בית האמיצים
"אנשי בית חג"י לימדו אותנו בעבר איך יוצרים פאר תחת אפר. הם היו לנו מורי דרך להפיכת שכול להתיישבות חלוציות והגשמה - והם לא יישברו". אבי רט מספר על החיבור האישי שלו לבית חג"י ומבקש סליחה מהגולשים
בליל שבת, לפני שלושים שנה וארבעה חודשים, בחודש אייר תש"מ, מאי 1980, לאחר תפילת קבלת שבת במערת המכפלה בחברון, עשו כמה עשרות מתפללים את דרכם מהמערה לבית הדסה, כדי לבקר, לעשות קידוש, ולתמוך בקבוצת הנשים שישבו שם. בלטו בקבוצת המתפללים וההולכים תלמידי ישיבת ההסדר בקרית ארבע.
בהגיעם לפתח בית הדסה נפתחה עליהם אש מן המארב. ממטח היריות הזה נרצחו שישה: חנן קרוטהמר, גרשון קליין, יעקב צימרמן, אלי הזאב, צבי גלאט ושמואל מרמלשטיין, הי"ד. שישה עשר נפצעו.
שלושה מבין ששת הנרצחים היו בני אותה השכבה ואותו הגיל - חבריי לכיתה ולשבט בתנועת הנוער בני עקיבא בסניף בני ברק - חנן, גרשון ויעקב הי"ד, שהיו שלושתם בני 20 בהירצחם, וכך נשארו צעירים לנצח. בננו חנן ז"ל, נקרא על שמו של חנן קרוטהמר הי"ד. כך נכרתה ברית חברים ודמים בינינו למקום ולאנשיו.
בני המחזור שלנו, החליטו להקים יישוב לזכרם, וכך הוקם היישוב בית חג"י על שמם. חג"י - ראשי תיבות - חנן, גרשון יעקב. היישוב הוקם בסמוך לקרית ארבע, בהתחלה התגוררו בו מספר מצומצם של משפחות אולם לאט לאט גדל והתעצם היישוב והפך להיות יישוב לתפארת, מקום של תורה ועבודה, חינוך ויגיע כפיים, חקלאות ובנין. פשטות וצניעות בצד חזון ואמונה גדולה.
מעבר לכל הנושאים הרבים בהם עוסק היישוב ואנשיו, קיבלו על עצמם אנשי המקום ליצור גרעין של חסד - והקימו מוסד לתפארת עבור נערים ממשפחות קשות, מוסד שיהיה להם לבית ולמקום הכנה לחיים, לגיוס, ולהקמת משפחה. רבים רבים מהנערים שהגיעו לבית החינוך הזה בבית חג"י כבויים ודחויים, יצאו ממנו כשחיוך על פניהם, עם ביטחון עצמי, ועם כלים להמשך החיים בצבא ובאזרחות.
בית חג"י היה והינו סמל לציונות, לצניעות, לאהבת אדם וארץ, לחסד ולאמונה. אנשי בית חג"י ידעו שנים קשות ופיגועים קשים שהותירו בתוכם משפחות שכולות רבות,יתומים ואלמנות. עם כל זה ועם כל שנות האינתיפאדה הלא קלות, המשיך היישוב לגדול ולהתעצם והמשיך בעשייתו החינוכית והחברתית.
אנשי היישוב, חלקים קצינים ומפקדים בצבא, אנשים מרקע חקלאי וחינוכי, בחרו במקום זה ובדרך החיים הזו להנציח ולהמשיך את דרך וצוואת החברים שנפלו ונרצחו לפני 30 שנה.
מעגל היתומים חוזר
בימים האחרונים נדרשו שוב אנשי בית חג"י ללוות את גופות חבריהם לבתי העלמין, ושוב להרחיב את מעגל היתומים והשכול. לפעמים נדמה שאולי כבר אין כוח יותר לכל הצער השכול היתמות והסבל הזה.עם כל זה, ובשעות הקשות הללו, אין לי ספק שלא אנשים חסונים כאנשי בית חג"י ישברו. הם לימדו אותנו בעבר איך יוצרים פאר תחת אפר. הם היו לנו מורי דרך בעבר איך הופכים משבר למנוף של בניה וצמיחה, הם הורו לנו דרך איך הופכים שכול התיישבות חלוציות והגשמה, הם יצקו בתוך היישוב ובתוכנו אחריות לחינוך לנוער לחברה ולסביבה.
שנה עברה שנה חלפה. איזה מקום תתפוס שנה זו בקורות ימי ישראל - רק אלוקים יודע.
אובמה מכנס ועידות בארצות הברית, ואנו נתכנס השבוע לועידות של תפילה בבתי הכנסיות. הם ישמיעו קולות של שלום ומשא ומתן, ואנחנו נשמיע קולות שופר. הם ימשיכו לנסות ולרצוח ואנחנו נמשיך לבנות וליצור חיים. והחיים יעשו את שלהם, וההיסטוריה תגיד את שלה מי יעלם ומי יתחבר לנצח, מי ישפל ומי ירום.
שר ההיסטוריה בחר את אנשי בית חג"י להיות לנו לסמל ומופת של גבורה אמונה חלוציות וחסד בעת הזו. חוסנם המנטאלי והחברתי עומד עתה למבחן בעקבות האסונות האחרונים. אין לי ספק שחברינו ואהובינו שבבית חג"י יצלחו מבחן זה בכבוד כשם שצלחו את כל המבחנים בשלושים השנים האחרונות.
תנחומים למשפחות וליתומים, וחיבוק חם לחברים ממשיכי הדרך ההופכים את דם המוות ל'בדמייך חיי' בפועל ממש.
בהזדמנות זו, עם סיומה של שנה, ברכת שנה טובה ומתוקה ממני לכל הקוראים באשר הם. יחד כתבנו, קראנו, הגבנו, כעסנו, טיקבקנו, התלהמנו, חלקנו והסכמנו. אני חש ואני מקווה שגם אתם הקוראים חשים כך, שכל מה שנכתב במדור הזה, גם אם לא מסכימים עם אף מילה שלו, נכתב מתוך אחריות ואהבה לאדם, לעם, לתורה ולארץ. אם יצאה תקלה מתחת ידי, או אם מישהו מהקוראים או נשואי המאמרים נפגע באופן כזה או אחר - זו השעה זה המקום וזו הבמה להרבות בסליחה ומחילה איש לרעהו.
לכולכם קוראים יקרים, ולכולנו - כל אחד בביתו ולכלל ישראל - יתן ה' ותהא זו שנה של בריאות שמחה נחת יצירה אהבה ובשורות טובות.
לפנייה לכתב/ת 
טליה ויצחק אימס ז"ל. שוב נופלים בבית חג"י
מומלצים
