מסע משפחתי: שיעור בהרגלי הצריכה

להתפרתק זה לעשות הרפתקאות, הסבירה המתבגרת לאמה והשורה הזו חותמת את הפוסט הראשון שהעלתה ענבל לרשת, המספר על המסע אליו הם יצאו. לא מדובר בטיול תרמילים בדרום אמריקה או במסע קראוונים וגם לא טיול סובב עולם מכל סוג שהוא.

משפחת לויטה יצאה לנדודים כאן, בארץ, בין סוף יולי לסוף ספטמבר, באמצע החום הגדול שמלהיט את הכל. 6 נפשות מחפשות בית וכלב שעיר בעל עיניים כחולות צועד איתם באשר ילכו. בעיצומם של הנדודים האלה, אחרי חודש בדרכים, מתיישבת ענבל לסיכום ביניים. "לכאורה זהו מסע שנכפה במעבר בין בית שצריך היה לפנות לבית שמחכה לנו", אבל בעצם מדובר בבחירה. "וויתרנו מראש על פתרונות ארוכי טווח כמו שהות בבית חברים שנוסעים לחופשה או שכירת צימר לחודשיים. גם לא נשתקע אצל בני משפחה ולא נרחיק לערבה אל חברים אצלם נוכל להישאר עד הנצח. בחרנו להתמודד עם האילוצים".

 משפחת לויטה: "וויתרנו מראש על פתרונות ארוכי טווח"

הכתבות הקודמות בסדרה:

• חופשה משפחתית בקארוון
• "נוסעת להודו. לא רוצה - אל תבוא"
• לקחת פסק זמן: טיול משפחתי מסביב לעולם
• טיול לתאילנד: הזדמנות לגלות את הילדים
• טיול בדרום אמריקה: בית הספר של החיים
• חיים מקיץ לקיץ
  

נעים ונדים

וכך ענבל, מתקשרת בעיסוקה, ואלון, צלם מקצועי, העמיסו את ארבעת ילדיהם (17 וחצי, 15, 11 וחצי ו-9 וחצי) על המכוניות ויצאו לדרך, "בלי לתכנן מראש. הרעיון היה להחליט מעכשיו לעכשיו. בכל פעם תופרים יומיים-שלושה קדימה בהתאם לאילוצים", היא מתארת כיצד נראו השבועות האחרונים. בכל פעם הם מתארחים בבית של מישהו אחר, נעים ונדים.

זה לא לגמרי חופש כמו שאנחנו רגילים לחשוב על חופש, היא מודה. היא ובעלה עצמאיים ולכן ממשיכים לעבוד תוך כדי. שלושה ימים הוא בסטודיו, שלושה ימים היא מעבירה סדנאות ומתחלפים. "כמעט כמו זוג גרוש", היא צוחקת. "הגדולה צריכה לקחת שיעורי נהיגה, הילה ואלעד רוצים לקבוע עם החברים שלהם וצריך לתמרן בין כל הרצונות.

"יצאנו לבדוק האם אפשר להמשיך את החיים כסדרם. עבודה של שני עצמאים שאין להם חופשה שנתית וצריכים להתפרנס וארבעה ילדים שנמצאים בעיצומו של החופש הגדול". המחשבה הראשונה, היא נזכרת, הייתה לישון בשטח, אבל החום הגדול והמעיק הבריח אותם לבתי חברים טובים. "לנו בהדר יוסף ובירושלים, במושב מאור, בבית השיטה ובשריגים". בכל פעם אצל חברים אחרים, חלקם קרובים יותר, חלקם פחות.

"הרעיון הוא לעבור חוויה משפחתית שלא נשענת על שום דבר. אנחנו לא הולכים לתכנית מסודרת, לדיסנילנד, אין משהו מובנה. אנחנו הולכים להיות ביחד ללא בית ולנסות לשמור על אינטימיות וכבוד של כל אחד מבני המשפחה. לצאת מהשגרה".

 "אני פטורה מכל ענייני הבית, הניקיון והבישולים. זו הקלה עצומה"

בכל פעם - חוזרים לבאר

"בלילה הראשון באופן מפתיע ולא מתוכנן הוצע לנו להתארח בבית של משפחה שנסעה לנופש. הבית היה בהדר יוסף והוא שונה מאוד מהלייף סטייל שלנו. הילדים התקשרו אלי בעשר וחצי בלילה שיכורים מחופש, טובלים בג'קוזי. הם היו בעננים", היא נזכרת.

