המסע אל הפלא

השעה אחת וחצי אחר חצות בשדה התעופה המנומנם של עיר הנופש הבולגרית ורנה. בחנויות הדיוטי פרי עומדות המוכרות וממתינות לעבודה שלא מגיעה. אורות הניאון מהבהבים וברקע קולותיה של הכורזת שמחפשת אחר נוסע מבולבל.

באותו זמן בבידוק הבטחוני של השדה עוברת דמות, פאות, זקן, מגבעת, ז'קט. זו לא פעם ראשונה שהבודקים נתקלים בדמות כזו ובאוויר אין שום דבר שמרמז על הדרמה המתקרבת. רגע לפני גלאי המתכות, הבודקים מבקשים מהדמות להוריד את החליפה והמגבעת כדי להשלים את תהליך הבידוק הביטחוני. זה היה האות לנחשול האנשים שעמד מאחורי אותה דמות לנוע בעצבנות אל עבר הבודקים ההמומים שלמספר שניות לא יודעים מה עשו לא בסדר.

החליפה הוסרה והמגבעת גם והמהומה חלפה אחרי מספר שניות. כשהאווירה הופכת להיות מחוייכת יותר ניגש אחד האנשים והסביר לבודקים ההמומים שאותה דמות, הרב יאשיהו פינטו, שעברה מולם, ולא בתי המלון והקזינואים המפורסמים של העיר, היא הסיבה לכך שהעיר ורנה נשטפה הבוקר בנחיל של כ-2,000 ישראלים ויהודים מכל גווני הקשת.  

הרב נוחת בבולגריה (צילומים: אילן סירוטה)

הרב פינטו הוא ללא ספק אחת הדמויות המעניינות שהצמיח העולם הרבני/ קבלי בשנים האחרונות. כנצר למשפחות אבוחצירה ופינטו - שתיהן בעלות שושלת מפוארת של רבנים גדל הרב פינטו באשדוד. את לימודיו החל בישיבתו של הרב אוירבך ומשם המשיך בהתפתחותו התורנית. השילוב של הרקע התורני, כריזמה ייחודית וחוכמת חיים מחודדת חושים הביאו את הרב פינטו למעמד של אחד האנשים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על אנשי העסקים במדינת ישראל, ולרב שבאמתחתו לא פחות מ-12 מרכזים תורניים ומפעלי צדקה ורווחה בארץ ובעולם.

כדי להבין עד כמה רחוק הגיעו השפעתו ומעמדו של הרב פינטו לא רק בתחום העסקי והרוחני, מספיק לראות את חלק מרשימת הנוסעים שבעבר לא היו מחוברים לצדדים אלו של היהדות, שהמתינו בשדה התעופה בן גוריון בסבלנות למטוסי הצ'רטר שיקחו אותם אל קברו של הרב אליעזר פאפו ז"ל, המוגדר על ידי הרב כמורו הרוחני והנפשי - "הפלא יועץ".

הרב שפירא ראש ישיבת מרכז הרב, הרב מאיר פרוש סגן שר השיכון, אילן בן דב בעל השליטה בפרטנר ומי שמגדיר עצמו כמי שלא מקבל אף החלטה עסקית בלי ייעוץ וברכה מהרב, המליארדר ג'יי שוטנשטיין יו"ר חברת הביגוד אמריקן איגל, איש העסקים ג'קי בן זקן, רוברט בוק אחד הבעלים של ויקטוריה'ס סיקרט, איש הטקסטיל ז'אק אביטל, עורך הדין רמי בובליל. אנשי התקשורת דויד בן בסט, מנכ"ל הרדיו האזורי, אבי צבי, מנכ"ל רשת, גדי סוקניק, שלום ירושלמי, איש הפרסום יוסי אשדות ויועצו של נתניהו סוכנת השחקנים, זוהר יעקובסון ועד רבים אחרים. 

