שתף קטע נבחר
 
צילום: הילה דוד

תלונות – הספורט של העובד הישראלי

רובנו לוקים בהתמכרות להתלונן בצורה כפייתית בעבודה. זה פוגע בנו בחיים ובעבודה. התשוקה שלנו לעבוד והמוטיבציה נפגעת וכך גם הנכונות להסתכן בשביל להצליח - בשל חרדת ביצוע. שלב ראשון בפיתרון: להודות בבעיה

הלוואי והיינו מכורים לספינינג כמו ל"תלונינג". רובנו לוקים בהתמכרות הקשה הזו – להתלונן בצורה כפייתית. חלקנו בהתמכרות קלה עד מתונה וחלקנו לקחנו את זה רחוק. בשורה התחתונה – זו התמכרות קשה שלא פשוט להודות בה.

 

 

כמו כל ההתמכרויות הטובות אנחנו נוטים להכחיש כל קשר אליה, אבל היא פוגעת בנו בחיים בכלל וכמובן גם בעבודה. כדאי לדעת - שרק הודאה בהתמכרות תביא אותנו למקום טוב יותר, ולהתקדמות אמיתית בקריירה.

 

ה"תלונרים" הכפייתיים בטוחים שהם צודקים. כולנו מתלוננים ומאשימים אחרים בדברים שקורים ובלי לשים לב הופכים למכורים. אני לא מצליח להתקדם כאן כי לא נותנים לי, אני לא מרים את הפרויקט הזה כי אני יודע שבסוף ייקחו לי אותו, אני לא יכול לעשות את העבודה שלי טוב כי יש כאן רעש, אני לא עושה יותר כי גם ככה לא יקדמו אותי כאן.

 

תמיד נמצא את מי להאשים כשאנחנו מפחדים להסתכל במראה ולהודות שאנחנו אחראים. בכלל – לקחת אחריות זה לא שוס. אז למה לעשות את זה אם אפשר להאשים אחרים ולהרגיש סבבה?

 

חוסר עשייה + תלונה / האשמה = עשייה?

המשוואה הזו, חסרת היגיון ככל שתהיה כשאנחנו מוכנים להסתכל עליה בהיגיון, נמצאת אצלנו בראש ועובדת עבורנו. אם לא עשינו, אבל מצאנו את מי להאשים בזה – זה שווה ל"עשינו". זה אומר, שכל פעם שלא נזוז מאזור הנוחות שלנו כי אנחנו חוששים לטעות, קרוב לוודאי שנמצא את מי להאשים ואז נרגיש טוב יותר עם עצמנו. הבעיה היא שאז אנחנו פוגעים בקשר שבין העבודה לתשוקה שאמורה להניע אותה.

 

אז איך זה עובד? אתמול קרה משהו שמאוד הכעיס אותי, שעשה אחד מעובדי הנאמנים. אני לא אוהבת להתעמת, ולכן במקום לקרוא לו לשיחה ולהסביר לו מה הכעיס אותי,

העדפתי להתלונן עליו באוזני חברי הטובים (והסבלנים אני חייבת להודות). התחושה היתה הקלה מיידית – ברגע שאני מאשימה מישהו אחר – אני צודקת, ברגע שאני צודקת – אני מרגישה טוב יותר. כמה פשוט וכמה לא נכון.

 

שימו לב, שהמנגנון שלנו מאוד חכם ויודע בדיוק בפני מי להאשים כך שיצדיק אותנו - וזה פשוט מונע מאיתנו לעשות את מה שנדרש לעשות. יצאנו צודקים ולא היינו חייבים להתמודד עם העשייה הלא נעימה.

 

איך מתגברים?

אם ניחנתם בצורך לצאת מאזור הנוחות ולהתפתח אישית, אל תוותרו לעצמכם. בכל פעם שאתם שומעים את עצמכם מתלוננים ומאשימים, תשאלו את עצמכם: מה לא נוח לי לעשות? ממה אני מתחמק? כשתגלו, תוכלו לתעל את אנרגיות התלונינג הכפייתי לעבר ביצוע המשימה. אל תשכחו, אין לכם את כל הזמן שבעולם לבנות את הקריירה שלכם.

 

אתם עשויים לשאול את עצמכם למה בכלל להתאמץ; הרי אם תלונינג כפייתי מייצר הקלה, למה בכלל לשנות סדרי עולם? ובכן, הנזק של פעולת התלונינג לא נגמר בכיווץ שרירים זמני. מדובר בנזק ארוך טווח.

 ראשית, מחקרים מראים כי מי שנוטה להתמכרות של תלונות והאשמות, ימשיך לעשות זאת בחיים בכל מיני מקומות – כלומר מדובר על מחלה מדבקת שתמשיך אתכם גם הביתה, לזוגיות, לילדים וכו'. המנגנון משתכלל ומתעצם ומדביק את הסביבה כולה.

 

והכי חמור - נוצרת חרדת ביצוע. כן, אחרי זמן מה שאנחנו בוחרים להתלונן ולהאשים במקום לבצע, מתפתחת אצלנו חרדת ביצוע ואנחנו נוטים לבחור לעיתים מזומנות יותר בדרך הקלה – להתלונן במקום לעשות. כך שלפחות בעבודה, מדובר בהידרדרות בביצועים שלנו וביכולת לרכז את האנרגיות שלנו לכיוון עשייה פרודוקטיבית ופורה... ואת זה כבר כולם ירגישו.

 

הכותבת, רויטל הנדלר, היא מנכ"ל AllJobs דרושים.

 


פורסם לראשונה 02/09/2010 16:38

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים