הסיוע זורם, האם העיוורת ובתה חוזרות לחייך
אחרי הפרסום על לוצ'יקה העיוורת ובתה אמילי - ששברה את רגלה ואינה יכולה לסייע לה - הן מספרות שזכו לביקור של עובדת סוציאלית, ניקיון בבית, כלי כתיבה לילדה ובקרוב גם מורה פרטית. "המצב עדיין קשה, אבל השתפר קצת"
הדרך עוד ארוכה, אבל לאם העיוורת ובתה החבולה יש כבר תקווה קטנה. שבוע וחצי אחרי הפרסום על לוצ'יקה העיוורת ובתה אמילי שחיות בעוני מחפיר בתל-אביב, ושחייהן הפכו קשים שבעתיים מאז שאמילי שברה את רגלה, השתיים מספרות על שיפור מסוים. הן זכו לסיוע, הגם שאינו מסייע להן עדיין לעמוד על רגליהן, תרתי משמע.
האם ובתה בת ה-13 מתגוררות בדירה קטנה ומלוכלכת ברחוב נווה שאנן, סמוך לתחנה המרכזית הישנה בדרום תל-אביב. אמילי שימשה כעיניים של אמה במשך שנים, ליוותה אותה לטיפולים בבית החולים, ניקתה את הבית והכניסה לחיי אמה החד-הורית הרבה אור. אלא שמאז ששברה את רגלה בבילוי משפחתי לפני כחודשיים היא מרותקת לבית, ואינה מסוגלת לעזוב את הדירה, שנמצאת בקומה השנייה בבניין ללא מעלית. גם לפתוח את שנת הלימודים בכיתה ז' היא לא יכולה.
מאז הפרסום על חייהן של השתיים התקבלו עשרות פניות מאזרחים, אנשי עסקים ופעילים חברתיים, שביקשו לעזור. "הרבה אנשים טובים באו לעזור לנו, ואני רוצה להודות להם מקרב לב", מספרת לוצ'יקה בהתרגשות. "המצב עדיין קשה מאוד, כי אני ממשיכה לחיות מקצבה של הביטוח הלאומי, משלמת שכר דירה ומנסה לכסות חובות כבדים שיש לי לעירייה, אבל המצב קצת השתפר, ואפשר קצת לחייך".
לוצ'יקה מספרת כי בעקבות הכתבה הגיעה עובדת סוציאלית מטעם העירייה לבקר בביתן, דירתה נוקתה, והיא קיבלה מקרר ומכונת כביסה חדשים. בתה אמילי קיבלה ציוד רב לבית הספר, שכלל עפרונות, עטים, טושים, קלמר וילקוט חדש.
אמילי אמנם אינה יכולה עדיין לנצל את המתנות, משום שאין באפשרותה להגיע לבית הספר בשל רגלה השבורה, אבל גם לכך מסתמן פיתרון. "בעירייה הסבירו לי שהיא תהיה זכאית לקבל מורה פרטית הביתה בחודשי ההחלמה הקרובים, עד שתוכל ללכת שוב", סיפרה האם. "אני מקווה שהמורה תגיע בהקדם, כי אמילי מאוד רוצה ללמוד". עד אז - וגם לאחר מכן, מקננת בה רק תקווה אחת: "שלא ישכחו אותנו".
לפנייה לכתב/ת 
