מורים לשעבר: חושבים שאנחנו בייביסיטר

אנשי החינוך ששמעו אתמול (יום ג') על דו"ח ארגון המדינות המפותחות (OECD), שהתריע על מצבו העגום של החינוך בישראל - לא הופתעו מהממצאים. הם מכירים על בשרם את הקשיים אותם העלה הדו"ח, שאף הבריחו רבים מהם למקצועות רווחיים יותר.

"הייתי מורה 41 שנה, ואני יכולה לומר בוודאות שישנו קשר בין איכות החינוך למשכורת המורה", קובעת רחל זנו, אשת חינוך ותיקה עם ניסיון בחינוך בארץ, בארה"ב, בקנדה ובדרום אפריקה. "בעת שליחותי בדרום אפריקה, הכרתי מורה מאנגליה שסיפר ששם המשכורות שהם מקבלים נוראיות. גם בריטניה קיבלה היום בדו"ח תוצאות לא טובות, נאמר כי היא 'צוללת מטה בדירוג לעומת מדינות אחרות'. כך שנראה כי יש קשר בין הדברים גם שם. כאשר המשכורת אבסורדית", היא מדגישה, "האיכות בהתאם".

בין שאר הנתונים הקשים שפורסמו בדו"ח, צוין כי שכר שנתי של מורה מתחיל בישראל בחטיבה העליונה מסתכם ב-18,199 דולר - נמוך משמעותית מהשכר הממוצע בארצות הברית (36,398 דולר)

ובמדינות החברות בארגון (32,563 דולר). עוד גילה הדו"ח כי שכר המורים בישראל נמוך מאוד גם בהשוואה לשכירים אחרים במשק הישראלי. "הם משתכרים פחות משהיו יכולים להשתכר אילו היו פונים לתעסוקה שאינה הוראה", קבע ארגון ה-OECD.

"אם להשוות את עבודתו של מורה לזו של מהנדס שבונה בניין, אז אנחנו בונים את אזרחי העתיד. מדוע מהנדס צריך לקבל יותר ממי שמהנדס את דור העתיד?" שואלת זנו. "חבל שמקבלי ההחלטות מסתכלים על המורים כבייביסיטרים ולא כמהנדסי ילדיהם. אנשי חינוך לא יכולים לצאת לרחוב כי הם עסוקים ועמוסים בחינוך ילדי ישראל, ועלינו כהורים מוטלת האחריות לדאוג לכך שהם יתוגמלו בהתאם לעבודתם".

לדברי זנו, תפקידו של המורה אינו מסתכם בהעברת חומר גרידא, אלא מהותו האמיתית הנה עיצוב דור העתיד. "יש צורך באיכויות אנושיות של ניתוח אופי, פסיכולוגיה ואינטליגנציה רגשית", מזכירה זנו, "הדבר הזה גוזל המון זמן וזה בסדר, אבל כשבסוף החודש אתה לא מצליח להסתדר עם המשכורת, אז המוכשרים עוברים למקצועות רווחיים יותר. מי שיוצא נפסד אלו אזרחי העתיד, התלמידים. צריך לפצות את המורים ולהעלות את שכרם בהתאם למה שהם נותנים".

גם דני דביר חווה על בשרו את הקשיים של אנשי החינוך. גם הוא, כמו רבים אחרים, נכנע לפיתוי ועבר למקצוע רווחי יותר. "הייתי מורה, מחנך וסגן מנהל בית ספר. נקראתי לשליחות בפרו וכשחזרתי החלטתי להיות עצמאי, וללמד בהתנדבות היסטוריה באור עקיבא, שם עסקתי בנדל"ן", מספר דביר. "זאת לצערי, מפני שהמשכורת בחינוך באמת מצחיקה או מאוד עלובה, תלוי איך בוחרים להסתכל על זה".

דביר, איש קבע בעברו, מתייחס גם לתופעת גמלאי הצבא המשתלבים במערכת החינוך. לדבריו, מדובר בתופעה מבורכת, אך כזו הטומנת בחובה קשיים רבים. "אני מאוד מברך על כך, כי מדובר באנשים אכפתיים שחונכו על ערכי שליחות ולא חומרנות. מצד שני, יש להבין כי גם הם צריכים להתפרנס, ובישראל אם הם מקבלים קצבת גמלאות משירות המדינה ומשכורת ממשרד החינוך - כלומר שוב מן המדינה - אז עליהם להפריש 30 אחוז ממשכורתם המגוחכת ממילא, לקופה הציבורית", הוא מסביר. "דבר זה פוגע בהשתלבות יותר אנשי צבא במערכת החינוך, וזה חבל. הם נכס שמשפיע ויש לתת פיתרון לעניין הקופה הציבורית. כאיש צבא לשעבר, לא היה לי כדאי לעבוד כאיש חינוך והעדפתי להתנדב".

"מצבנו בכי רע, והופך גרוע יותר ויותר כבר שנים", אומרת לאה ברק, אשת חינוך ומנהלת לשעבר במספר בתי ספר. "עבדתי כמחנכת בישראל ובארצות הברית, כך שיש לי מקום להשוואה.

הכוחות של כל אדם הם מוגבלים ואדם, כמה שהוא אידיאליסט ואוהב ספר, הוא בסוף עושה חשבון פשוט. בסוף היום הוא חייב להביא משהו הביתה".

לדברי ברק, אפיק אפשרי לשיפור המצב הוא גיוס מורים אקדמאים לבתי הספר, שיעדיפו את החינוך על פני ההיי-טק, ויביאו את ישראל לאותם ההישגים אליהם הגיעה בתחום הטכנולוגיה. אולם לשם כך יש צורך בטיפול בבעיות נוספות: "האווירה של כיתות גדולות חסרה באינטימיות. הכיתות צפופות, ומספיק ששני ילדים מפריעים, נגמר השיעור", היא טוענת. "חינוך חייב לעבוד על אינטימיות, על הקשר בין אדם לאדם, מורה לתלמיד. היום זה כמעט לא קיים. מנהלים מתגאים שיש בבית ספרם 1,000 תלמידים. מי אמר שזה טוב?".

גם הסביבה הביתית של התלמיד לא ממלאת לטענתה את תפקידה בחינוך הילד. "כל אלו חוברים יחד והגענו לאן שהגענו", אומרת ברק." אנשים צריכים להתעורר ולשאול: מה קרה לנו, לעם ישראל, שהחינוך היה פעם ראשון בסולם העדיפויות שלו?"