השנה בביטחון: אדי הדלק עוד כאן

בשנה הבאה לא צפויים שינויים דרמטיים במצבנו הבטחוני. לא תפרוץ מלחמה וכנראה גם לא יהיה עימות צבאי גדול. לכל השחקנים הראשיים בזירה שעלולים להצית התלקחות רבתי יש בינתיים אינטרס חזק לשמור על איפוק ולהימנע מעימות.

זה לא אומר שאין סיבה לדאגה. עדיין יש אדי דלק באוויר, וגם ניצוצות שידליקו אותם לא חסרים. המתיחות המתמדת בזירות לבנון ועזה עלולה לגרום להתלקחויות מפעם לפעם, למרות רצונם של הצדדים להימנע מהם. כך היה בתש"ע וכך כנראה יהיה בתשע"א.

• תשע"א בערוץ הדעות - השנה שלפנינו
  

השינוי יהיה כנראה בתחום הטרור, שיגבר בשנה הקרובה - גם ביהודה ושומרון וגם בתחומי שטח ישראל. חמאס, איראן וחיזבאללה יעשו כל שביכולתם לטרפד את המו"מ שנפתח זה עתה, ויגבירו את מאמציהם אם יתברר שהצדדים אכן מצליחים לנסח הסכם מסגרת. אם, לעומת זאת, המו"מ יגיע למבוי סתום או ייכשל - דווקא הרחוב הפלסטיני יהיה זה שיתעורר. בצה"ל מעריכים כי השטח, בהובלת הפתח, ייצא להפגנות - אך לא תפרוץ אינתיפאדה. לפחות לא בהתחלה.

גם השנה נמשיך להתמודד עם שלושה איומים מרכזיים: הגרעין האיראני; איום הרקטות, הטילים והמרגמות בצפון ובעזה; ומערכת הדה-לגיטימציה שמנהלים נגדנו בזירה הבינלאומית, שמגבילה כבר עכשיו את יכולתה של ישראל להתמודד טקטית ואסטרטגית עם האתגרים. היא כובלת את ידי חיילי ומפקדי צה"ל בבואם להתמודד עם חיזבאללה וחמאס הפועלים במכוון מתוך אוכלוסיה אזרחית, והיא מצמצמת את יכולת הממשלה להחליט על פעילות צבאית יזומה ומסכלת.

למדינת ישראל אין - וגם לא יהיה בשנה הקרובה - מענה צבאי, מדיני ותעמולתי מספק לאיומים האסטרטגיים האלה. הם קשורים זה בזה ועלולים להתלכד, בתרחיש הגרוע ביותר, למלחמה שבה יונחתו עלינו מאות טילים ורקטות מאיראן, לבנון, סוריה ועזה - בעוד זרועות האוויר והיבשה של צה"ל צריכות להגביל את עצמן מחשש לפגיעה באוכלוסיה אזרחית והסנקציות שיוטלו אחרי ועדת גולדסטון הבאה.

עוד שנה להכין את "האופציה הצבאית"

ואיראן? המודיעין בארה"ב ובישראל, כמו גם הסוכנות לאנרגיה אטומית של האו"ם, מעריכים שגם השנה תמשיך להאיץ את חתירתה להשגת נשק גרעיני, תצבור עוד אורניום מועשר בדרגה נמוכה ותמשיך לפתח ראשי קרב אטומיים לטילים.

אלה החדשות הרעות. החדשות הטובות הן שאותם גורמים מעריכים שההנהגה בטהרן לא תבצע בשנה הקרובה את "הפריצה" הטכנולוגית והמעשית שתהפוך אותה ל"מדינת סף גרעינית" - כזו הנמצאת במרחק חודשים ספורים מיכולת להרכיב כמה ראשי קרב גרעיניים ולהתקינם לשיגור על טילים ארוכי טווח.

אם הערכה זו נכונה, יש עדיין לארה"ב ולקהיליה הבינלאומית שהות של כשנה לבחון את השפעת הסנקציות. כרגע נראה שהן כואבות לאיראן, אך לא במידה שתגרום להנהגתה להשעות את פרויקט הגרעין הצבאי. מכאן שהשנה הבאה תנוצל על ידי ישראל - וכנראה גם על ידי ארה"ב - להכין ולתאם את מה שמכונה "האופציה הצבאית".

