עם מעט עזרה מהבוס
בריאן פאלון, סולן להקת הרוק "Gaslight Anthem", הופתע לטובה מהאהבה שקיבל מהמעריצים בפראג וחולם גם על ביקור בארץ. ראיון על ניו ג'רזי, ברוס ספרינגסטין המפרגן ואפילו בון ג'ובי
"The Gaslight Anthem" היא אחת הלהקות הייצוגיות הבולטות של הרוק האמריקני של פעם, אבל זה לא ממש גורם לחבריה להרגיש כמו כוכבים. בריאן פאלון, אלכס רוזמיליה, אלכס לוין ובני הורוביץ נמנים על ממשיכי דרכו של ברוס ספרינגסטין. אולדסקול רוקנ'רול עם תו איכות של מדינת ניו ג'רזי.
כמו הבוס, "בון ג'ובי" ו"סקיד רואו", גם "The Gaslight Anthem" מגיעים מהגדה המערבית של נהר ההדסון. במבט ראשון הם ייראו לכם כמו חבורת פועלים מלוכלכים אחרי יום עבודה מפרך במפעל, אבל בתוך האלבומים שלהם תגלו שירי רוק ופולק יפהפיים, עטופים בחוצפת פּאנק.
הלהקה החלה את דרכה באמצע העשור הקודם עם האלבום "Sink Or Swim". אך רק בזכות האלבום השני ומלא הפנינים, "The '59 Sound", הצליחה לתפוס את תשומת ליבו של ספרינגסטין, שהחליט לצרף אותה למופעו הענק בפסטיבל "הארד רוק קולינג" בשנה שעברה בלונדון. ברגע השיא, הבוס בעצמו הצטרף ללהקה על הבמה לבצע איתה את שיר הנושא של האלבום. עכשיו, עם אלבום שלישי בשם "American Slang", חבורת הפועלים ממשיכה לטפס למעלה וכל מדרגה היא מרוויחה בצדק.
גסלייט אנת'ם. "אפשר לחשוב מי אנחנו" (צילומים: Nigel Crane)
בקיץ האחרון חזרה הלהקה לסיבוב הופעות באירופה, שכלל ביקורים בסקנדינביה, גרמניה וגם בצ'כיה, שם פגשתי את פאלון, סולן הלהקה, אחרי ההופעה.
"האנרגיות של הקהל כאן נהדרות. האנשים אפילו יודעים את כל המילים, למרות שלא בטוח עד כמה הם יודעים אנגלית", הוא אומר, "לא היינו פה, לולא המוזיקה שלנו וזה אדיר לדעתי. בארצות הברית, אם אתה לא מפורסם, אף אחד לא יבוא להופעה. אמריקנים יוצאים מהבית רק בשביל שמות ידועים, אבל פה, הקהל מגיע ומתלהב וכיף לקבל את כל האהבה הזאת ממנו".
ספרינגסטין עלה להתארח על הבמה
לא יותר מדי צ'כים הגיעו להופעה באולם הצנוע "Vlatavska", יום לאחר שכמעט והותך ביחד עם המוני האנשים שפקדו אותו להופעה של "ביירות" - תוצאה של עומס חום ולחות בלתי נסבלים. הלהקה משכה הרבה פחות מעריצים מאשר זמר הפולק האמריקני, אולם אלו יצאו ברובם רטובים ומרוצים לא פחות, אחרי שעתיים וחצי של רוק אינטנסיבי וכיסים של ריקודי פוגו - תגובה מתבקשת נוכח פרצי האנרגיה של פאלון, הפריטה והחריטה של רוזמיליה על הגיטרה שלו, הריקוד האפילפטי של הבסיסט לוין והכריזמה הכוחנית של המתופף הורוביץ.
"המוזיקה שלנו היא רוק אמריקני, אבל התגובות של הקהל, שזר לתרבות הזאת, מפתיעות מאוד בעיני", אומר פאלון, שבין השאר שר בשיריו על ממפיס, ניו אורלינס וכמובן ניו ג'רזי, "היינו בסקנדינביה ושם נראה שהאנשים מבינים במוזיקה, אבל הם בעיקר מקשיבים ופחות פעילים. בגרמניה הקהל היה קצת יותר אקטיבי, אבל פה יש התלהבות מיוחדת. אפשר לחשוב מי אנחנו כבר, ולמרות זאת, אנחנו מקבלים המון אהבה. לא נתנו לרדת מהבמה. היה מעולה".
אתם מדגישים את הלוקאל פטריוטיזם שלכם. מה מבדיל את ניו ג'רזי משאר ארצות הברית?
"ניו ג'רזי היא מקום מיוחד בגלל כל הזרים שנמצאים שם. אני גדלתי בשכונה אחת עם שחורים והיספנים ואסיאתים ובשבילי זה דבר יומיומי לפגוש אותם, אבל זה לא ככה בכל ארצות הברית. אנשים שוכחים שזו ארץ ענקית שיש בה מכל וכל. האנשים בטקסס, אריזונה וכל הדרום שונים לחלוטין מניו ג'רזי ופילדלפיה. הם לא ממש אוהבים שחורים. אבל לעזאזל, הם פה. הם גרים לידכם. מה הבעיה שלכם? בלהקה שלנו יש גם שני יהודים. האנשים של ניו ג'רזי פתוחים יותר ואני אוהב את זה ככה".
פאלון מחשיב את עצמו כמעריץ של ספרינגסטין, וכמוהו מתגאה בנופי ילדותו. כשמזכירים לו שגם בון ג'ובי מגיעים משם, הוא קצת מעקם את האף, מה שלא משנה את העובדה שהמדינה הפכה לכור ההיתוך של הרוק האמריקני. "בניו ג'רזי צריך לעבוד קשה בשביל לעשות כסף. אני מדבר על עבודת כפיים מפרכת: להרים אבנים, לעבוד בבניין. דברים שגם אני עשיתי בעבר. זאת הדרך היחידה להרוויח כסף. לא תמצא יותר מדי עורכי דין, אנשי היי-טק וכאלה, אלא בעיקר פועלים. וזה מתרגם לדעתי גם לעשייה המוזיקלית של ספרינגסטין, סקיד רואו, וכן - גם בון ג'ובי".
אחרי הגיחה המוצלחת שלכם לאירופה, מה דעתך על מסע לישראל, למרות הבעייתיות?
"הייתי מת להגיע לישראל. ירושלים, ים המלח, הגליל. קראתי על המקומות האלה בילדותי. זה בטח יהיה בלתי יאמן לבקר איפה שמשה ואהרון וכל החבר'ה האלה חיו. אני בטוח גם שנגלה שם אנשים מעניינים כמו שגילינו בפראג. זה בטח יהיה כיף חיים".
"מבחינתי רק שמישהו יזמין אותנו ואנחנו נגיע. וחוץ מזה, הרי אף אחד גם ככה לא מכיר אותנו, אז אני לא צופה שיהיו לנו בעיות. אם כן יצוצו כאלה, תמיד נוכל להגיע להופעה סודית. כבר עשינו דברים כאלה בעבר".
השתתף בהכנת הכתבה: אור ברנע
