הרשות מגלה: "אין תאונות במהירות אפס"
לפי ערכת הדרכה שמחלקת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מהירות הנסיעה עומדת בבסיס כל תאונת דרכים שמתרחשת בכבישי ישראל. הערכה זו תומכת בפריסת מערך מצלמות מהירות לאורך הכבישים, מהלך שנוי במחלוקת שזכה אף לביקורת במדינות אחרות. למרות זאת, הרשות מבהירה כי המהירות אינה גורמת למרבית התאונות, אלא רק משפיעה על תוצאותיהן
מהירות - הגורם המשמעותי ביותר בכל תאונות הדרכים. כך קובעת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, בערכת הדרכה המיועדת לקציני בטיחות בתעבורה. "מהירות עומדת בבסיסן של כל תאונות הדרכים", מציינים חוקרי הרשות. "כל אירוע שהתרחש במהירות גבוהה יתכן שניתן היה למנוע, מכיוון שהקטנת מהירות מגדילה את היכולת לתקן. או כמו שאומרים אצלנו - אין תאונות במהירות אפס".
עמדת הרשות בעניין מהירות וחלקה בתאונות הדרכים, מקובלת על רבים בממסד הבטיחות בישראל. ראש אגף התנועה במשטרה, ניצב אבי בן-חמו, העריך בעבר כי מהירות גורמת ל-60% מהתאונות. תפיסה זו היא האחת הסיבות העיקריות לתוכנית המדינה לפרוס מערך מצלמות מהירות דיגיטליות החל בנובמבר הקרוב - מערך שיכלול בשלב הראשון 40 מצלמות מהירות ו-20 מצלמות רמזור.
הרשות: "מהירות עומדת בבסיסן של כל התאונות" (צילום: מאיר פרטוש)
אלא שברשות גם קובעים כי המהירות עצמה אינה גורם ישיר כמעט באף תאונה, אך מהווה "גורם תורם" - כזה המשפיע על תוצאות התאונה. גורם "ישיר" מוסבר ברשות כגורם ראשוני, שהוביל לתאונה. הבחנה זו מקובלת על מרבית מומחי הבטיחות, המבחינים גם בין שני סוגים של עבירות מהירות: "מהירות מופרזת ביחס לחוק", ו"מהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך". הבחנה זו גורמת למומחי בטיחות להטיל ספק ביכולת מערך האכיפה החדש להוריד את מספר התאונות הקטלניות בשיעור ניכר.
איך משפיעה המהירות?
בדברי ההסבר המצורפים לערכת ההדרכה, מנתחים חוקרי הרשות כמה דוגמאות להשפעת המהירות על תאונות: "נהג עייף נוהג בכביש הערבה, עיניו נעצמות מדי פעם. בשלב מסוים, הרכב סוטה לנתיב הנגדי. הנהג מגיב לסטייה, מסיט את ההגה, מחליק ופוגע ברכב הבא ממול". על-פי ניתוח הרשות, הגורם הישיר הוא עייפות הנהג: "הסיבה לסטייה היא עייפותו של הנהג, שלא שם לב לסטיית הרכב בעת שנרדם".
אלא שלמהירות, כך ממשיכים ברשות, יש השפעה ברורה על התאונה: "אם המהירות הייתה נמוכה יותר, יתכן שהנהג היה מספיק להגיב ולתקן בצורה נכונה יותר את הסטייה". ערכת ההדרכה מפרטת את ההשפעות השונות של המהירות, על הנהג והמכונית: מהירות גבוהה מקטינה את שדה הראייה של הנהג, מגבירה את עייפותו, ומגדילה את מרחק הבלימה של המכונית.
כך למשל, מתייחסים ברשות לעניין שדה הראייה: "מהירות התנועה הטבעית לאדם היא 4 קמ"ש. כאשר אנו מגבירים את המהירות, קצב זרימת המידע וכמות המידע שאנחנו מקבלים, גדל באופן משמעותי. כאשר המוח מזהה מצב של 'עודף מידע', הוא מפעיל מנגנון לצמצום המידע. כתוצאה מכך נוצר מצב שבו שדה הראייה האפקטיבי שלו מצומצם מאוד".
אל ההסבר מצורפים כמה נתונים, שממחישים את הבעיה: "שדה הראייה של אדם רגיל הוא כמעט 180 מעלות, אך במהירות של 130 קמ"ש שדה הראייה מצטמצם עד כדי 30 מעלות לערך... התופעה מתחילה כבר במהירויות נמוכות - במהירות 40 קמ"ש בלבד, שדה הראייה מצטמצם כמעט בחצי לכדי 100 מעלות, וב-90 קמ"ש הוא בערך 50 מעלות".
כביש אחד, הרבה נהגים
הבעיה במהירות, כך מסכמים ברשות, אינה המהירות עצמה - הבעיה נוצרת כאשר נהגים שונים נוהגים במהירויות שונות באותו כביש. "כאשר יש שונות בין נהגים, גדל הסיכוי לקונפליקטים המחייבים תגובה, ומכאן שגדל הסיכון". עוד מציינים ברשות כי נהגים שנוסעים במהירות גבוהה נדרשים לעקוף ולעבור בין נתיבים - וכך מגדילים את הסיכון לתאונה.תפקידם של חוקי התנועה, מציינים ברשות, היא ליצור "אחידות בנהיגה" - הקטנת פערי המהירות בין הנהגים השונים. כך למשל, מערך האכיפה שיוצב בכבישים החל בנובמבר, ובעיקר תכנית פריסת מצלמות מהירות בכבישים מהירים, מתוכנן לגרום לנהגים לציית לחוק, ולנסוע במהירות המותרת. כך אמור הסיכון לקטון, ואיתו אמורים לקטון מספר התאונות ומספר הנפגעים.
אלא שמחקרים שנערכו בשנים האחרונות, בעיקר באנגליה, מגלים כי נהגים נוטים להתנהג בצורה בלתי-צפויה דווקא במקומות שבהם מוצבות מצלמות מהירות. סקר שערכה לאחרונה חברת ביטוח בריטית, גילה כי יותר מ-80% מהנהגים אמרו שהם מסתכלים על מד המהירות כאשר הם מתקרבים למצלמת מהירות - במקום להסתכל במכונית שנוסעת לפניהם. כשליש מהנשאלים אמרו שהם היו עדים לתאונה או כמעט-תאונה כתוצאה מהתנהגות בלתי-צפויה של נהגים, שנגרמה בגלל המצלמות. במקרים אלה - כפי שמלמדת ערכת ההדרכה של הרשות - עלול הסיכון לנהגים דווקא לגדול.
לפנייה לכתב/ת 