מומחי המכון למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב מעריכים שישראל לא תוכל לתקוף באיראן "בלי לקבל אור ירוק או לפחות צהוב מהממשל בוושינגטון". ברק ונתניהו מסכימים עם הנחה זו. זו אחת הסיבות העיקריות שבגללן החליט נתניהו להיענות ללחצי הממשל בעניין הפלסטיני. בתמורה לנכונותו לוויתורים ופשרות במו"מ עם אבו מאזן, מקווים נתניהו וברק לקבל בשנה הקרובה, ובזו שאחריה, תיאום ושותפות הדוקים יותר עם ארה"ב בכל מה שנוגע לעצירת או לפחות השהיית תכנית הגרעין האירנית.

ההחלטה אם לתקוף את מתקני הגרעין תתקבל בישראל (ואולי גם בוושינגטון) רק אם וכאשר איראן תתחיל בפעול ב"פריצה הגרעינית" - וזה לא אמור לקרות בשנה הקרובה. סימן מעודד ומשמעותי בעניין זה היה האישור שהעניקו הנשיא ובכירי ממשלו לספק לישראל חבילת רכש והצטיידות בטחונית חדשה.

באוויר, ומתחת לאדמה

מה עוד יהיה לנו? במקביל להצטיידות, הכנות ואיסוף מודיעין להתמודדות הגנתית והתקפית עם האיום האיראני, יתמקד צה"ל בשיפור מוכנותו ויכולותיו להתמודד התקפית עם האיום תלול-המסלול בחזיתות הקרובות יותר.

בתחום המודיעיני יושם דגש על שלושה נושאים: איסוף ואיתור מטרות בלבנון, בסוריה ובעזה עבור חיל האוויר וגורמי האש היבשתיים והימיים; מעקב אחרי התחמשות חיזבאללה, חמאס וסוריה - כדי לוודא שאינם מקבלים ומכניסים לשימוש מערכות נשק "שוברות מאזן" כמו טילי נ"מ מתקדמים, טילי קרקע-קרקע ורקטות מדגמים חדישים (מתוצרת רוסיה או איראן) וכדומה; איתור מנהרות, מחסני נשק ומערכי הגנה של חיזבאללה וחמאס בלב יישובים אזרחיים - מידע שישמש גם למערכה המדינית-תעמולתית.

בתחום המבצעי, יהיה התווך התת-קרקעי נושא לחימה שצה"ל ימשיך לעסוק בו באינטנסיביות. מנהרות ההסתתרות, הלחימה וההברחות ומערכי הבונקרים התת-קרקעיים שהקימו סוריה, חיזבאללה וגם חמאס כדי להתגונן מפני חיל האוויר מחייבים שיטות גילוי ולחימה יצירתיות. חלק ניכר ממערכים אלה ממוקם בלב יישובים אזרחיים, מה שמקשה עוד יותר את הטיפול בהם.

מבחינת אימונים, בסדיר ובמילואים, יהיה המיקוד על היכולת להניע עוצבות שריון ורגלים במהירות ותוך יחס שחיקה נמוך באזורים הררים רוויי טילי נ"ט ואש מרגמות.

במקביל, יאיצו מערכת הביטחון וצה"ל את ההצטיידות (במימון אמריקני) בסוללות "כיפת ברזל" ליירוט רקטות לטווח קצר ובינוני. השנה גם יימשך פיתוח שני נדבכים נוספים למערכת הרב-שכבתית ליירוט טילים: מערכת "שרביט קסמים" ליירוט רקטות כבדות לטווח בינוני וארוך ומערכת "חץ 3" ליירוט טילים בליסטיים ארוכי טווח בחלל. מערכת הביטחון משקיעה כספים ומאמץ פיתוח גם בתחום הלייזר, אף כי פריצת דרך טכנולוגית לא צפויה בעניין זה בזמן הקרוב.

המשטים שבדרך - ואולי גם מטס?

נושא נוסף שיעסיק את צה"ל ובעיקר חיל הים בשנה הבאה הם יוזמות המשטים (ואולי גם מטס אווירי) שמתוכננים להביך את ישראל בהקשר העזתי. המטריד ביותר הוא המשט שמכונה על ידי יוזמיו האירופים "משט החירות" - כמו זה של ה"מרמרה" - ובו 30 כלי שיט ועליהם גם פעילים יהודים. גם "משט הנשים" הלבנוני עדיין אמור לצאת לדרך. צה"ל מתכונן במרץ, במקביל לדיפלומטיה שקטה המופעלת במטרה לסכל את עצם יציאת משטים אלה לדרך.