יש לו פרטנר. עם אילן בן-דב בבולגריה

העיר סיליסטרה, הממוקמת כשעתיים נסיעה מורנה, משדרת אפרוריות והיא המקום האחרון שהייתם קושרים להילולה מכל סוג שהיא. היא בעלת בנייה מתקלפת שמעלה אסוציאציות מתחום הקולנוע המזרח האירופאי וניתן לראות בה לצד מעט בתי עסקים גם עגלות סוסים ואנשים עם מבט שפוף. מתחם הקבר מצידו, במיוחד ביום כזה עם כל המוזיקה וההמולה הבוקעת ממנו, נראה כאילו נחת מפלנטה אחרת. "אנחנו עיר קטנה", מסביר לי אלכס לוי בנו של השמש המטפל בבית הקברות במהלך השנה, "אנחנו המשפחה היהודית היחידה כאן אבל אין כאן אנטישמיות נגדנו. זה כמו כפר אחד קטן וכולם מכירים את כולם מגיל צעיר מאוד".

לשאלה איך השכנים מגיבים לאורחים החדשים שמגיעים לעיירה, אומר אלכס שבשנה הראשונה אפשר היה לראות את כולם בחלונות - סימן לסקרנות ולתהייה שאפפה אותם אבל עכשיו כבר כולם רגילים והיחידים שבאמת מעורבים ומחכים לזה הם נהגי המוניות שעושים קופה של כמה חודשים טובים רק על יום העבודה הזה.

הרב מגיע לעיר

אחרי המתנה של שעתיים, עד שכל נוסעי טיסות המאחרות הגיעו אל המתחם, הובא הרב פינטו אל הקבר והתקבל בהערצה ששמורה בדרך כלל לרוקסטארים. בעוד הרב מנסה לפלס את דרכו לעבר הקבר, ההמונים מנסים לגעת ולהתקרב אל הפמליה שכללה מלבד המלווים, גם את בנו הקטן - שכמעט ונמחץ מגל האהבה שהורעפה על הרב.

על במה שהוקמה בקבר אמר הרב עם הקהל "סליחות". הקהל מצידו שיתף פעולה וענה לרב בשירה רמה ומרגשת שהגיעה ללא ספק לדציבל הכי גבוהה שידעה העיר הזו אי פעם. "אנחנו כמו משפחה אחת גדולה", מציין איציק תורג'מן בעל חברת רכבים מתל אביב, שהצליח למשוך קבוצת חברים

מהבית אל הקבר."אתה יכול לראות שכל אחד מכיר פה את השני וזה מוסיף לתחושה המיוחדת שגם ככה קיימת בזכותו של הרב ובזכות הכוח המיוחד שהוא נותן לנו".

ואומנם השמות המרכזיים שהגיעו הם אלו שמושכים את הכותרות ומביאים את יחסי הציבור למפעלו של הרב, אך אין ספק שההתרגשות האמיתית והרושם החוויתי והרגשי הגדול שהמקום מספק מגיע דווקא מאותם אלפים כמו אותו איציק. דתיים, מסורתיים וחילונים שהשקיעו את מיטב כספם כדי להגיע בעיניים בורקות לטבול במקווה. להשתטח על הקבר, לשיר ולהתפלל ולנסות לזכות בברכה מהרב שתאיר להם את השנה החדשה שלהם באור חיובי. "התקווה היא אחד הדברים החשובים ביותר לאדם", אמר לנו הרב בשיחה סגורה לאחר הארוע, "אם יש לי את הזכות לתת תקווה לאנשים - זה דבר גדול".

קשה באמת לבחון ולכתוב באוביקטיביות על נושא כמו זה. בסופו של דבר הרגש והאמונה הם השולטים כאן בכיפה. לא חסרים אנשים שיטילו ספק בנחיצות או באמיתות של תופעות מסוג אלו, אך אם לשפוט לפי עיניהם העייפות אך המאושרות מתגובותיו החמות של הרב שממשיך להיות מוקף בקהל בכל רגע ורגע גם אחרי מסע מפרך של 24 שעות, אפשר להגיד שהמשימה לפחות בצד ה"תקוותי" שבה הושלמה על הצד הטוב ביותר. גם הספקנים יודו שזה לא עניין של מה בכך בימים טרופים אלו.