תפילה משפחתית
סבהּ של יעל לוי-טל היה חזן בטרנסילבניה. אביה המשיך באותה הדרך - ושימש כחזן בארצות הברית. לקראת יום הולדתו ה-80 היא הקליטה עם בני משפחתה, ועם אמנים נוספים כמו בועז שרעבי וששי קשת, את האלבום "תפילות מבית אבא"
לפני כשבע שנים חלה החזן אמיל יעקב לוי, ומצבו היה קשה. בתו, יעל לוי-טל, ישבה ליד מיטתו - ממתינה לנס. כל-כך הרבה שנים שרה לצידו בהופעות ובשמחות. "אם הוא ייצא מזה, אני חייבת לתעד את השירה שלו, את המסורת", אמרה לעצמה.
עכשיו, רגע לפני הימים הנוראים, יוצא לאור האלבום "תפילות מבית אבא", שבו היא מבצעת את השירים ששמעה פעמים כה רבות בבית הכנסת - ואביה מצטרף בדואט. ולא רק הוא: גם דודיהּ הצטרפו להקלטות, ושורה של אמנים ישראלים, בהם בועז שרעבי, ששי קשת, מיטל טרבלסי ודלית כהנא.
אבל זה לא היה כל-כך מיידי כמו שזה נשמע. לאחר שלוי התאושש מהמחלה וחזר לשיר - החיים, כמו שקורה בדרך כלל - חזרו למסלולם. עיסוקיו ועסקיו של כל אחד סוחפים אותו אל חייו הוא. לפני שנתיים, התחתן חבר טוב של המשפחה ולוי - האב והבת - עלו לשיר. התגובות היו כה חמות, ההתלהבות הייתה כה רבה, עד שבעלה של יעל אמר לה: "אבא שלך איתנו, זה היה נס רפואי, את חייבת למצוא את הזמן להכין דיסק".
בהתחלה תכננה לוי-טל להקליט אלבום צנוע למדי, שיהיה מתנה ליום הולדת ה-80 של אביה. אבל הפרפקציוניזם וההנאה מהמוזיקה הובילה את זה לפרויקט גדול הרבה יותר.
זמרת בלי מילים
לוי-טל גדלה בניו-יורק, לשם עברה משפחתה כשהייתה בת חודשיים, בעקבות אביה ששימש כחזן בבית כנסת קונסרבטיבי בעיר. הוא נולד למשפחה דתית מאוד בטרנסילבניה, ואת רזי החזנות למד מאביו - סבהּ של לוי-טל - שגם היה חזן בעצמו. למעשה, האב יעקב ואחיו היו המקהלה שליוותה את הסב כשהתחזן.
אמהּ של לוי-טל מספרת עליה שכילדה הייתה הולכת עם אביה לבית הכנסת - ולא משה מרגליו. לפעמים הייתה נרדמת כשהוא שר מזמורים מקבלת שבת. "בתור ילדה מאוד הערצתי אותו", היא אומרת. "אני זוכרת שלמרות שהייתי קטנה התפעלתי מהאופן שבו הוא שר ומצליח להוציא מעצמו רגש כזה".
אך אביה לא שר רק בבית הכנסת. גם את הבית הוא מילא בשירים חסידיים, ולוי-טל ספגה. "בעצם, הייתי במוזיקה מאז שאני זוכרת את עצמי", היא מעידה. "אמא שלי טוענת ששרתי עוד לפני שדיברתי. פשוט כל הזמן זמזמתי שירים חסידיים שאבא היה שר בבית. אפשר לומר שהדרך הזו היא כמעט לא בחירה שלי. זו המוזיקה שבחרה בי".
בגיל 5 כבר החלה להופיע עם אביה באירועים ושמחות של הקהילה - וגם מחוצה לה. אמהּ דאגה לאסוף אותה מבית הספר ולהסיע אותה לחוגי נגינה וריקוד.
סגירת מעגל
בניו-יורק התחנכה לוי-טל על ברכי הציונות, כשחלק ניכר מפעולות הקהילה היהודית היו למען מדינת ישראל. מערכת החינוך עסקה ברעיון הציוני ובכל טקס רשמי היו מנוגנים ההמנון האמריקני והישראלי. בגיל 15 היא נסעה לחופשה בישראל והתארחה אצל חברים טובים של ההוריה - משפחתו של האמרגן שמוליק צמח.
כשהייתה אמורה לשוב לארצות הברית הודיעה להוריה שהיא החליטה להישאר בישראל, ולגור אצל משפחת צמח. ההורים
לא האמינו שהיא תחזיק מעמד, אבל כעבור חודשיים כבר שלחו לה בגדים ואת כל הציוד הנחוץ. היא למדה בעירוני ה' בתל-אביב ונקלטה במהירות. מהר מאוד גם התחילה להופיע בשירה ובריקוד.
היא התקבלה לצעירי תל-אביב והופיעה איתם עד לסיום התיכון, ואחר-כך התגייסה ללהקת חיל אוויר. כחודש לפני שהשתחררה, פנה אליה עמוס ברזל והציע לה להצטרך לשלישיית "שיר" (יחד עם דלית כהנא חגית שמעוני). ההרכב הופיע בקדם אירווזיון של 1987 עם השיר "שיר" שהגיע למקום השלישי. למרות ההצלחה היחסית, ההרכב התפרק.
