שוק ההון הגלובלי - השליט החדש של העולם?

החברה האנושית של ימנו מורכבת מרשתות. רשת האינטרנט היא הדוגמה הבולטת ביותר של רשת מורכבת, שרמת הסיבוכיות שלה והכמות המטורפת של נקודות הקצה שלה לא מאפשרת שליטה חיצונית. רשתות כאלה, עליהן דיברנו בטור הקודם, נשלטות על ידי מעין טיס אוטומטי, כלומר נשלטות על ידי עצמן בלי שיד אנושית כלשהי מסוגלת לשלוט לגמרי באופי שלהן. הן מגדירות את עצמן והולכות לכיוונים שהן הולכות אליהן מעצמן. בלי תכנון חיצוני. פשוט ככה.

טורים קודמים: 

• המדיום הוא המסר: גלובליזציה מה זה בכלל?
• הגוגל קם על יוצרו? מי באמת מנהל את העולם
• מאיפה בא ההודי שגונב לכם את הפרנסה?
  

היום נתחיל לדבר על אם כל הרשתות של המערך הגלובלי; רשת שהיא לא פחות חשובה ולא פחות מסובכת מהאינטרנט - זוהי רשת הכסף הגלובלית - שוק ההון הבינלאומי.

מה שנרצה לטעון הוא שהשוק הזה יצא מכלל שליטה, שאף כוח מדיני דמוקרטי לא שולט בו, ושאנו, בני האדם יצרנו את הגולם האולטימטיבי ששולט בנו ומתחיל את התהליך של היעלמות הדמוקרטיה.

על הסכמי ברטון וודס ועל סדר כלכלי עולמי

ב-1944 נפגשו בעיירה ברטון וודס שבניו המפשייר נציגים של למעלה מ-40 מדינות. סופה של מלחמת העולם השנייה כבר נראה באופק וארצות הברית, מי שמסיימת את המלחמה כמעצמה עולמית, ביחד עם המעצמה היוצאת; בריטניה, מובילות את הוועידה שתפקידה לארגן את הסדר הכלכלי של אחרי המלחמה.

הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית הם מוסדות שהוקמו כחלק מהסכמי ברטון וודס. נקבע גם סדר חדש ביחס החליפין שבין המטבעות העולמיים; המטבעות הושוו לדולר האמריקני וערך הדולר הוצמד לזהב. וכך, נקבע מעין בסיס זהב עולמי, שעיגן את ערכי המטבעות בעולם וייצב אותם.

בנוסף הוסכם גם על רגולציה רצינית בתוך כל מדינה בקשר לתנודות מטבע ומטבע חוץ בתוכה ומחוצה לה. למעשה, נוצר הסדר הכלכלי-חברתי שאפיין את העולם המערבי משנות ה-40 ועד לשנות ה-70.

הסדר הזה היה קיינסיאני, כלומר סדר שמאופיין בכוחה של המדינה לשלוט בכלכלה הלאומית לטובת מלחמה באבטלה והגברת הצמיחה, סדר של מדינת רווחה, וכמו שהגדרנו באחד הטורים האחרונים - סדר פורדיסטי. זה היה עידן מדינת הלאום החזקה והדמוקרטית, זו שדואגת לאזרחים שלה.

העולם החברתי הזה החזיק עד לתחילת שנות ה-70 והעולם הזה מצוי בתהליך התפרקות עם בוא הגלובליזציה.

על תרנגולות וביצים

כל אחד מאיתנו היה ילד ונתקל פעם אחת לפחות בשאלה המעצבנת: אז מה גרם למה? מה בא קודם ביצה או תרנגולת? מה הסיבה ומהי התולדה?

בבואנו לנתח תהליך כל כך סבוך של גלובליזציה, כל כך גדול וכל כך מורכב, אנו מסתבכים. פשוט אין ברירה אחרת.

מספר ההסברים כמספר הפרשנים - ומה שרואה אחד כסיבה המרכזית לתהליך, רואה השני דווקא כתוצאה של סיבה אחרת.

קשה לתת הסבר מספק לשאלה מה התחיל את הגלובליזציה. השאלה הזו סבוכה ומורכבת, אבל אם נהיה צנועים, נרד מהשאלה הענקית וננסה להציץ על גורם אחד משמעותי מאוד שנתן לה דחיפה רצינית. שם נוכל למצוא את ההמראה של שוק ההון הגלובלי ואת ההיעלמות של הסדר של ברטון וודס.

הדולר האמריקני נפרד מהזהב

גם לשאלה מה קרה ומתי יש הרבה הסברים. נתחיל ב-1971, בארצות הברית שסובלת מאינפלציה. המצב הכלכלי לא מוצלח במיוחד ויש בעיות במאזן התשלומים. כל הדברים האלה מביאים את נשיא ארצות הברית, ריצ'רד ניקסון, להכרזה דרמטית שפוגעת בהסכמי ברטון וודס. ניקסון מחליט, באופן חד צדדי, שהדולר האמריקני ייפרד מההצמדה שלו לזהב.

