שנה של יינות מפתיעים

היין השלישי הוא משל יקבי רקנאטי, שהשנה חוגגים עשור לקיומם. המלצתי בשבוע שעבר על הספיישל ריזרב (2006) שלהם, אבל רציתי לקחת גם יין אחר, צנוע יותר, ולראות האם הוא ראוי להמלצה חגיגית.

אבל בואו נתחיל עם בנימינה: איפשהו בפסח שעבר – סביבות אפריל – השיק היקב שני יינות במיני סדרה לה קרא Bin. "בין" הוא המקום במרתף בו מאכסנים את בקבוקי היין. לרוב היו מניחים בכל "דלי" כזה כמות מסוימת של יינות שמקורם היה בחבית אחת או בחצי חבית, כך שנוח היה להגיע לבקבוקים וגם להתחקות אחרי מקורו של היין. כאן בחרו בנימינה לייצר יין ברמת מחיר בינונית ופחות, במחיר שבין הסדרה הבסיסית שלהם לסדרת יוגב. התוצאה היא שני יינות שהאחד מהם (המרלו) הוא יין חביב מאוד, אבל השני – הקברנה סוביניון – בהחלט מפתיע.

בנימינה Bin קברנה סוביניון 2008

זהו יין בעל צבע טוב – לא כהה מדי ואטום. האף פירותי-סגול, ומזכיר קצת גואש ותה מרוכז. היין בשל, אבל לא מתוק או ריבתי והתחושה בפה טובה, של יין חלק ונעים. הסיומת שלו טובה וסך כל ההתרשמות היא של יין טעים, מתאים לאוכל, שנותן תמורה מצוינת ל- 50 ש"ח שהיקב מבקש עבורו.

בנימינה חושן יהלום 2007

זהו היין בקצה השני של הסקאלה ביקב: יין יקר, בסדרת היוקרה של בנמינה. אם זה הכיוון שהסדרה הזאת תיקח לשנים הבאות, יצאנו נשכרים מאוד. המחירהוא 130 ש"ח,לא לכל אחד, אבל יש יינות הרבה פחות טובים במחיר הזה ובמחירים גבוהים הרבה יותר. ממסך של קברנה סוביניון, 30% סירה ו-20% פטי ורדו - כולם מאזורים שונים בארץ. הוא מאוד עולם ישן באופי שלו, מהאף ועד הסיומת; מאוד יין לאוכל, עם חומציות מודגשת, כמעט איטלקית. החושן, יהלום, הוא בעל גוף נעים, טאנינים מצוינים וסיומת חלקה ואלגנטית. החבית משולבת כאן מצוין, והיין מהווה שינוי כיוון לחלוטין מיינות הסדרה האחרים. קנייה משובחת.

רקנאטי פטיט סירה זינפנדל

הפטיט סירה זינפנדל הוא יין שלואיס פסקו, היינן הראשון שלו, עשה, והפך במידה רבה ל"חותם" של היקב. היינן הראשי היום, גיל שצברג, שנכנס ליקב לפני שלוש שנים ומכיר בו כבר ארבעה בצירים, אמר ש"כשבאתי ועשיתי שינויים, ביין הזה לא נגעתי: לואיס עשה כאן משהו ישראלי, שהוא חלק מהיקב והוא משהו שצריך לפתח ולשמור".

"לפתח ולשמור": האם היין הזה, פשוט לכאורה, ולא מהסדרה הגבוהה ביותר של היקב, הוא יין שהוא רק לשתייה עכשווית, או שאפשר להניח במרתף ולשמור? בעצה אחת עם גיל, החלטנו לערוך טעימת אורך של היין – מזה שכמעט בחנויות, ועד זה של 2004. המסקנה שלי? אפשר לשתות וליהנות כבר עכשיו, אפשר גם לשמור – בהחלט. יפה לראות שהיינות האלה, שהשוק והיקב מתייחסים אליהם כאל יינות לשתייה, גם להם יש אורך ופוטנציאל התיישנות לשנים יפות. יופי של יינות – קנייה טובה בכל קנה מידה.

2009

ייצא לשוק בעוד כחצי שנה, אולי קצת יותר. קצת פטרולי, אבל הרבה פרי שיוצא ב"בום" לאף. גם אם מרגישים פה עץ, הוא פחות מאשר 2008, ובוודאי שפחות מ-2007. הפה עגול, אלגנטי, מתובל-מפולפל עם חמיצות מאוזנת ו"מעוגלות" יפה. זהו יין מקסים, שלשצברג ועידו לווינסון מזכירים עוגת גבינה ואוכמניות. יופי של יין לשתייה.

2008

הבציר שמחליף את היינות שיש עכשיו בשוק. אחוז הקברנה כאן גבוה יותר – 10-12%. באף הראשון היין די ירוק – מנטה ופלפל ירוק. מתחת לזה, פרי אדום קל יותר, טיפה פרחים. מאוד טאני, מאוד מפולפל. גוף בינוני פלוס. לחכות עם היין הזה - ולחכות איתו הרבה זמן. אם מניחים לו עכשיו בכוס, הוא נפתח יפה מאוד, ומוסיף ריחות משכרים וסביבם מעט ניחוחות של עלים ירוקים.

2007

"הפטיט סירה נוטה לחיזור בקלות", אומר שצברג, "וכל היינות האלה עברו מעין תקופה כזאת. זה יין שעדיין בשוק, ומי שקונה ממנו – שייתן לו קצת זמן בכוס". רמת הסינון ירדה כאן (גס יותר), ויש כאן קצת קברנה. יין מאוד יפה, עם הרבה תבלינים, קפה, פלפל שחור ופירות, עם טאניות מצוינת. הוא עוד לא במקום שבו ה-2005 נמצא בו עכשיו, אבל סגנונית הוא דומה מאוד. הסיומת חדה, סגורה וטובה. הוא מוכן לשתייה, אבל יחזיק עוד זמן בהתיישנות ושווה לתת לו אותו.

2006

צבע מרוכז, אטום ו"לא מסונן". היין קרוב אולי בסגנונו ל-2005, אבל סגור מאוד ולא מוחצן כמו 2005. בפה, היין לא מספק את הסחורה: הוא חסר בגוף, ובמיוחד בסיומת. אפשר בהחלט ליהנות ממנו – הוא יין לשתייה, שצריך לתת לו קצת לנשום, ואז הוא מגלה אופי רך ומעודן. "צריך לזכור", אומר שצברג, "ש-2006 היתה שנה בעייתית, במיוחד בזינפנדל שמקורו במנרה, קרוב קרוב לגבול".

2005

שנה מצויינת – והיין בהתאם: צבע שחור, והיין מאוחד ומחובר בצורה יפהפייה. אלגנטי, חלק, מאוזן מאוד מבחינת חומציות. האף מקסים ממש: מפולפל, עם המון פרי כהה וגם ארומות של התבגרות יפה בבקבוק, עם טיפה אבק, טבק ועור. משובח.

2004

טיפה ירקרקות, אבל הרבה פרי יש כאן עדיין: פלפל שחור, טיפוסי, פירות כהים. קצת מתיקות של סוכר-סבתא, טיפה מנטה. הפה טוב: טאני, חומצי במידה נכונה – טובה מאוד. היין ממש חריף בסיומת, עם טיפה מינרליות. "בהתחלה, פסקו עבד עם הזינפנדל כדי לרכך את הטאנינים של הפטיט סירה, וכך בעצם התחיל הבלנד".

והנה – יש התחלה לשנה חדשה. שנה טובה.

• שגיא קופר הוא עורך אתר האלכוהול והיין בקבוק