היא אמרה שאולי עוד נחזור, אז אני מחכה
עם הזמן למדתי ש 'אולי' זה הכי 'לא' שיש. אבל לפעמים זה כל מה שנשאר לך, אז אתה מעדיף להמשיך להיאחז ב'אולי'
פעם היתה לי חברה. יכולתי לראות את הזריחה בעיניים של החברה שלי. החברה שלי ואני היינו החברים הכי חברים שחברים יכולים להיות. אהבנו לעשות הכל יחד - היינו שומעים מוזיקה יחד ואוכלים צ'יפס באמצע הלילה יחד, ומנתחים סרטים יחד, ושותים ורצים וצוחקים יחד. לפעמים גם היינו רבים יחד, וצועקים יחד, וכועסים יחד, אבל אחרי הכל גם זה חלק מלהיות ביחד.
לפעמים חשבתי שממש הייתי עיוור לפני שפגשתי את החברה שלי. חשבתי שהיא העמוד הראשון בספר של החיים שלי, הדקה הראשונה בחיי, כמו הזריחה.
אחרי כמה זמן נפרדנו. היא אמרה שאולי עוד נשוב להיות יחד, אז אני מחכה. ועם הזמן למדתי ש 'אולי' זה הכי 'לא' שיש. אבל לפעמים זה כל מה שנשאר לך, אז אתה מעדיף להמשיך להיאחז ב'אולי' מאשר להתמודד עם 'לא'.
מאז שהחברה שלי הלכה קורים לי דברים משונים שגורמים לי לחשוב שהיא עוד תחזור. למשל, כשאני נוסע באוטו ופתאום ממש בלי סיבה מחליט להעביר את הרדיו לתחנה שהיא הכי אהבה, ופתאום השיר "שלה" מתנגן. או שאני פותח ספר חדש כך ממש בלי סיבה באמצע, ובדיוק בעמוד שפתחתי בצורה אקראית יש ציטוט שהיה כתוב על כרטיס הביקור שלה. אחרי שדבר כזה קורה אני כבר יודע שהלך לי כל היום. אני יודע שלאן שלא אלך אני אראה את הפנים שלה מסתכלות אלי. אז אני זוחל אל מתחת לשמיכה, שם אני יכול להתחבא ולהאמין שזה עוד אחד מהימים האלה, ושזה יעבור. ואני מתחנן שהכל יחזור להיות בסדר, כי כבר נמאס לי לזייף חיוכים.
כולם אומרים לי שרק הזמן יעזור
עוד מבט:
מתגעגע, ואולי הבדידות מוצאת נחמה בזיכרון
רועי צור
כל מדען יסביר שגם אם תנסה לשחזר ניסוי שערכת באמצעות חזרה מדויקת על כל מרכיביו ושלביו, לא תצליח. אי אפשר לחזור אחורה בזמן ולהחיות את אותה נקודה, בדיוק כמו שאי אפשר להחזיר אהבות קודמות. אבל מדע אף פעם לא היה התחום שלי, ואותי לא עניינו סיכויים. רציתי לפגוש אותה שוב
הזמן שעובר כאילו לוקח את החברה שלי איתו. וככל שעובר יותר זמן נראה לי כאילו שאני לא אראה אותה עוד לעולם. כולם אומרים לי שרק הזמן יעזור, אז זמן זה כל מה שנשאר לי להיאחז בו. אבל הזמן לא עוצר את הכאב, ואני נשאר לבד ולפעמים גם עצוב לי כל הלבד הזה.
החברה שלי, הקיץ עוד מעט עובר והיא עדיין לא חזרה. עבר כל כך הרבה זמן מהפעם האחרונה שראיתי אותה, אבל אני אוהב, אז אני אומר לעצמי שזה שווה, ושבשביל האהבה צריך לחכות, כי בחיים האמיתיים דברים טובים לא באים מהר, הם רק הולכים מהר. חוץ מזה, מה לא עושים בשביל האהבה? אנשים חצו יבשות בשביל אהבה, הפליגו מעבר לאוקיינוסים ומתו בשביל אהבה. אז מה זה כבר לחכות. לפעמים אני כבר לא יודע בשביל מה אני מחכה, אבל אני יודע שאני רוצה להמשיך לחכות.
אני זוכר שפעם רבנו, החברה שלי ואני. היא אמרה לי שאני לא אוהב אותה מספיק ושאני רק פוגע בה. זה היה לי עצוב, כי באמת אהבתי את החברה שלי ולא רציתי שתלך, אבל גם לא רציתי שתיפגע.
עכשיו אני מוריד תמונה שלה מהקיר, ומכתב שהשאירה לי על המקרר, ופתק שנתנה למלצרית לתת לי. אני מוחק את כל המיילים ואת הודעות הטקסט. אבל כלום לא עוזר. אני מתחיל לחשוב בשביל שניים, מדמיין לעצמי גם את מה שהיא מרגישה. ואני לא יכול להפסיק לראות את הפנים שלה בכל מקום. אז אני שוב זוחל אל מתחת לשמיכה, למקום בו אני יכול להתחבא מהכל.
החברה שלי, הכל נעלם ביום שהיא הלכה. ולמרות שהיא במרחק של שיחה אחת, נראה כאילו שהיא כל כך רחוקה עכשיו. הלוואי שהאוטו שלי היה יכול לקחת אותי אליה כדי להגיד לה שגם אם זה ייקח נצח, אחכה עד שהיא תחזור. אני רוצה להגיד לה שתחייך כשהיא נזכרת בי, כי גם אני מחייך כשאני נזכר בה.
החברה שלי. המילים עפות ונעלמות ונבלעות ומתחבאות בחלומות ובזכרונות ובדרכים ובכבישים ובדמעות.
החברה שלי, מישהו אמר לי שטוב לה עכשיו. אז אני שמח, אבל אני רוצה שהיא תזכור שגם לנו היה פעם טוב יחד. לפני שהיא עזבה.
החברה שלי, אני אוהב אותה עד הסוף.
לפנייה לכתב/ת 
הכל נעלם ביום שהיא הלכה
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
