לחזור לאלף-בית
לפחות בדבר אחד החינוך החילוני יכול ללמוד מהחרדים: הכבוד למילה הכתובה. בנושא הזה, אנחנו כבר אחרי הדקה ה-90. סטטוסים בפייסבוק זה נחמד, אבל הם לא יכולים להחליף את כישורי השפה העברית, שמערכת החינוך שלנו פשוט שכחה
אפשר להסתכל על הטוקבקים ולחשוב שהשימוש התדיר בגסויות ושגיאות כתיב, שהן נפוצות בהרבה מדיוקי הכתיב, מעידים על איזו אותנטיות עממית. אפשר לעבור על סטטוסים בפייסבוק ולטעון שיש משהו חינני בהתלהבות הנעורים המשכפלתתתתתתתתת אותיות באובססיביות. אפשר לשמוע צעירים מתראיינים ל"כתבי השטח" של ערוץ 24 ודומיו, כאילו הם עצמם חיקוי של יובל סמו, ולהשתעשע מכך ששוב המציאות מחקה את האמנות.
אבל אי אפשר להסתכל על כל אלה יחד, ולהתעלם מהתמונה הקודרת של דלות השפה בפי בני הנוער והצעירים בישראל. בעקבות דלות השפה, באה דלות מחשבה, ובעקבות שתיהן מגיעה דלות ההישגים של מערכת החינוך שלנו. כדי להתחיל ולשקם אותה, צריך לחזור אל היסודות, אל האלף-בית, פשוטו כמשמעו.
ביקורת רבה מושמעת נגד החינוך החרדי, ובמידה רבה של צדק. אכן לא יעלה על הדעת שבמדינת ישראל יסיים תלמידי 12 שנות לימוד בלי ידיעות בסיסיות במתמטיקה, פיזיקה, ביולוגיה וגם היסטוריה כללית. אבל לפחות בנושא אחד החינוך החרדי משמר מסורת מפוארת של חינוך יהודי שוויתרנו עליה מהר מדי - הכבוד למילה הכתובה; היכולת לקרוא טקסט, להבין אותו, לעבד אותו, להתפלפל בו ולהעשיר את המחשבה באמצעותו.
זהו הבסיס לכל תהליך למידה, זהו הכלי הבסיסי ביותר לצבירת ידע, וגם ליצירת ידע חדש. במערכת החינוך שלנו - הכלי הזה, במידה רבה, אבד.
למערכת החינוך יעדים מוגדרים בקשת רחבה של מקצועות. אנחנו יודעים מתי התלמיד צריך לדעת את לוח הכפל, מתי עליו להתוודע לקורות חייו של דוד בן-גוריון, באיזה שלב בשנה לומדים את סיפור תיבת נח ועד איזה גיל צריך להיות מסוגלים לכתוב את ה-ABC.
אבל הבנת הנקרא ויכולת הביטוי בכתב הם נושאים מורכבים יותר, קשים לכימות ולמדידה, ומחייבים השקעה מתמדת, תרגול ואימון מתמשכים, שתוצאותיהם מתגלות טיפין-טיפין לאורך שנים. ייתכן וזו הסיבה שקל לדלג עליהם כמעט מבלי משים.
לדילוג הזה יש מחיר כבד: ללא בסיס חזק של כישורי שפה, לא יכולה להיות התקדמות אמיתית בשום תחום אחר. ודאי שהתלמיד או התלמידה עשויים לעמוד ביעדים של משרד החינוך, ואף להצליח בבחינת הבגרות. ייתכן גם שהם ישננו ויידעו לחזור על נקודה כזו או אחרת.
אבל הם לא יוכלו להבין דברים לעומקם, הם לא יוכלו ליצור במחשבתם רעיונות חדשים, הם לא יוכלו להתדיין עם חבריהם בצורה בונה ומפרה, אם אין להם שפה עשירה ויכולת להשתמש בה בצורה גמישה ומקורית משל עצמם. אלה לא נרכשים בלי קריאה מרובה, הקפדה על הבנת הנקרא ותרגול של הבעה בכתב ובעל-פה.
אנחנו נמצאים אחרי הדקה ה-90. נזק כבד כבר נגרם לרמת הדיון והתרבות וליכולת הלמידה של התלמידים, והוא בא לידי ביטוי בתוצאות המבחנים הלאומיים (מיצ"ב, בגרות) והבינלאומיים (טימס, פיזה) בתחומי הידע השונים.
על המערכת כולה להתגייס לנושא זה. מאמץ כלל-מערכתי ייתן אותותיו רק לאחר כמה שנים, אבל אלו יהיו אותות חיוניים לחברה שלנו, אותות של נוער סקרן יותר שמסוגל לבטא את עצמו, וחברה בה הדיונים מתנהלים בצורה עשירה ומועילה יותר, תוך הפריה הדדית ויצירה מחשבתית משותפת.
פייסבוק וטוויטר אולי מחייבים אותנו ללמוד להתבטא גם באופנים חדשים, אבל הם עוד לא המציאו ראש שמסוגל לחשוב ללא מילים.
ד"ר אלי איזנברג, סמנכ"ל בכיר וראש המינהל למו"פ ולהכשרה ברשת אורט, המפעילה פרויקט אוריינות חדשני המתמקד בקידום הבנת הנקרא
לפנייה לכתב/ת 