זהו. היה עוגן, ואיננו. מאחר שכל מדינות העולם היו צמודות עד עכשיו לזהב, דרך הקביעה של יחסי ההמירה שלהן לדולר הצמוד לזהב, הרי כל המדינות האלה אומרות גם הן שלום לעוגן. שוק הכסף העולמי עוזב את הקרקע הבטוחה ומתחיל לצוף באופן חופשי.

להתחלה הזאת אפשר להוסיף את הדה-רגולציה בשווקים של רונלד רייגן ושל מרגרט תאצ'ר בשנות ה-80, כלומר את ביטול ההגבלות בסחר במטבע זר, את התפתחותם של כיסי דולרים במדינות אירופה, דולרים שלא נשלטים על ידי מדיניות כלכלית אמריקנית ונקראים "אירו-דולרים" וכן את מהפכת הטכנולוגיה. הנה נולדו תנאים חדשים.

שוק הון חופשי

ערך הכסף, אותו ערך יחסי שבין מטבעות שעד לשנות ה-70 נקבע בצורה מתוכננת ומוסכמת - בהחלטה של מדינות, הופך להיות תלוי בתנודות של שוק. קיימים המוני גורמים שקובעים מעכשיו את ערכו היחסי של מטבע, חלק נקבע על ידי המדינות עצמן, וחלק נקבע על ידי מצבים פוליטיים שבאים לידי ביטוי בשוק החופשי.

לאנשים מותר לסחור במטבע חוץ, ומטבעות מכל מני סוגים עוברים וחולפים בין מדינות. תוסיפו לזה את ההתפתחות העצומה של מכשירי הון שונים ומתוחכמים - אופציות, חוזים עתידיים וכדומה - והנה נוצר לו אט אט אבל בטוח מן שוק אחד גדול שלא נמצא בשליטת אף מדינה.

נכון, יש מדינות גדולות וחזקות שיכולות להשפיע עליו, אבל גם הכוח שלהן מולו הולך ונעשה מוגבל יותר ויותר. ככל שהשוק גדל, ככל ששחקנים מוסדיים ענקיים - בנקים וחברות בינלאומיות נסחרות בו - כך הוא צומח ונעשה מורכב יותר.

מגייסים כסף מהאסקימוסים

חברות ישראליות מנפיקות מניות בארצות הברית, אבל על רוב המניות שולט איל הון מונצואלה. כספי הפנסיה שאני חוסך באחת מקופות הפנסיה בארץ שלי מושקעות בנכסים בשוודיה, ואילו קרנות פנסיה בשוודיה מושקעות בחברות ישראליות.

קחו למשל את יוון, שזקוקה דחוף לכסף. היא מנפיקה איגרות חוב ומגייסת כסף מאסקימוסים בקוטב וממערכות בנקים ממדינות שונות. הבנקים מלווים לה ומוכרים את ההלוואות לכל מני גורמים בעולם. אז מי שולט בהכל ומי מנהל את הכל? כנראה שאף אחד.

הנה, למשל הכוח לייצר אשראי. עד לעליית שוק ההון שלטה המדינה, באמצעות רגולציה, בבנקים שלה, היא העלתה את הריבית וקבעה יחסי הון ורזרבה לבנקים וכך שלטה בייצור האשראי בתחומיה, אבל עכשיו נוצרו גופים רבים, בינלאומיים שיש להם יכולת לספק אשראי בלי קשר למדינה.

ומה עם כוחה של המדינה לקבוע את גובה הריבית? הרי כל מדינה מפעילה בנק מרכזי והוא זה שקובע את גובה הריבית במשק וככה מצליח עדיין לשלוט בכמות הכסף אצלו בחצר.

מתברר שגם זה לא מדויק. גם לבנק המרכזי יש מתחרים: מצד אחד ברוני הכסף הגלובלי - הספקולנטים, ומצד שני הכסף העיוור שרץ בעולם, אפילו בלי כוונות רעות, ומחפש לעצמו הזדמנויות. על אלה בשבוע הבא.

ד"ר אושי שהם-קראוס, סוציולוג ופילוסוף של הכלכלה. מלמד בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר לכלכלה במכללה למנהל. הוא חוקר של מדינת הרווחה החדשה. ספרו "בודריאר וסימולקרת הכסף – על כסף, שוקי הון ומשברים פיננסיים" יצא לאחרונה לאור בהוצאת רסלינג. ניתן לפנות אליו במייל: ushik42@gmail.com