אבל מלהקת חיל האוויר, לוי-טל לקחה דבר נוסף: דני ליטאי, שעבד איתה בצעירי תל-אביב, הגיע לעבוד עם הלהקה הצבאית ופתח ללוי-טל עולם חדש של עיסוק בכוריאוגרפיה - שבמשך שנים היא עבדה בו והתפרנסה ממנו. בין היתר עבדה עם להקות נוער בשכונות מצוקה, שם הפיקה "סיפוק אדיר" מההתקדמות וההישגים של חניכיה.
חזרה למוזיקה
במשך השנים אספה לוי-טל חומרים לאלבום מוזיקלי, אך בכל פעם המהלך לא יצא לפועל מסיבות שונות. "כבר ב-88' אחרי סדרת הופעות מוצלחות עם אבא בגרמניה, פנו אליי אנשים שאמרו שאני חייבת לעשות עם זה משהו, להקליט, אבל חזנות לא הייתה אז בראש שלי".
השינוי הגיע עם מחלתו של אביה והדחיפה מבן הזוג. האלבום, שהחל כמתנה לאבא, הפך לפרויקט מושקע, שלוי-טל מקווה שגם יסייע להפחית את המתיחות הדתית בישראל.
"אני מכבדת דת ומסורת, וזה מאוד-מאוד כואב לי שכאן הכל קיצוני", היא אומרת. "החילונים רואים רק פלג מסוים מהחרדים וחושבים שכל הדתיים כאלה - וזה מוביל לתנועה אנטי-דתית. חבל, כי יש דברים כל-כך יפים בדת, כמו חיזוק המשפחה, ערכים, כבוד ודרך ארץ. מצד שני, יש דתיים שרואים את הסקטור החילוני כמי שרק רוצים לפגוע בדרך החיים שלהם, וגם זה לא נכון. אני מקווה שדרך המוזיקה נגיע לכך שאיש באמונתו יחיה".
איך בדיוק המוזיקה יכולה לתרום פה?
"רובם הגדול של חבריי הם חילונים, שהמסורתיים מביניהם היו עושים קידוש ביום שישי ויצאים לבלות. לא ידעתי איך הם יקבלו אלבום תפילות, אך הם יגיבו אליו, ולאט לאט גיליתי שכל מי האזין לדיסק מתחבר ומתרגש. חלקם אפילו בוכים כי זה מזכיר להם את הבית, את החום. אין מי שיכול לכתוב טקסט כמו המקורות".
פגישת מחזור
לצורך הקלטת האלבום זימנה לוי-טל את בני המשפחה, ובעצם ערכה מעין מסע לעבר. את הדואטים של שירים כמו "מזמור לדוד" ו"ידיד נפש" ערכה עם אביה, ואת דודיה זימנה לשיר יחד כמה שירים, כמו שעשו בשנות ה-30 בבית הכנסת - כמקהלה של סבה.
"זו הייתה חוויה אדירה", היא מספרת. "הם אמנם שרו באירועים משפחתיים מדי פעם, אבל זו פעם ראשונה שהם נכנסו לאולפן. כשהם שרו יחד זה היה כאילו הם מתוכנתים. כל אחד יודע את הקולות שלו. ההקלטות נערכו בלי חזרות - פשוט באו לאולפן ושרו".
ולא רק את משפחתה החזירה לוי-טל בזמן. אמנים שונים שעבדה איתם בעבר הוזמנו להשתתף בפרויקט, כשפרט לבנות ששרו איתה בלהקת "שיר", ואחרות שהיו איתה בכל מיני הרכבים, גם בועז שרעבי - בן זוגה לשעבר, תרם שיר משלו.
"היינו זוג הרבה שנים, ואת 'שיר השירים' שהוא תרם לאלבום הוא כתב כבר לפני שנים", מספר לוי-טל. "בזמן העבודה על
הפרויקט חשבתי שזה יכול להתאים והצעתי לו את זה. כלל לא היה לי ברור שהוא ישתף פעולה, אבל הוא הגיע בעצמו לאולפן של ירון בכר, הקליט עבורי את השיר וביקש שיעבירו לי את זה. אני מאוד מעריכה את זה".
עכשיו כשהדיסק מוכן, מה את אומרת לאביך כשאת מגישה לו אותו?
"אני אומרת לו שכל מה שהוא רואה, מקבל ושומע - זה בסך הכל חלק קטן ממה שהוא נתן והעניק לי. יש בי המון מההורים, בכל מה שאני עושה, ואני לא חושבת שיכולתי לבחור לעצמי הורים יותר מושלמים מאלו שקיבלתי. זכיתי בגדול. זכיתי בזוג מופלא ובאנשים מיוחדים, שאני מאחלת להם בריאות, אריכות ימים ושתמיד תהיה להם רק נחת. וגם שנה טובה כמובן".
לפנייה לכתב/ת 
