שנה טובה בכל העולם
ראש השנה נחגג בהמון מקומות ובהמון צורות. אנחנו מזמינים אתכם להתארח בחמש חגיגות מעניינות במיוחד באירן, קוריאה, ניו-יורק, טיבט וזנזיבר
אין כמו תחילת שנה חדשה כדי לקבל החלטות לעתיד ולבקש משאלות. אצל היהודים, למשל, אוכלים בראש השנה תפוח בדבש כדי שתהיה שנה מתוקה, ראש של דג כדי להיות לראש ולא לזנב, סלק כדי שיסתלקו האויבים, ועוד מאכלים סמליים - כל עדה ומנהגיה.
אבל אנחנו לא לבד. כמעט בכל התרבויות מציינים את ראש השנה בשלל דרכים שמסמלות תקוות ושאיפות. אומנם כל אחת מהן חוגגת אותו בתאריך אחר, לפי לוח השנה המקובל עליה, אבל אפשר לראות שבסך הכול, אנחנו לא כל כך שונים זה מזה וכולנו, בכל העולם, מבקשים דברים די דומים לקראת השנה החדשה. אז הנה כמה חגיגות מעניינות מרחבי העולם, כדי שתהיה לנו שנה מרתקת עם עושר תרבותי.
נוֹרוּז - אירן, 21 במרס
ראש השנה האירני נחגג ביום הראשון של האביב, עם הולדתו המחודשת של הטבע, ונמשך 13 ימים. לכבוד השנה החדשה נוהגים האירנים לנקות היטב את בתיהם זמן רב לפני החג ולקנות בגדים חדשים ויפים.
בלילה שלפני יום רביעי האחרון בשנה המסתיימת, הם מדליקים מדורות וקופצים מעליהן תוך כדי שהם שרים ללהבות: "קחו מאיתנו את הצבע החיוור, תנו לנו מהצבע האדום". למחרת מתרוצצים הילדים ברחובות ומקישים בכפות על סירים ועל דלתות ומבקשים ממתקים. כך הם מסמלים את גירוש הימים חסרי המזל של השנה שחלפה.
ביום החג עצמו מתכנסת כל המשפחה בבגדי חג סביב השולחן הערוך, שעליו מונחים בחגיגיות שבעה פריטים מסורתיים: גרגירי חיטה או שעורה מונבטים בצלחת, המסמלים לידה מחדש; פודינג מתוק מנבטי חיטה, המסמל שפע; פירות יבשים של העץ יצהרון מַכְסִיף (הקרוי גם עץ השמן המכסיף), המסמלים אהבה; שום, המסמל ריפוי; תפוחים, המסמלים יופי ובריאות; פירות של סוּמק, המסמלים זריחה; וחומץ, המסמל בגרות וסבלנות.
ברגע שמתחילה השנה החדשה מחליפים בני המשפחה מתנות זה עם זה ופונים לקיים את המנהג העיקרי של החג: לבקר את כל בני המשפחה והחברים. מאחר שיש הרבה אנשים לבקר, כל ביקור נמשך כחצי שעה, ומיד ממשיכים הלאה.
ראשונים מבקרים את בני המשפחה המכובדים והמבוגרים ביותר, ואחר כך ממשיכים לבקר את היתר. כל משפחה מחזיקה בביתה שפע של תה וכיבוד לאירוח של המבקרים אצלה, וכדי להביא מנחה למארחים שלה בבתים אחרים.
סֵאוֹלָאל - קוריאה, בסביבות חודש פברואר
כמו בתרבויות רבות אחרות, גם ההכנות לראש השנה הקוריאני מתחילות הרבה לפני החג עצמו וכוללות בעיקר קניית מתנות להורים ולחברים. ולמה להורים דווקא? כי הסֵאוֹלָאל מתמקד בכבוד שרוחשים ילדים להוריהם וצעירים למבוגרים. המשפחה המורחבת מתכנסת תחת קורת גג אחת למשך החג, ועורכת יחד טקס ייחודי.
בערב החג מכינים כולם יחד את האוכל המיוחד לטקס. האוכל חייב להיות טעים וטרי מאוד וגם צבעוני ויפה, ולכן נדרשת תשומת לב רבה בהכנתו. בין המנות הנהוגות אפשר למצוא ירקות חיים חתוכים בצורות שנות, פַּנְקֵייקְס בסגנון קוריאני, כמה סוגי דגים, נודלס ונזיד בשר.
