אפשר לעמוד בלחץ אמריקני
הסקרים ממחישים שאהדת ישראל היא אחד מנושאי הקונצנזוס הבודדים בחברה האמריקנית המפולגת. אסור לנתניהו להיכנע לאובמה ולשמוט את הקרקע תחת רגלי תומכי ישראל בארה"ב
מעמד ישראל בארצות-הברית איתן כתמיד, ואף צפוי להתחזק בעקבות הבחירות לקונגרס בחודש הבא. בחודש שעבר דורגה ישראל על ידי "מכון ראסמוסן" היוקרתי - זו השנה השנייה ברציפות - כבעלת הברית השלישית באהדת הציבור האמריקאי (71%). מקדימות אותה רק קנדה ובריטניה, ואחריה משתרכות גרמניה, יפן, צרפת ומכסיקו, והרבה אחריהן מצרים (42%) וסעודיה (21% בלבד).
באפריל 2010 קבע סקר " מכון קוויניפיאק" - המצוטט תדירות על ידי "ניו יורק טיימס", "וושינגטון פוסט" ו-CNN - שהציבור האמריקני מעניק לאובמה גיבוי בנושאי חוץ וביטחון, חוץ מנושא אחד: ישראל. 66% מחייבים את הנשיא לתמיכה עזה בישראל (לעומת 19% בלבד המתנגדים לתמיכה זו).
בפברואר 2010 הציב סקר "גאלופ" את ישראל (67%) בחמישיה הפותחת של המדינות האהודות על אזרחי ארה"ב, בעוד הרשות הפלסטינית סוגרת את הרשימה - לצד צפון קוריאה ואיראן.
ביוני 2010 מצא סקר "גאלופ" שאיום הטרור עומד בראש סדר העדיפויות של האמריקנים ומקדים את בעיות האבטלה, הבריאות, המהגרים הבלתי-חוקיים, המעורבות הצבאית בעיראק ובאפגניסטן ואיכות הסביבה.
והנה ממש השבוע, גילה "מכון ראסמוסן" בסקר חדש שרוב אזרחי ארה"ב נכונים לשלוח צבא רק לעזרת חמש מדינות. ישראל מדורגת שלישית, (59%), אחרי קנדה ובריטניה.
אבל הסקר המשמעותי ביותר מתקיים מדי יום בגבעת הקפיטול. המחוקקים בשני בתי הקונגרס תומכים באופן גורף בחקיקה ובהחלטות פרו-ישראליות, גם אם הנשיא מסתייג מהן: כ-75% בבית הנבחרים וכ-85% בסנאט. המחוקקים - ובמיוחד 435 צירי בית הנבחרים המתמודדים מדי שנתיים - ערים לתחושות הבוחר, לעוצמתו ולמרכזיותו בשיטת הממשל האמריקנית, שהיא הייצוגית ביותר בעולם ומעניקה לקונגרס עוצמה שקולה לנשיא.
תמיכת הקונגרס בישראל תתגבר לאחר בחירות נובמבר, עם הצטרפות עשרות מחוקקים חדשים, שרובם "ביטחוניסטים", מאמינים בערכים יהודים-נוצרים (תנ"ך), מסתייגים מהאו"ם ורואים במדינה היהודית בעלת ברית ערכית ואסטרטגית ייחודית במאבק מול הטרור המוסלמי.
מהקונגרס החדש - שבכוחו יהיה לחשק את הנשיא בנושאי פנים וחוץ - ייעדרו חלק ממבקריה החריפים של ישראל, בהם יו"ר ועדת ההקצבות אדיר העוצמה דייוויד אובי (21 כהונות), ויק סניידר, ביל דלהאנט וקרוליין קילפטריק (שבע כהונות כל אחד).
אהדת הציבור האמריקני והקונגרס למדינה היהודית מושרשת ועקבית מאז הגעת המתיישבים הראשונים לארה"ב במאה ה-17. לכן בארה"ב יש יותר אתרים בעלי שמות תנ"כיים מכל מדינה בעולם, ופסלו של משה רבנו מככב באולם מליאת בית הנבחרים ובבית המשפט העליון בוושינגטון.
ב-1891, שש שנים לפני כינוס הקונגרס הציוני הראשון, חתמו יו"ר בית הנבחרים, יו"ר ועדת החוץ של בית הנבחרים ו-400 אישים נוספים על "עצומת בלקסטון" שקראה להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. ב-1922 אישרו שני בתי הקונגרס החלטה משותפת הקוראת להקמת בית לאומי יהודי על כל השטח בין הירדן לים.
ב-2010 ממחישים כל הסקרים שהאהדה לישראל מהווה את אחד מנושאי הקונצנזוס הבודדים בחברה האמריקנית, הסובלת מהקצנת הקוטביות הפוליטית. המדינה היהודית נהנית מאהדה מוצקה למרות מדיניות הנשיא אובמה (הנתפס כאיש שמאל-קיצוני בעיני רוב הציבור האמריקאי), למרות התקשורת "העילית", למרות העוינות בקמפוסים ולמרות המוסר הכפול והאנטישמיות באו"ם ובאירופה.
כניעת ראש ממשלה ישראלי ללחץ של נשיא אמריקאי, תוך התעלמות מהתמיכה הייחודית של הבוחר והמחוקק האמריקנים בישראל, תהווה סטירת לחי לדמוקרטיה האמריקנית ופגיעה חמורה באינטרסים הישראליים.
כל ראשי הממשלה מבן גוריון ועד שמיר נהגו למנף את התמיכה הזו ולהדוף לחץ נשיאותי, למרות המשאבים החומריים הדלים-יחסית שעמדו לרשותם. ראש הממשלה נתניהו מנהיג מדינה המפגינה עוצמה כלכלית, טכנולוגית ובטחונית יוצאת-דופן בזירה הבינלאומית, בעוד העולם החופשי ער לסערות המוסלמיות המאיימות על ביטחונו. האם ישכיל ללכת בעקבות מנהיגי 1948-1992 - או שמא ישמוט את הקרקע מתחת לרגליהם של תומכי ישראל בארה"ב?
יורם אטינגר, מנכ"ל "במחשבה שנייה", מומחה לארה"ב
לפנייה לכתב/ת 
