הילד נפצע בשטח ביה"ס? דעו את זכויותיכם

אתם שולחים את ילדיכם, האוצר הכי יקר שלכם, לבית הספר, בטוחים כי הם ירכשו בו ידע, ויספגו חינוך וערכים. אתם לא מעלים על דעתכם שיכול לקרות להם שם משהו רע. הם הרי מוגנים, לא יוצאים משטח בית הספר, ונמצאים בהשגחת המורים והמנהל. אך למרבה הצער גם שם תאונות מתרחשות.

במקרה של תאונה מצערת על מי חלה האחריות? על ביה"ס? על העירייה? ומה אפשר לעשות? האם התלמיד שנפגע יוכל לקבל פיצוי?

תקופת התיישנות: החל מגיל 18

אם מתרחשת תאונת תלמידים או ילדים, אפשר להגיש תביעה לפיצויים. מדובר בתביעה נזיקית, במסגרתה יש להוכיח, כי הפגיעה קרתה בשל רשלנות המורה, ביה"ס, העירייה או גורם אחראי אחר.

ביהמ"ש יבדוק אם המורה או האחראי נהג כפי שמורה סביר היה צריך לנהוג בנסיבות המקרה. אם ביהמ"ש יחליט לקבל את התביעה, הוא יפסוק לתלמיד פיצויים על בסיס ראשי הנזק הבאים: כאב וסבל, אובדן השתכרות, הוצאות נסיעה, הוצאות רפואיות, הוצאות עזרת צד ג'.

כמו-כן, אפשר להגיש תביעה גם כנגד חברת הביטוח אשר ביטחה את התלמיד בביטוח תאונות אישיות תלמידים.

התביעה מוגשת בדרך כלל כאשר הנפגע הוא קטין (כלומר: מתחת לגיל 18), ועל כן התביעה תוגש באמצעות ההורים שלו. אם התביעה מוגשת אחרי שהתלמיד הפך לבגיר, הוא יגיש את התביעה בעצמו.

יש לדעת, כי בתביעה נזיקית יש תקופת התיישנות, ולכן אם רוצים להגיש תביעה אי אפשר לחכות "לנצח". תקופת ההתיישנות בתביעה נזיקית היא 7 שנים. בהתאם לכך, אפשר להגיש את התביעה עד 7 שנים ממועד התאונה.

במקרה של תאונות תלמידים, כאשר הנפגע בדרך כלל קטין, תקופת ההתיישנות מתחילה רק כאשר הקטין מגיע לגיל 18, ולכן הוא יכול להגיש את התביעה עד גיל 25.

התאונות שיכולות להתרחש הן רבות ומגוונות. לפניכם מספר מקרים מעניינים, בהם נקבע כי הגורם הנתבע אחראי לנזק שנגרם לתלמיד/לילד, ועל כן עליו לפצותו.

העביר את הטלויזיה ונפגע

דוגמה לתאונה שאירעה בשטח ביה"ס עוסקת במקרה שבו תלמיד נפגע בבי"ס במהלך יום לימודים כאשר העביר עגלה עם טלוויזיה לכיתה.

המדובר בתלמיד בכיתה ז', בחטיבת הביניים 'ברנר' בפתח תקווה, אשר העביר טלוויזיה (ביחד עם תלמידים אחרים) שהייתה מונחת על עגלה ממתכת בעלת גלגלים, מכיתה אחת לאחרת לבקשת המורה.

בזמן העברת הטלוויזיה, העגלה נפלה, כאשר הטלוויזיה עליה, ופגעה ברגל השמאלית של התלמיד וגרמה לו סבל מכאבים ומגבלות שונות בהליכה.

העירייה ומשרד החינוך טענו מנגד, כי התלמידים השתוללו בזמן שהעבירו את העגלה, ולכן היא נפלה.

בימ"ש השלום ברמלה, אשר דן במקרה, קבע כי אין ספק כי קיימת חובת זהירות מוגברת של המורים כלפי התלמידים במקרה כזה. "על מורי בית הספר היה לצפות כי התלמידים ישתובבו שכן עשו זאת בעבר באורח שכיח. ודווקא מפאת גילם של התלמידים קמה חובת זהירות", כתבה השופטת אסתר נחליאלי-חיאט בפסק הדין.

השופטת קבעה, כי העירייה ומשרד החינוך התרשלו ולא פיקחו כראוי על התלמידים, ולכן עליהם לפצות את התלמיד שנפגע בעת העברת הטלוויזיה ב-17 אלף שקל. השופטת קבעה, כי משרד החינוך אחראי על 70% מהנזק שנגרם, וכי העירייה אחראית על 30% מהנזק שנגרם. (דקל קרוואני נ' מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות).

התלמיד זרק על התלמידה מגב - השיניים ניזוקו

בפסק דין אחר, אשר ניתן בשבוע שעבר, נשאלה השאלה האם פנימיית נוער אחראית לפגיעה של תלמידה ממגב, אשר נזרק עליה מידי תלמיד אחר.

התובעת ילידת 1981, היתה תלמידה בפנימיית הנוער אלוני המבוטחת על ידי חב' כלל. במסגרת הלימודים היה על התלמידים למלא מטלות שונות, כולל עבודות במטבח ובחדר האוכל של בית הספר.