על כל שולחנות החג, ללא יוצא מן הכלל, תוכלו למצוא טֶאוֹקְגוּק, מעין כופתאות עשויות אורז המבושלות במרק בשר - שלפי האמונה הקוריאנית אכילתן בסאולאל מוסיפה שנה לחיים.
בבוקרו של החג מתעוררים בני המשפחה בשעה מוקדמת, לובשים בגדי חג חדשים וחוברים ליתר בני משפחתם לערוך את "טקס האבות הקדמונים", שבו הם חולקים כבוד לדורות הקודמים במשפחתם על ידי הגשת הארוחה היפה והטעימה שהכינו יום קודם לכן.
משפחות אחדות נוהגות להניח על השולחן הערוך לוח שעליו כתובים הסבים והסבתות של המשפחה שכבר אינם בחיים, כדי להראות שזוכרים גם אותם וחולקים כבוד גם להם. אחרי שמסיימים לסעוד בצוותא – מבוגרים וצעירים כאחד – מראים הצעירים כבוד להוריהם בהשתחוות סמלית.
ההורים עונים להם בברכות לכבוד השנה החדשה ונותנים להם במתנה כסף. לבסוף יושבים ההורים והילדים לשחק יחד במשחקים מסורתיים שדורשים שיתוף פעולה ועבודת צוות, ואז הולכים לבקר בני משפחה אחרים שלא נכחו בטקס.
ערב השנה החדשה - ניו יורק, 31 בדצמבר-1 בינואר
בלילה שבין 31 בדצמבר ל-1 בינואר מתקבצים מאות אלפי אמריקאים בכיכר טיימס שבמרכז ניו יורק למסיבה הגדולה ביותר בעולם, הנערכת מדי שנה מאז 1904. שיא המסיבה מגיע בשעה 23:59, דקה לפני ששנה אחת נגמרת ושנה חדשה נפתחת. אז מתחיל כדור ענקי של אור לרדת לאורך מוט שאורכו 23 מטרים, ואשר ניצב על גורד שחקים ליד הכיכר.
מתחתיו, על לוח גדול, נספרות השניות לאחור. את עשר השניות האחרונות של השנה שעברה סופר כל הקהל העצום יחד, ובשנייה האחרונה מגיע הכדור לקצה התחתון של המוט, ואורות וזיקוקין פורצים לכל עבר לקול תשואות הצופים.
חגיגות השנה החדשה בניו-יורק (צילום: AFP)
מקורו של המנהג הזה במתקן די ותיק שנקרא "כדור זמן", ששימש את הימאים לכיוון השעונים שלהם – הבסיס לניווט יעיל בים. הרעיון היה להתקין כדור מעץ או ממתכת על או סמוך למצפה כוכבים, ששעונו היה מכוון על פני תנועות השמש והכוכבים.
הכדור היה מועלה לראשו של עמוד, ומופל בדיוק בשעה 13:00 (בארצות הברית זה נעשה בשעה 12:00) – בדיוק הפוך ממה שקורה בכיכר טיימס, שם הכדור מגיע ליעדו בדיוק בשעה היעודה.
הרעיון שייך לרוֹבֶּרְט ווֹצ'וֹפּ, קפטן בצי הבריטי, שבשנת 1829 התקין את הכדור הראשון בפּוֹרְטְסְמוּת' שבאנגליה. היום יש בעולם כ-60 כדורים פעילים כאלה, אף שבזכות הטכנולוגיה כבר אין בהם צורך ממשי.
דרך אגב, לכבוד שנת 2010 הוכן כדור אור חדש, גדול פי שניים מקודמו. משקלו יותר מחמש טוֹנוֹת, הוא מצופה ב- 2,668 קריסטלים ומואר ב-32,256 נורות צבעוניות שמסודרות כך שהוא יכול ליצור מיליארדי דוגמאות של אור, כמו קָלֵידוֹסְקוֹפּ ענקי. הכדור ניצב בראש המגדל לאורך כל השנה, אבל מאירים אותו רק פעם אחת בשנה, בערב השנה החדשה.
לוסאר - טִיבֶּט, בסביבות חודש פברואר
לוסאר, ראש השנה הטיבטי, נחגג עם תחילתו של החודש הראשון בלוח השנה הטיבטי. זהו החג החשוב ביותר, הנמשך 15 ימים, וכבר שבועיים לפני החג מתחילות המשפחות הטיבטיות להכין תה ובירה מיוחדים, תבשילי בשר ועוד מאכלים חגיגיים.
בערב החג נרתמים כולם להשליך מהבית כל לכלוך ושארית אשפה, מתוך אמונה שבכך יושלכו גם כל הדברים המאיימים על אושרם ועל בריאותם של בני המשפחה בשנה הקרבה ובאה.