מלבד העיסוק באיומים המרכזיים, יהיו ידיה של קהיליית המודיעין מלאות עבודה בשנה הבאה, ואוזני אמ"ן והמוסד יצטרכו להיות כרויות לשינויים המהירים המתחוללים בפינות נוספות של המזרח התיכון.

בטורקיה מתנהל מאבק פנימי בין האופוזיציה החילונית והצבא לממשלה האיסלאמית; בלבנון מאיים פרסום תוצאות חקירת רצח חרירי לערער את היציבות ולהשפיע גם עלינו; עיראק, אחרי נסיגת עיקר הכוחות האמריקניים, עלולה ליפול כפרי בשל לזרועותיה של איראן ולהפוך לחלק מחזית מזרחית חדשה; ובמצרים, צפוי מובראק לסיים את כהונתו כנשיא - ולערער את היציבות הפנימית עד כדי חוסר ודאות ביחס לשלום ולשיתוף הפעולה הבטחוני.

השב"כ יצטרך להמשיך לעקוב אחרי הג'יהאד העולמי המאיים לפעול נגדנו מלבנון, מירדן ומסיני, ואחרי מאמצי חיזבאללה, איראן וחמאס להעיר מתרדמתן חוליות פיגוע בשטחים. נושא שיעסיק יותר ויותר את קהיליית המודיעין הישראלית בשנה הבאה הוא "המלחמה המקוונת" (Cyber War). מלחמת ההאקרים המתפתחת במהירות עושה שימוש בטכנולוגיות וביכולות מחשוב לצרכים התקפיים והגנתיים. לישראל יש, ככל הידוע, יתרון יחסי בתחום הזה.

6 חודשי התאקלמות ל"קודקודים" החדשים

מול כל אלה - ועוד - יתמודדו ה"קודקודים" החדשים שיתמנו בקרוב להנהיג את צה"ל ואת קהיליית המודיעין. עד אמצע השנה הבאה צפויות להתחלף כמעט כל דמויות המפתח בצמרת צה"ל, השב"כ והמוסד. בהיסטוריה של מדינת ישראל לא היה תקדים לחילופי גברי כה מקיפים בזמן כה קצר.

על פניו, תחלופה כזו בצמרת הביטחונית היא הימור די מסוכן לנוכח האתגרים. צריך לזכור כי יידרש זמן - לפחות חצי שנה - למי שיתמנו לראש המוסד, לראש השב"כ, לרמטכ"ל (שלא כיהן עד היום בתפקיד במטה הכללי) לראש אמ"ן ולאלופי הפיקודים ללמוד את תפקידיהם החדשים ולגבש לעצמם ולארגון שבראשו הם עומדים מדיניות וסדר עדיפויות תפקודי.

לא רק לקודקודים תידרש תקופת לימוד והתארגנות - גם לעוזריהם ולאנשים שיחליפו בתפקידי מפתח את ותיקי הארגון שיחליטו לפרוש מסיבות אישיות ואחרות. ועדיין לא דיברנו על מערבולת ההתמודדויות שתקדם לעצם ההחלטה על כל מינוי.

עצם המחשבה על התמודדויות אלה, אחרי מה שקרה בפרשת מינוי הרמטכ"ל, די בה כדי לעורר חששות כבדים בלבו ובמוחו של כל מי שמכיר את המערכת. התחזית המודיעינית הצופה רגיעה יחסית בשנה הקרובה בכל גזרות האיום מקטינה אמנם את הסיכון הבטחוני הגלום בסדרת מינויים מקיפה כזו - אבל הערכת מודיעין אינה תעודת ביטוח, וכבר חזינו מבשרנו במלחמת לבנון השנייה מה עלול לקרות כשרמטכ"ל, שר ביטחון, שרת חוץ וראש ממשלה חדשים בתפקידיהם נתקלים בסיטואציה לא צפויה.

המשימות והשינויים הרבים מבית ומחוץ שעמם תצטרך מערכת הביטחון להתמודד מבטיחים לנו שתשע"א תהיה לא פחות מעניינת ומאתגרת - אולי אף יותר - מהשנה החולפת.