ב-22 בפברואר 1998 שובצה התובעת לתורנות מטבח, במהלכה השליך לעברה תלמיד אחר מגב, והיא נפגעה בפיה ובשיניה.

לטענת התובעת, התאונה אירעה בשל התרשלות הפנימייה, אשר באה לידי ביטוי, בין היתר, בכך שלא הקפידה על המשמעת ולא פיקחה על התנהגות התלמידים בזמן תורנות המטבח, הגם שהיה ידוע לה כי תלמידים רבים בבית הספר מאופיינים בבעיות התנהגות ולוקים בקשיים שונים.

לדברי התובעת, במהלך התורנות ובניגוד לנהלים, לא נכחה במקום המשגיחה האחראית מטעם בית הספר, ובהעדרה התלמידים התורנים החלו להשתולל, עד שאחד מהם שהיה ידוע כנער אשר נהג באלימות כלפי חבריו - השליך מגב לכיוון התובעת וגרם לפגיעה בפניה ולנזק בשיניה.

התובעת טענה, כי כתוצאה מהאירוע היא נזקקה ותיזדקק לטיפולי שיניים שיקומיים ומכאיבים, ועל הנתבעות - בית הספר וחברת הביטוח, לפצותה בשל נזקים אלו.

הפנימייה הודתה בקיומה של חובת זהירות מושגית כלפי התובעת, בהיותה תלמידה בבית הספר, אך טענה כי לא קמה חובת זהירות קונקרטית, שכן מדובר בבני נוער כבני 17, שניתן היה לצפות מהם להתנהגות בוגרת גם ללא השגחה צמודה.

השופטת גלית ציגלר מבימ"ש השלום בנתניה, דחתה את טענת הפנימייה, וקבעה כי בנסיבות המקרה, הייתה מוטלת על הפנימייה החובה לדאוג לפיקוח הדוק יותר על המתרחש במהלך התורנות גם אצל התלמידים הבוגרים יותר, או לפעול להקטנת הסיכונים בדרכים אחרות על פי שיקול דעתה, והכל כדי למנוע את הסכנות הצפויות מהשתוללות התלמידים.

"הנתבעת ידעה כי התלמידים נוהגים לבצע מעשי קונדס ולהשתולל ברגע שאינם נתונים תחת פיקוח, והכירה את "משחקי המגב" המסוכנים אשר היו מחזה תדיר בתורניות המטבח, ואילו נכח במקום מישהו מהצוות כמשגיח, היה בכך כדי להרתיע את התלמידים, למנוע התפתחות קטטה ואולי אף את פגיעתה של התובעת", קבעה השופטת.

בהתאם לכך נקבע, כי הפנימייה הפרה את חובת הזהירות כלפי התובעת, ועליה לפצותה על הנזק שנגרם לה. הנזק נקבע על סך של 67,852 שקל עבור החזר עלות טיפול שיניים בעבר, עלות טיפולי שיניים עתידיים וכאב וסבל.

השופטת קבעה, כי מסכום זה יש לנכות רשלנות תורמת בשיעור של 15%, שכן על אף שהתובעת ידעה שמדובר בנער שיכול לנהוג באלימות, היא התגרתה בו ומיוזמתה החלה להתקוטט איתו, והוא הגיב להצקותיה הממושכות. (רויה שנטל נ' כפר הנוער אלוני יצחק).

הפעוט נחבל בגן - הקיבוץ יפצה

לא רק בבתי ספר יכולות לקרות תאונות. גם בגנים ופעוטונים, שם ברור כי נדרשת השגחה צמודה ביותר על ילדים צעירים ורכים.

ביהמ"ש קיבל לאחרונה תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו לפעוט בזמן שנחבל בפעוטון שבבעלות קיבוץ כפר מכבי, וחייב אותו לשלם פיצויים בסך של 60 אלף שקל.

הילד, בן שש היום, נפצע בפעוטון בהיותו בן שנתיים וארבעה חודשים. הוריו טענו בביהמ"ש, כי הם אינם יודעים כיצד אירע המקרה, אך בעקבות פציעתו בנם נזקק לניתוח מורכב בירך.

הורי הקטין טענו, כי קיבוץ כפר מכבי, שבבעלותו הפעוטון, התרשל בהשגחה ראויה על הילד במהלך שהותו בגן או השתמש במתקנים לא בטיחותיים והתרשל בשמירה על בטחונו של בנם.

השופט מאיר שנהב קבע כי הקיבוץ וחברת הביטוח שמבטחת אותו, לא הצליחו להוכיח כי נקטו זהירות סבירה לשמירת בטחונו של הילד במהלך שהותו בגן, ביום שקרה המקרה, וכי מספר המטפלות היה מועט ביחס לקבוצת הילדים הגדולה וגילם הצעיר.

השופט קבע, כי הקיבוץ וחברת הביטוח שמבטחת אותו ישלמו לילד ולהוריו פיצויים של 60 אלף שקל (אביעד אוחיון – קטין נ' קיבוץ כפר מכבי).

כפי שראינו, במקרה של תאונה, יש מה לעשות, אפשר לתבוע ואף לקבל פיצויים במידה שהתביעה מוכחת.

שתהיה שנת לימודים פוריה ומוצלחת, ונטולת תאונות ותביעות.

הכותבת היא עורכת "משפטי"  - אינדקס, עורכי דין ופורומים משפטיים