ביקורת מסעדה: סיבה למסבחה

תשאלו, מהי מסבחה? ובכן, מדובר בראש ובראשונה בטחינה טובה, לבנה ובתולית, שלתוכה שופכים גרגרי חומוס מבושלים ולוהטים ועליהם מוסיפים שום כתוש, מיץ לימון טרי, שמן זית, תבלינים ורוטב חריף. התוצאה היא למעשה סוג של מרק טחינה חם, שאפשר לאכול אותו גם בכף. אבל ברור שבליווי פיתה לוהטת ועם כל התוספות מסביב – ביצה קשה, זיתים, סלט קצוץ, רטבים חריפים – מדובר במנה עתיקה שמסתובבת במזרח התיכון מאות ואולי אפילו אלפי שנים. ולא בכדי: היא לא רק זולה, מזינה ומשביעה, אלא גם טעימה בטירוף.

אחותה של המסבחה היא המשוושה. מה ההבדלים ביניהן? יכולתי לומר את דעתי בעניין, אבל מראש אני יודע שאשים את עצמי ללעג ולקלס בעיני חומוסאים ותיקים ובכירים ממני. אלה יגידו שההבדל הוא בגרגרי החומוס שנטחנים אחרת, ואלה יקומו ויטענו נגדם שההבדל הוא בכמות הטחינה. בכל מקרה, שתי המנות נפוצות מאוד לא רק בישראל, אלא גם בקרב הפלסטינים, בלבנון ובסוריה ונחשבות למזון של פועלים, מהסוג שאנשי עמל משכימי קום תוקעים בחמש בבוקר ואז שוכחים מאוכל עד סוף יום העבודה.

(צילום: צביקה טישלר)

המסבחה של חליל מוגשת חמימה בצלחת עמוקה, עם פיתות בשרניות וסלט אדום חריף שלא הצלחתי לפענח את מרכיביו. היא מלווה בכל התוספות המקובלות, ובמיוחד בזיתים ירוקים אדירים, ופשוט בלתי אפשרי להפסיק לאכול ממנה. יש משהו ממכר בשילוב של הטחינה וגרגרי החומוס הקטנים והמעוכים למחצה.

מה עוד פגשנו שם? שיפודי פרגית שהיו חביבים, שיפוד כבש שהיה קשה מדי ולא טעים, כמה סלטים שגרתיים, מג'דרה לא רעה וצ'יפס בשרני. שני ממולאים – קישוא דחוס בבשר ואורז ותפוח אדמה ממולא בנתחי בשר בלי אורז – היו טעימים מאוד, בעיקר בזכות התיבול בבהרט, תבלין ממזרי שתמיד עושה את העבודה.

אז מה אנחנו אומרים פה בעצם? כן, ששווה עדיין לנווט עד לסמטה הצרה של חליל ברמלה, השוכנת ליד אולמי קליפסו, ולאכול את המסבחה שלו. אגב, לא רחוק משם, עדיין ברמלה, ברחוב הרצל פועלת מהרג'ה – מסעדה הודית צמחונית קטנה וצנועה, המגישה גם היא מעדנים אותנטיים שכמעט אי אפשר למצוא בשום מקום אחר בארץ.

אם אתם שם, אל תוותרו על משולש סמוסה לוהט, שגם הבצק העוטף אותו הוכן מקמח שנטחן מגרגרי חומוס.

מסעדת חליל ובניו, רח' קהילת דטרויט ‭,6‬ רמלה ‭08-9222284 ‬