בכל בית שבו הם מתארחים הם מביאים איתם אוכל שהם קונים בסופר וגם כמה מתנות למארחים. "המסע הזה הוא שיעור בהרגלי הצריכה", מספרת ענבל בגילוי לב. "זה פשוט משנה את כל התפיסה לגבי מה באמת צריך וכמה ולמה".

עדן (15), שחזרה מקורס מד"צים של שבוע ביער, אמרה לה שבטבע לא צריך שום דבר. מספיקים הבגדים שעליך. רק כשאתה בבית נדמה לך שאתה צריך עוד ועוד, מספרת ענבל על חכמת בנותיה. "אני הייתי בסופר היום וראיתי את הבהלה לקראת ראש השנה. אני לגמרי מחוץ לזה עכשיו".

 "זה משנה את התפיסה לגבי מה באמת צריך וכמה ולמה"

"הבית ריק. מחכים שתחזרו"

בסופי שבוע הם מקפידים לכנס את ארבעת הילדים. "אפילו שאנחנו מתארחים ולא לבד זה משמעותי. אתמול הגעתי לעין השופט. אלון היה שם עם הילדים יומיים לפני. כשהגעתי, התייחסתי קודם כל למארח ורק אחר כך פניתי לאלון", היא מסבירה איך הדברים מתנהלים כשנודדים כך. "בשריגים היינו ביחד בלי מארחים. זה נחוץ לנו כמשפחה. זה מאפשר יותר פניות אחד לשני בלי לדאוג גם למארחים שלנו.

"כשאתה מתארח אתה צריך להתפנות גם לחוויית האירוח וזה אינטנסיבי כי יש עוד 4 ילדים ברקע וגם צריך לתחזק אינטימיות זוגית". פעם אחת, מספרת ענבל בגילוי לב, הדברים די חרקו, אבל ברוב הפעמים הכל הלך יופי. חוויה מיוחדת היתה להם אצל משפחת גדסי. "כשעזבנו, קרן גדסי כתבה לי שהבית ריק בלעדינו והם עדיין מחכים שנחזור".

ענבל אומרת שהכינה את עצמה מראש לרגעי משבר שונים: עייפות וקונפליקטים ובעיות עם הדלק והסלולרי והכסף בעיר. כל זה לא קרה. הילדים כשנודדים איתם, היא מספרת, ממש מאושרים. כולם זוכים למנה של חופש מעצם שינוי השגרה. "אני פטורה מכל ענייני הבית, הניקיון והבישולים. זו הקלה עצומה. זה מאפשר לנשום קצת וזה מחדד עד כמה הבית, כמו שהוא, נותן לנו - וכך הוא גם לוקח, כי מלאכת התחזוק היומיומית לוקחת הרבה זמן. לא בישלתי כבר חודש. אני קצת מתחילה להתגעגע. לפני יומיים תליתי שתי מכונות כביסה ופתאום נהנתי", היא מספרת.

 "חושבת שההורים שלי אמיצים"

"שכחתי מהבגדים שלי"

נועם בת ה-17 אומרת שלא חסר לה כלום. לא מחשב, לא טלוויזיה, לא טלפון ולא פרטיות. "שכחתי מהבגדים שלי עד שראיתי אותם אצל חברה. מה שיש זה מה שיש". עדן אחותה מוסיפה שהמסע הזה הפך את החופש הגדול למיוחד ביותר. "זה גרם לנו לנצל את החופש כמו שצריך. אין בית ומקום שיושבים מול המחשב. כל הזמן זזים. לישון בסטודיו של אבא זה כיף וגיליתי שאני לא צריכה הרבה הרבה דברים כדי להסתדר".

כשסיפרה לחברות שלה שהיא עומדת לעבור קיץ בנדודים ואולי תישן אצלן, לילה פה לילה שם, הן חשבו שהיא עובדת עליהן. "אני חושבת שההורים שלי אמיצים. אני מעריכה אותם על הבחירה שלהם", היא אומרת ומודה שעם כל היופי והכיף, היו לה גם רגעים קשים. עם תחילת הלימודים, בערב לפני היום הגדול כששהו בבית חברים, היא התגעגעה לפינה פרטית משלה.

"בסוף גיליתי שכשנמצאים עם אנשים שאוהבים אותך ושטוב לך איתם, פחות צריכים את הפינה הזו. בכל בית אנחנו לומדים את חוקי המקום שבו מתארחים. אנחנו מבלים עם אנשים שנחמד להיות איתם ובזכות זה איכות החיים שלנו עלתה. אנחנו עושים דברים שכיף לנו לעשות וכולם רוצים לארח אותנו הכי טוב שאפשר, להכין לנו את הדברים הכי טעימים, לקחת אותנו למקומות הכי יפים. זו חוויה נהדרת".