"הכאב הוא הדלק שלי"

מוצץ ממני את החיים!

למה אתה לא עוזב אותי?

הלב שלי עומד להישבר מהנפילה

נאחז בדברים קטנים

מרגיש את כל השנאה שמגיעה

למה אתה פשוט לא עוזב אותי?!"

המילים הקשות האלה פוגעות בבטן בחוזקה כבר עם פתיחת האלבום החדש של "קורן". 16 שנים חלפו מאז זיעזעה הלהקה לראשונה את עולם המטאל עם אלבום הבכורה שלה, והטקסטים הכבדים של הסולן ג'ונתן דיוויס עדיין שם וחזקים מתמיד. הוא צורח והם חודרים כמו סכין.

לפני 16 שנה ידעו המעריצים החדשים של "קורן" שהכאב שזעק החוצה מתוך שיריו של דיוויס היה טרי. ילד בן 23 ומאחוריו ילדות קשה ומטלטלת, שופך זמן לא רב אחר כך את התחושות אל תוך השירים החזקים והחדשניים. היום הילד בן 39, ויש לו כבר שלושה ילדים משלו. הכאב עדיין שם.  

דיוויס. הכאב לא הולך לשום מקום (צילום: אור אלתרמן)

"הכל מבוסס על כאב", הוא מודה בראיון ל-ynet ומספר על הרגעים הקשים שחווה כשיצר את האלבום הטרי, רגעים שבסופו של דבר הוא הפך לשירים. "אתה מכאיב לעצמך כשאתה כועס וכל רגש כזה מתפרץ בשירים. עצבות, כעס וכאב. כשמחברים את הכל ביחד, מקבלים תמונה שלי. אני כל הזמן מנסה לחשוב מה גורם לי להיות מאושר ומה גורם לי להיות לא מאושר.

"במבט לאחור, אני רואה את כל הדברים שאיבדנו במהלך הדרך ואז את מה שהצלחנו לפתור, את המפתח לכל הרגשות האלה - שהוא אשמה, ואת התחושה של לחיות בעבר. היו סוגים שונים של רגשות שעצרו אותי ולא נתנו לי להיות מאושר. אז להבין את כל הדברים האלה במהלך העבודה על האלבום אמנם עזר לי מאוד, אבל הדרך לשם לא היתה כיפית בכלל".

עם הדרך הכואבת הזו דייוויס יגיע בקרוב לראשונה אלינו ויישמח מעריצים רבים שחיכו לראות את הלהקה שלהם על אדמת ישראל. הוא וחבריו ללהקה יגיעו לפסטיבל המטאל "אוזפסט", אותו מארח הסנדק אוזי אוסבורן, וב-28 בספטמבר יעמדו על הבמה בפארק הירקון.

"תמיד רצינו לבוא לישראל, אני מרגיש כאילו חיכינו להופעה הזו נצח", הוא אומר. "בכל סיבוב הופעות אנחנו משתדלים להגיע למקום שבו אף פעם לא היינו. המדינות הן אולי קטנות יותר, אבל במקביל זה אירוע מאוד גדול עבורנו. להגיע לישראל זה בכלל מטורף".

"חיכינו להופעה הזו נצח" (צילום: אור אלתרמן)

דייוויס יודע שהגעתה של הלהקה לתל-אביב היא עוד צעד קטן בניצחון שלו ושל שני חברי הלהקה המקוריים האחרים - הגיטריסט ג'יימס "מאנקי" שייפר והבסיסט רג'ינלד "פילדי" ארויזו. במשך שנים רבות, השמש לא בדיוק חייכה לקריירת הלהקה, וכמה פעמים העמידה אותה בסיכון. גם המתופף דיוויד סילבריה וגם הגיטריסט בריאן "הד" וולש נטשו את הקן המוצלח והמצליח באקורד צורם.

"לדיוויד נמאס בכלל ממוזיקה, הוא כבר נשרף", מסביר דייוויס, "והד היה מכור באופן קשה מאוד לסמים והוא היה שיכור, אבל הוא מצא את מה ששומר עליו פיכח - שזה הדת. אז הוא עושה מה שטוב לו". אגב, כשהחל לראשונה את תהליך ההתקרבות לנצרות, הגיע הד לישראל כדי להיטבל על ידי כומר בנהר הירדן.

חוזרים לשורשים הרועשים

שנות התשעים הרועשות אמנם חלפו מזמן, סגנון הנו-מטאל כבר עם רגל אחת בקבר ו"קורן" היא כבר לא אותה כנופיית צעירים שמלאה בכמות אינסופית של באדווייזר - אבל המנועים הכבדים לא פסקו והלהקה מגיעה אלינו באחד השלבים המשמעותיים ביותר בחייה. אחרי הרבה שנים באפלה, ללהקה סוף סוף יש מתופף קבוע משלה, מכונת תופים אנושית בשם ריי לוזייר.

"שכחנו איך לעבוד בלי טכנולוגיה" (צילום: Gettyimages/Imagebank)

בנוסף, באלבום החדש, " Korn II: Remember Who You Are", הם שבו לחיקו של המפיק המוזיקלי רוס רובינסון, שנחשב לאב הרוחני של סגנון הנו-מטאל של הניינטיז ומי שהפיק את שני אלבומיה הראשונים של "קורן" וחתום על עוד אינסוף רגעים כבדים וקלאסיים אחרים בז'אנר.

כלי התקשורת ברחבי העולם מיד שלפו את הכותרת הנדושה "חזרה לשורשים" ברגע שהאלבום החדש יצא וכבש את המקום השני בטבלת הבילבורד המפוארת. גם דיוויס מרגיש כך, בדרך משלו.

השראה ממקומות חשוכים

טכנולוגיה מטורפת זה באמת הדבר האחרון שתמצאו בשני האלבומים הראשונים של "קורן". כשפרצו לתודעה, חובבי הרוק והמטאל הופעתו לשמוע את צלילי גיטרת הבס החורקים והמשונים, את הגיטרות החשמליות העמוסות ובעלות שבעת המיתרים, ואת המילים הנוראיות של דיוויס.

דיוויס עם מאנקי הגיטריסט (צילום: Gettyimages/Imagebank)

לצד החשיפה האפלה, דיוויס הפך לאיש משפחה אמיתי. בסוף שנות התשעים הוא התחתן עם אהבת נעוריו, רנה, ואיתה הביאה לעולם את ניית'ן. השניים לא החזיקו מעמד, התגרשו וב-2004 דיוויס נישא בשנית - הפעם לשחקנית פורנו לשעבר,

דוון, איתה הביא לעולם שני ילדים ולהם העניק שמות ביזארים למדי: פיירט (פיראט) דיוויס נולד ב-2005, ושנתיים אחר כך נולד זפלין (כמו ב"לד זפלין") דייוויס.

כשדיוויס מספר על חיי הרוק הקשוחים לצד עולם הטף האוהב והמחבק, הוא עוצר לרגע, לוקח נשימה ואומר: "זו העבודה הכי קשה בעולם. אני בבית עם הילדים כמה שאני רק יכול. בכל פעם שאנחנו בסיבוב בארצות הברית, כל יום של חופש שיהיה לנו, אני אטוס מיד בחזרה הביתה. לא איכפת לי לכמה זמן, גם אם זה רק לכמה שעות".

"בבית, ואני חייב לסיים. אני צריך לקחת את הילדים מבית ספר".

• בואו להיות חברים של זירת המטאל בפייסבוק!