הקאובוי שכבש את לבי

הוא גבוה, בלונדיני ומפחיד. יש לו חמש בנות ואשה לשעבר שירתה לו בלב. טרייס אדקינס, כוכב קאנטרי רדנק למהדרין, מוציא אלבום תשיעי שגרם לאור ברנע לחשוף את התמכרותו הסודית ולצרף מיקסטייפ, כדי שתטעמו גם אתם

אור ברנעפורסם: 02.09.10 , 15:23

הכל באשמתו של ג'יי לנו. ערב קר אחד, בחורף לפני שנתיים, הוא הופיע על מסך הטלוויזיה שלנו בתוכנית האירוח שלו. הרבה ערבים דומים קדמו לכך, בית ומשפחה מול הטלוויזיה. אבל מאז אותו הערב הכל השתנה. הפכנו לבית, משפחה וטרייס.

מיקסטייפ: האזינו לאוסף משיריו של אדקינס. גררו את הנקודה בכדי לדלג לשיר הבא (רשימת השירים מופיעה בתחתית העמוד).

באלבום ההופעה החיה של ג'ף באקלי, "Live at Sin-é", הזמר המוכשר מספר לקהל על אהבתו למוזיקאי נוסראת פתח עלי קהאן ומתוודה על ההתמכרות שלו אליו. אהבתו לזמר הפקיסטני הפכה כל כך גדולה, אמר, עד שלא רצה לספר לאחרים עליה, כי לא רצה שעלי קהאן יהיה של מישהו אחר, רק שלו. כך בדיוק אני מרגיש לגבי טרייס אדקינס. אבל אחרי זמן רב כבר קשה לשמור הכל בבטן וחייבים להוציא את זה החוצה. אולי גם בשביל להקל על ההתמכרות.

אדקינס. כל קלישאת רוקנ'רול (צילום: AP)

טרייס אדקינס הוא אחד מכוכבי מוזיקת הקאנטרי הקלישאתיים והמפורסמים ביותר בארצות הברית, והוא מקיים כמעט כל סטריאוטיפ אפשרי בז'אנר. על ראשו תמצאו כובע קאובוי תמידי, כשזנב הסוס הבלונדיני מתנפנף מאחורה. עם חזה מתוח, כפות ידיים ענקיות, קול נמוך ומפחיד ומבטא דרומי מופתי, לא נראה שזה האדם שהייתם רוצים לפגוש בסמטה חשוכה בטקסס.

אדקינס בן 48, אב לחמש בנות, ידע בעברו הרחוק הרבה קרבות אגרופים ושולחנות, בין היתר עם אשתו לשעבר שהחליטה גם לקחת אקדח ולירות לו ישר בלב. אדקינס שרד, החלים לגמרי והחליט אפילו שלא להגיש נגדה תלונה. כי ככה הוא, לא לוקח את דברים שכאלה יותר מדי ברצינות. "ווייט טראש", "רדנק", "הילבילי": פתחו כל הגדרה שכזו במילון, התמונה של אדקינס תופיע ליד.

אדקינס. כפות ידיים ענקיות (צילום: Gettyimages/Imagebank)

וכמו חייו, כך גם השירים. למרות שאדקינס אינו אחראי לכתיבת המילים לשיריו, הם כולם מספרים את חייו בצורה כזו או

אחרת. החל מסיפורים ישנים על ילדותו כקאובוי קטן, דרך חייו כזמר מפורסם ואבא, ועד לדעותיו הנחרצות הימניות, אדקינס לא מחסיר שום פרט. כמיטב מסורת שירי הקאנטרי, הוא מיטיב לספר בדיוק רב את הסיפורים בשירים. אין שום סיכוי שבעולם להאזין לשיר שלו ולהישאר באפלה. תמיד נוכל לדעת למה התכוון המשורר ששכר.

לא תמיד קל להיות מאוהב. לפעמים צריך לחיות בשלום עם הצדדים השונים באישיותו שרחוקים ביותר משלך. והאמת, לצד המוזיקה והדמות הכריזמטית, חי אדם שמתנהג לעתים כמו אדיוט אמיתי. רפובליקני שבעד המלחמה בעיראק ובעד להחטיף כמה צ'פחות אם במקרה חוצים את הגבול. מספיק להקשיב לשיר כמו "ארלינגטון" כדי להבין את התמונה, שם אדקינס שר מקולו של חייל מת המרגיש גאווה גדולה על כך שהגיע לבית הקברות הצבאי המפורסם בארץ האפשרויות והחלומות הגדולים.

אבל מלבד השקפות עולמו, יש יותר מדי סיבות לאהוב את טרייס. אני לא זוכר מה היה הטריגר שהצית אצלי את הניצוץ. אולי זו היתה התשוקה הבלתי מוסברת שכבר היתה לי לטראש אמריקאי, אולי המוזיקה האדירה והמהוקצעת שלו, אולי זה המקצבים של השירים, שמשלבים בקאנטרי גם בלוז ורוקנ'רול סוחף, אולי ההומור שאדקינס מחדיר לשיריו (בין אם הוא מתכוון לכך או לא), הקול העמוק או השמש המדברית של דרום ארצות הברית.

לפני כשבועיים אדקינס הוציא את אלבומו החדש והתשיעי, "Cowboy's Back In Town". כפי שקיוויתי כל כך, גם הפעם הוא לא פספס והצליח להכיל את כל הקיטש-טראש האפשרי ב-11 שירים בדיוק. אחרי שהקדשתי כל דקה פנויה בימים האחרונים לספוג כל צליל ועוף מטוגן, גיליתי עוד סיבה לניצוץ. גיליתי שכנראה אלה יחסי האהבה-טמטום שגורמים לי לא רק להקשיב, אלא גם לקנא. לפעמים קצת בא לי להיות מוכשר, חזק וחלקלק כמוהו.