האמא של המוזיקה החסידית

מיום לידתה הביאה עמה התנועה החסידית תורה שלוותה בבן זוג צמוד - הניגון החסידי. אבל יש את עולם הניגון החסידי שלפני חסידות מודז'יץ ויש את העולם שאחריה.

למרות שנוסדה רק באמצע המאה ה-19, חסידות מודז'יץ הפכה לשם נרדף לנגינה, כשבתקופת זמן של כ-150 שנה חיברו אדמו"ריה וחסידיה אלפי ניגונים, וגם האדמו"ר הנוכחי ממשיך במסורת.

באופן כמעט פלאי הפכו ניגוני החסידות לנחלת כמעט כל שולחן שבת בישראל, ואין משפחה שלא מזמרת את הפיוט "אשת חיל" בלחן המפורסם של החסידות. לחנים רבים כמו "מזמור לדוד", "אל אדון", "אני מאמין" ואחרים היו השראה ברורה למוזיקאים רבים, כשהבולט שבהם הוא רבי שלמה קרליבך. ואם תפתחו את האלבום האחרון של אהוד בנאי, תראו שגם שם החסידות המודז'יצאית מככבת.

בשבוע שעבר, ב"היכל שלמה" בירושלים, ניתנה לכל חובבי המוזיקה החסידית המודז'יצאית הזדמנות לקבל טעימה מהניגונים שמוקדשים לימים הנוראים. לטובת המשימה גויס הכליזמר המיתולוגי מוסא ברלין ולהקתו. אורח מיוחד נוסף נוסף היה אהרן רזאל, שתרם לערב את העיבודים הייחודים והעניק לחלק מהניגונים הלא כל-כך צעירים את הרעננות הרזאלית האופיינית.

הקהל קיבל מהרב תמיר גרנות, שהנחה את הערב, הסבר מדויק ומפורט על כל ניגון וניגון, שכולל כמובן גם סיפור חסידי מעניין. כשהוא מדלג בין מארשים, ואלסים, ניגוני השתפכות הנפש וניגוני שמחה, הערב הייחודי

פרט על כל נים אפשרי בלב. 

נראה שכל אוצר תרבותי ש"הושאר מאחור" בעשרות השנים האחרונות, הולך ומקבל אט-אט את ההכרה הראויה לו. אחרי לא-מעט שנים שבהם הפיוט המזרחי עשה את הקאמבק שלו, הגיע תורו של הניגון החסידי שזוכה לעדנה - לא מעט בזכות ההרכב "הלב והמעיין" שהעלה מופעים רבים של חצרות חסידיים רבים במשך השנה האחרונה.

חבל שבינתיים רובו המוחלט של הקהל משתייך למגזר הדתי לאומי, כשישנה אפשרות אמיתית לחיבור בין מאה שערים לתל אביב, ונראה לי שיש בניגון החסידי - עם הלבוש העכשווי והנכון - משהו שיכול לפתוח עוד קצת את הצ'אקרה היהודית פה בארץ. שנה טובה.