד? או שהוא בורח או שהוא אוכל מכות. כל אחד והמזל שלו. יש אנשים שקיבלו מכות, אנשים שאני מכיר, שאמרו לי 'אתה נכנס לחפש בקבוקים, תיזהר שלא יעשו לך משהו'. אני הפסקתי להתקרב לפה מאז שהזהירו אותי ושקרה לי את המקרה הזה".  

שוטר בזירת הרצח. "יש אנשים שיכולים ללכת להתלונן, ויש כאלה שלא"

"אני לא מפחד אבל אני נזהר", אומר נאדי. "זה קורה רק בלילה, לא ביום. מישהו קורא לי 'כוס אמק', אני לא מתייחס אליו. מה, אני אתחיל לריב איתו אחרי שקילל אותי?"

הוא מתאר את כללי הזהירות שסיגל לעצמו, ומבהיר כי החוק האוסר על מכירת אלכוהול בשעות הלילה ממש לא משנה את המצב. בני הנוער פשוט קונים את האלכוהול בשעה מוקדמת יותר, ומתרכזים בכיכר לשתייה משותפת. "שותים, שותים, שותים, נותנים גם לצעירים לשתות. שלושה, ארבעה, חמישה חבר'ה יושבים פה וגם בגן".

אולם לא לכולם משחק המזל והם מצליחים להימלט. נאדי מתאר מציאות של התנגשות בלתי נמנעת. "'בוא יא מניאק, יא בן זונה'", הוא משחזר את הקריאות, "אחר כך קמים עליך השיכורים – שלושה, ארבעה. גבר מרגיש את עצמו גבר כשהוא שותה, הוא לא מרגיש מכות. יש אנשים שיכולים ללכת להתלונן, ויש כאלה שלא מתלוננים, מה אתה תעשה?"