עוד בגליליאו צעיר: שפת סימנים מסביב לעולם
אחרי הצהריים מקשטים את כל פתחי הבית – חלונות ודלתות – בפיסות בד צבעוניות, עורכים את השולחן בכל טוב, ומניחים על גג הבית שרף של אורן ושיבולים של חיטה ושעורה כדי לזמן אליו שגשוג ושפע.
ביום החג לובשים הגברים גלימות ומגפיים מסורתיים, והנשים לובשות מעין סינרים צבעוניים ושוזרות בשערן אלמוגים, אבני חן ופנינים. לאחר מכן מסבים כל בני המשפחה לסעודת חג ונושאים תפילה. ביום זה אסור לבקר אנשים אחרים, וכולם נשארים בבית לבלות בחיק קרוביהם עם שפע מזון ומשקה.
מנהג נפוץ בראש השנה הטיבטי הוא לחלק כדורי בצק שבתוכם מסתתרות הפתעות, שלעיתים הן טובות ולעיתים – פחות. מה שמוצאים בתוך כדור הבצק מלמד על האדם שקיבל אותו.
למשל, אם מישהו מצא בכדור הבצק שלו צ'ילי, פירוש הדבר שהוא פטפטן בלתי נלאה. אם מישהו מצא בפנים משהו לבן, כמו מלח, צמר או אורז, זה סימן טוב לעתיד. ואם מישהו מצא פחם, פירוש הדבר שיש לו לב שחור. אבל אל דאגה, היום ברור לכול שמדובר בשעשוע, ואף אחד כבר לא לוקח ללב...
מוואקה קוגווה - זנזיבר, בחודש יולי
ראש השנה נחגג בזַנְזִיבָּר במשך ארבעה ימים, אבל היום הראשון הוא המעניין והסוער מכולם. במרכז העיירה מָקוּנְדוּצִ'י, שבה נערכות החגיגות המרכזיות, יש רחבה גדולה, ובשעה 11 בבוקר מתחיל שם האקשן - שני אחים מהחלק הדרומי של העיירה ושני אחים מהחלק הצפוני פותחים בקרב.
פעם היה הקרב נערך במקלות ובאלות של ממש, אבל היום הוחלפו כלי הנשק בגזעים של בננה, שהם מעט רכים יותר. הכללים, לעומת זאת, לא השתנו: אין כללים. כלומר, יש כמה כללים רופפים, אבל אין אפילו שופט שיאכוף אותם. וזה לא הסוף: העניינים מתחילים להסתבך כשהתומכים של שני הצדדים, שבהתחלה רק צפו במחזה, מצטרפים לחגיגה, ואי אפשר למצוא עץ בננות אחד שלם בכל העיירה...
בקרב משתתפים רק גברים, ואילו הנשים, שלבשו בגדי חג לכבוד האירוע, מסתובבות בינתיים סביבם ושרות להם על אהבה ועל החיים בכפר. ולמה עושים את כל זה? לפי האמונה המקומית, אם לכל אחד תהיה עכשיו הזדמנות להילחם, לא יישארו סכסוכים לשנה החדשה, וכל המחלוקות של השנה הקודמת יפנו את מקומן לשלווה ולהרמוניה.
רגע לפני שמסתיים הקרב הגדול, כשכולם כבר תשושים ורצוצים, כמה מתושבי הכפר בונים מענפי קוקוס בקתה קטנה ליד הרחבה. כשהיא מוכנה, נכנס לתוכה המכשף של הכפר, ואז מעלים אותה באש.
כשהלהבות מתחילות לגדול, הקוסם רץ החוצה ומתגלגל על הקרקע ללא פגע, בעוד יתר התושבים זורקים אל האש חול ואבנים ומכבים אותה. הטקס המפחיד הזה מסמל את בקשתם של תושבי זנזיבר שאם בקתותיהם יעלו באש, לא יהיו נפגעים בנפש.
בערב, כשתלאות היום מאחוריהם, חוזרים התושבים לבתיהם, מתלבשים יפה ויוצאים שוב לסעודה המשותפת הנערכת תחת כיפת השמים. אחרי הסעודה פוצחים הכול בריקודים מסורתיים שנמשכים הרחק אל תוך הלילה.
הכתבה התפרסמה במגזין "גלילאו צעיר " מבית מוטו תקשורת.
לכתבות נוספות של גליליאו צעיר באתר ifeel .
לפנייה לכתב/ת 
