חייל עשיר, חייל עני: מי יממן את המתגייסים?

צו הגיוס המגיע לבתי המתגייסים, מכיל מידע חשוב ביותר, בין השאר מפרט את רשימת הציוד שאמורים לקבל החייל או החיילת בהגיעם לבקו"ם. עיון ברשימת הציוד הקצרה מוכיח יותר מכל, כי הצבא רואה את משפחת החייל כזו שאמורה לממן את צורכי החייל.

חייל משוחרר: קשה יותר להוציא את הפיקדון 

פותחים חשבון: לקראת גיוס, מה מציעים הבנקים?

הכיצד חייל קרבי יכול להסתפק בשלוש חולצות טריקו או 9 זוגות גרביים? מה גם שלא אחת, מידת הבגדים שמקבל החייל מתאימה יותר לאחותו הקטנה.

כביסה? אפשר להסתפק בניעור התחתונים והגרביים

בואו נחשוב לרגע על החיילים שלנו. נער מתבגר מתגייס ישירות לטירונות וסביר להניח כי מעבר להלם הראשוני, הוא לא ממש מורגל בכביסה ביד - וגם אם הוא שולט במלאכה סביר להניח שלא יהיה לו זמן לכך.

אם כך, מה יקרה אחרי שלושה ימים שבהם ישהה בבקו"ם? איזו גופייה ילבש מתחת למדים ובמה יצטייד לפעילות הספורטיבית? ואחרי 5 ימים מה הוא אמור לעשות - לחזור ללבוש את הגרביים שהפכו בינתיים לקרש?

ומה עם החיילים הקרביים? להם בטח הרבה יותר קל, הם הרי מורגלים בלינת שטח עם הבגדים, אז בשביל מה לעשות עניין, אם כל הסיפור הוא לנער מעט את החולצה, התחתונים והגרביים, ולהפוך מצד לצד. 

אפשר להמשיך ולפרט את הציוד החסר כגון: נעלי ספורט (למה צריך להתעמל עם נעליים צבאיות?), גרבי ספורט ולא רק גרבי צמר, גופיות חורף ועוד.

גם תלוש השכר תלוש מהמציאות

הורים שאינם מוכנים לחשוף את ילדיהם למחלות ומטרדים בעת השירות הצבאי, ירוצו להשלים את הציוד החסר ויוציאו מכיסם מאות שקלים, כדי לשמור על בריאות ילדיהם.

כדאי לזכור, הילד עבר לרשות הצבא ואף הביטוח הלאומי הצהיר כי הוא הוצא ממסגרת "קטין" והפחית את קצבת הילדים בגינו.

אם חשבתם שמדובר רק ב"עלות הגיוס", טעיתם. תלוש השכר לחייל בשירות חובה מוכיח שוב כי למרות שהצבא הצהיר שילדכם עבר לרשותו, הרי שאתם אלה שהולכים לממן אותו במהלך שנות שירות החובה.

משכורתו החודשית של החייל שלכם תעמוד על סכום של 352.50 שקל בחודש, לכל אורך שירות החובה, גם אם הוא משרת בבסיס סגור ויוצא אחת לשבועיים.

תומך לחימה יקבל שכר של 406.2 שקל. קרבי (ברמת סיכון א') יקבל 511.3 שקל ולקצין ישולמו 661.3 שקל.

בקלות ניתן לטעון שבלאו הכי אין להם באמת הוצאות, הרי הם מקבלים ביגוד, נסיעות ומזון. עם זאת כדאי לזכור כי הצבא לא מספק ביגוד אזרחי אלא ביגוד צבאי בלבד. הנסיעות חינם הן רק במדים והמזון שמקבל החייל - בסיסי.

ההוצאות גדלות - ההכנסות קטנות

במשך כמה חודשים, ראיינו חיילים בתחומי פעילות שונים, כדי לבחון אם שכרם מפצה במידה כלשהי על הוצאותיהם. הוצאותיו של חייל היוצא לביתו אחת לשבועיים מגיעות לכ-750-850 שקל והן כוללות: הוצאות נסיעה - דלק או מוניות (שבת), בילויים, מזון, 'פינוקים' במשך השבוע והשבת, תספורת, סלולר, הלבשה תחתונה ומוצרי היגיינה, לא כולל סיגריות למעשנים או ביגוד אזרחי.

הוצאותיו הממוצעות של חייל קרבי מגיעות לכ-800-900 שקל והן כוללות: רכישות מרוכזות לסופי שבוע ולארוחות ליליות, תספורת (חלקם מספרים אחד את השני), מוצרי היגיינה, טלק וקרמים למניעה או טיפול בשפשפות, סלולר, דלק או מוניות בסופי שבוע, בילויים, וכדומה, ללא הוצאות בגין סיגריות או ביגוד.

חלק מהחיילים הצהיר על הוצאות גבוהות יותר משמעותית, שמגיעות לכ-1,500 שקל ויותר.

במקביל לראיונות עם החיילים בסופי השבוע, ראיינו את בני משפחותיהם ומצאנו כי רוב המשפחות מציגות נתון שבו השחיקה של בגדי החיילים הקרביים עצומה, כך שיש צורך מתמיד ברכישת גופיות, גרביים, תחתונים, נעלי ספורט ואף תיקים שאינם שורדים את תנאי השטח.

במשפחות אלה נמצא כי התחזוקה השוטפת, מעבר להוצאות שפורטו, מגיעה לכ-100-150 שקל נוספים בחודש בממוצע, וזאת ללא קשר לרכישת ביגוד והנעלה אזרחיים לימי החופש, או מימון הבילויים בזמן ה"רגילה". כל אלה מצטרפים כמובן לכמויות הכביסה שמשביתות את המכונה לסוף השבוע ולדאגה המתמדת לשלום הילדים.

