עתירה לבג"ץ: להשיב זכויותיה של ח"כ זועבי

הכנסת החליטה לשלול - אולם כעת יידרש בג"ץ להכריע האם להשיב לחברת הכנסת חנין זועבי את זכויותיה. חבר הכנסת איתן כבל, הח"כ לשעבר עמי איילון, עמרם מצנע והפעיל הפוליטי טל זילברשטיין, הגישו היום (ג') עתירה לבג"ץ נגד הכנסת בבקשה לבטל את החלטת ועדת הכנסת השוללת מח"כ זועבי מספר זכויות, על רקע מעורבותה במשט לעזה.

בעתירה שהוגשה באמצעות עורכי הדין דן גבע, איסר בירגר ואדם שפירא, נטען כי זכויותיה של זועבי נשללו משום שדעותיה ביחס למשט המחאה לעזה נתפשו על-ידי רוב חברי הכנסת כראויות לגנאי. העותרים הודו כי הם עצמם סבורים כי דבריה של זועבי מקוממים וצורמים את האוזן וכי יש בהם שילוב אומלל של עיוורון וחוסר תבונה, אולם לטענתם, חופש הביטוי של המיעוט, שהינו ערך שברירי המחייב הגנה, גובר במקרה זה.

העותרים גורסים כי שלילת זכויותיה של זועבי על רקע דעותיה, יוצרת תקדים העשוי להוביל בעתיד לשלילת זכויות מחברי כנסת אחרים, הן בימין והן בשמאל, בשל דעותיהם - בהתאם לדעת הרוב בכנסת באותו זמן.

בעתירה הודגש כי "ישראלים שהקדישו את מיטב שנותיהם להגנת ישראל ולרווחת תושביה, נחמץ לבם לנוכח מעשיה של זועבי, אלא שחנין זועבי ודעותיה המרגיזות אינן מסוגלות לאיים על הדמוקרטיה הישראלית. לעומת זאת, שלילת זכויות מחברת הכנסת זועבי בשל דעותיה הינה פגיעה של ממש בדמוקרטיה".

העותרים מדגישים כי אהבת הדמוקרטיה ולא אהבת חברת הכנסת זועבי, היא שהניעה אותם לעתור לבית המשפט. בהתייחס לפרסומים האחרונים באמצעי התקשורת, לפיהם ישנן ראיות המעידות על כך שזועבי ידעה על הפעולה האלימה שתוכננה נגד חיילי צה"ל, טוענים העותרים כי אם דברים אלו נכונים,

הרי שהיועמ"ש צריך לחקור את מעשיה ובמידת הצורך להגיש נגדה כתב אישום, אולם מבהירים כי אין בחשיפת ראיות אלה כדי להכשיר את ההחלטות הפסולות שהתקבלו על-ידי ועדת הכנסת.

עוד טוענים העותרים כי אין בסמכותה של הכנסת לשלול זכויות מאחד מחבריה, רק משום שדעותיו או פועלו מהווים בעיני הרוב מעשים בלתי נאותים ומקוממים. לדבריהם, בית הנבחרים הינו מקום להחלפת דעות ולניסיונות שכנוע, וכי "שפיטה" של חבר כנסת על-ידי חברי כנסת אחרים בשל דעות שהבעתן אינה אסורה על-פי החוק, עומדת בניגוד גמור לתפקידה של הכנסת, לעיקרון החוקיות ולעיקרון הפרדת הרשויות.

לבסוף, נטען בעתירה כי עיון בראיות שיוצגו בפני ועדת הכנסת מלמד שלא היה בהן שום דבר הנוגע להפרת דין עתידית ובטח שלא ראיות חד-משמעיות ומשכנעות, כנדרש לקיומו של חשש קרוב לוודאי לנקיטת מעשה אסור בעתיד.