ההורים מממנים, אבל לא לכולם יש

מנתונים אלה עולה תמונה מדאיגה, שבה נאלצים ההורים לממן את ילדיהם החיילים במאות שקלים בחודש, כדי שיוכלו לשרת את המדינה. ומה אם למשפחה אין את היכולת הכלכלית? החייל משלם את המחיר.

העובדה שהחייל נאלץ להתמודד עם מציאות זו מביעה יותר מכל את חוסר ההכרה בתרומתם של המתגייסים לעומת השיעור ההולך וגדל של בני נוער שאינם מתגייסים ומנצלים את הזמן ללימודים, טיולים או עשיית כסף.

התחושות הקשות מקבלות משנה תוקף גם בעידן שירות המילואים. כאן נמצא כי דווקא אלה שנכונים להגיע לשירות המילואים נאלצים לבצע ויתורים קשים, בעיקר אם מדובר בקצינים קרביים.

מעבר לניתוק שחווה המילואימניק מחייו ומעיסוקיו למשך 20-40 יום בשנה, נאלצים קצינים קרביים להעמיד לרשות הצבא גם את רכבם ואת הטלפון הסלולרי שלהם. בתמורה הם זוכים לקבל החזר כספי מגוחך של עשרות שקלים, אם בכלל.

מתוך כלל החייבים בגיוס חובה, על פי חוק שירות ביטחון, רק כ-74% מהנערים וכ-59% מהנערות מתגייסים כיום לצה"ל. מתוכם, רק 42.5% מתגייסים לשירות קרבי. רק כ-82% מהחיילים ו-91% מהחיילות מסיימים את שירות במלואו.

הייתכן שדווקא משפחות שילדיהם מתגייסים לצבא ייאלצו לממן את תחזוקת "החיילים של כולם"? או שמא "החיילים של כולם" הוא ביטוי שנעשה בו שימוש רק בזמנים מיוחדים?

מענק גיוס וקצבה להורי המתגייסים

מן הראוי היה שהמדינה תקצה תקציבים גדולים יותר לשכרם של חיילי הסדיר ותמיר את 'קצבת הילדים' המופסקת בהגיעם לגיל 18 ל'קצבת חיילים', שתשולם רק עבור חייל המשרת שירות סדיר.

במקביל, נראה הגיוני להחיל כמה חוקים שיטיבו עם המתגייסים ויאפשרו חלוקת נטל קצת יותר הגיונית עם כלל האוכלוסייה, למשל:

• מענק גיוס לרכישת ציוד בסך 1,000 שקל לחייל ו-1,500 שקל לחייל קרבי.
  

• שכר חודשי של לפחות 700 שקל בחודש לחייל, 900 שקל לתומך לחימה ו-1,000 ללוחם (לטעמי רצוי אף יותר מכך).
  

• נסיעות חינם גם ללא מדים בכל כלי התחבורה הציבורית לחיילים.
  

• קצבת חייל להורי החייל בגובה קצבת הילדים.
  

• שיפור ציוני פסיכומטרי ובגרות באמצעות "פקטור" של 20% נוספים.
  

• מענק לימודים לכיסוי מספר שנות לימוד בהתאם למספר שנות השירות בסדיר, על פי תעריף אוניברסיטאי, ללא קשר למוסד הלימודים.
  

• מימון מגורים במעונות לסטודנטים, ללא קשר למוסד הלימודים.
  

מי שמשתמט יצטרך לשלם

לשיפור השוויון יש להוסיף חקיקה ביחס לבני נוער שאינם מתגייסים לצבא או לשירות לאומי מטעמי מצפון או דת:

• תשלום מס אי גיוס למשך 3 שנים בשיעור של 10% משכרם, ללא קשר למדרגות המס הרגילות. אם הם לא משתכרים, הוריהם ישלמו מס עד לתקרת 50% מהשכר הממוצע במשק.
  

• לא יהיו רשאים ללמוד באוניברסיטאות או בכל מוסד המקבל מימון מהמדינה עד הגיעם לגיל 22.
  

• יהיו חייבים בתרומה לקהילה במשך 20 שעות שבועיות לפחות, בארגוני בריאות והצלה כגון: מד"א, מכבי אש, בתי חולים וכדומה.
  

החזר מלא על דלק למילואימניקים

כמו כן מן הראוי להוסיף כמה חוקים גם לטובת משרתי המילואים:

• הגדלת התגמול בגין ימי המילואים לכדי 120%, בניסיון לספק ולו תגמול חלקי בגין השעות הנוספות והסיכון אליו הם נחשפים.
  

• מימון חופשה שנתית של יומיים בגין כל חודש מילואים, על פי תעריפי חשב.
  

• החזר מלא של דלק וסלולר בתקופת המילואים למפקדים או למילואימניקים הנדרשים לכך.
  

בהחלט ניתן לבטל הכל על הסף בטענה שאין תקציבים למימון ואין אפשרות לשנות חקיקה בשל הכוחות הפוליטיים ובעלי האינטרסים, אך האם לא הגיע הזמן לפתור את בעיית אי השוויון המתקבע אצלנו עמוק יותר מיום ליום?

הכותבת היא מנכ"ל חברת "החלק המשלים" העוסקת במחקר פיתוח והדרכה בתחומי ביטוח כלכלה ופיננסים ומנהלת את "המרכז הישראלי לפיתוח העסק" בתחום היזמות