היזם נגד המדינה: למי שייך הגז הזה?

המאבק בין היזמות הפרטית לריבונות המדינה בשיאו. היום (ב') החל באוניברסיטת תל אביב כינוס ציבורי בנושא תמלוגי הגז ביוזמת ארגון שתיל, בית ספר למדיניות וממשל, האגודה לצדק חלוקתי, המכללה החברתית-כלכלית ובחסות הקרן החדשה לישראל.

הכינוס נערך לקראת ההכרעה בהחלטת הממשלה לבצע שינויים במיסוי ובתמלוגים על הפקת גז ונפט. ועדת ששנסקי, שמונתה על ידי שר האוצר יובל שטייניץ על מנת לבדוק את הנושא, צפויה להגיש את מסקנותיה באמצע חודש אוקטובר.

למי שייך הגז - מדינת ישראל נגד נובל אנרג'י

• תמלוגי הגז: "נובל תוכל לתבוע את ישראל בהאג"
• תמלוגי הגז: "הקרן החדשה פועלת לחיסול ישראל"
• ועדת שישינסקי צפויה לבקש ארכה נוספת
  

במוקד הדיון נמצאות טענת המדינה, כי הגז המצוי בתחומי ישראל הינו אוצר של כלל הציבור ועל כן יש להגדיל את הנתח שיופרש מהרווחים עליו לממשלה, וטענת חברות הגז, כי מימוש הפוטנציאל הכלכלי מהגז הטבעי הינו תוצאה של ההון והמאמץ שהשקיעו אותן חברות ולכן יש לכבד את ההסכמים הקודמים שנחתמו עמן ולא להעלות את גובה התמלוגים והמיסוי.

הנה דעתם של שניים מהדוברים בכנס. הראשון, תומך בזכותם של היזמים הפרטיים לפתח את משאבי הטבע לטובת כלל הציבור עבור תמורה הולמת לכיסם שלהם. השני, רואה בכך גזל טהור של רכוש הציבור על ידי בעלי ההון. לשיפוטכם.

אל תיתנו עוד כסף לממשלה / דניאל דורון

ה"חברתיים" טוענים כי בעלי ההון שפיתחו את שדות הגז השתמשו בכוחם הכלכלי והפוליטי, וניצלו את אזלת ידם של פקידי הממשלה, כדי לחלץ תנאים משופרים. לכן, הם טוענים, יש לחלק מחדש את הרווחים מהגז ולהעביר נתח גדול יותר למדינה כדי שישמש לצרכים "חברתיים". נשמע הגיוני. אך מה המציאות המסתתרת מאחורי לסיסמאות?

בישראל, ה"חברתיים" עוסקים יותר בפוליטיקה של הקנאה. יותר מעקרון השוויון, חשוב להם שלאחר לא יהיה יותר מלהם. המקרה הקלאסי הוא זה של ההסתדרות ה"שוויונית" אשר מפלה לרעה את אלה שאינם עובדים במונופולים.

הקנאה הזו מקורה בפורנוגרפיה המרקסיסטית שרוב הישראלים ינקו בילדותם, הגורסת שרווח מקורו בניצול, וכל עסקת חליפין מסחרית היא משחק סכום אפס. אם יש מרוויח חייב להיות מפסיד. לכן כל עשיר הוא נצלן שמצווה לקחת ממנו כמה שיותר.

זו נבואה המגשימה את עצמה. לכן זה לא תענוג לעשות עסקים עם ישראלים המאמינים בה, כי ברצונם לא להיות פראיירים הם דואגים "לסדר" או "לדפוק" את מי שעושה אתם עסקים. בכלל לא עולה על דעתם כי עסקים בשוק תחרותי בנויים על ההנחה שכל צד יצא נשכר מהעסקה שהוא נכנס אליה מרצון; אחרת לא יעשה את העסק או אם רימו אותו לא יעשה עסקים עם הרמאי.

העובד הישראלי המיומן והחרוץ אינו מפיק אלא חצי מתפוקת העובד האמריקני עקב חוסר התחרות במשק, חוקי העבודה הרגרסיביים (שאנחנו חושבים שהם "מתקדמים") וההנהלות הכושלות של הקונגלומרטים. לכן משכורתו, שאינה יכולה לעלות על תפוקתו, היא כל כך נמוכה (בהיי טק משלמים הרבה כי התפוקה לעובד, שאינו "מוגן" על ידי ההסתדרות שהפכה את מקום העבודה לזירת התגוששות פוליטית של מאכרים מושחתים, היא גבוהה).

ישראלים החושבים עצמם למתוחכמים, עדיין מאמינים כי ממשלה היא אבא ואמא טובים הדואגים למחסורנו, האזרחים. הם מסרבים להכיר בעובדה שממשלה היא רק קואליציה לא יציבה של פוליטיקאים הדורשים את טובם עצמם. נבחרי העם יעשו הכל, כולל מתן שוחד והטבות (שעליהם משלמים כמובן האזרחים במסיהם) כדי לסייע למי שיעזור להם להיבחר (כולל מרטין שלאף).

כך נוצר בישראל שלטון האוליגרכים המחוברים לשלטון, עשרים המשפחות שהשלטון מכר להן במחירי מציאה את כל רכושו, והן משתמשות בכוחם הפוליטי כדי לגזול מיסי מונופול עד כשליש ההכנסה של כל אזרח.

עוד תמלוגים למדינה? רק בתנאי שתהיה חקיקה שתבטיח כי התמלוגים ישמשו אך ורק להפחתת החוב הלאומי ולבניית תשתיות פיזיות, ולא להשחתת הפוליטיקה והכלכלה במסווה של דאגה לחלשים.

דניאל דורון היה מעורב בהקמת מפלגת שינוי ומשמש כמנהל המרכז הישראלי לקידום חברתי וכלכלי

הגז שייך לכל הישראלים / אמנון פורטוגלי

בשבועות האחרונים היינו עדים למתקפת תעמולה בעיתונות ובטלוויזיה של אנשי תאגידי הגז נגד כל שינוי בחוקי המס החלים עליהם. מטרת המתקפה של חברות הגז ברורה: לפגוע ולהשפיע על פעילות ועדת ששינסקי. למנוע, למזער או לדחות כל תשלום נוסף, הן מביטול הטבות מס, והן מהגדלת מס או תמלוגים שיושתו על תאגידי הגז לטובת הכנסות המדינה בדרך של השפעה על דעת הקהל, חברי הכנסת, והשרים.

לקראת השימוע הציבורי על סוגיית תמלוגי הגז שיתקיים באוניברסיטת ת"א, חשוב להפריך את הטיעונים וחוות הדעת המופצים במתקפה זו, ולזכור שיש חוות דעת, שאינן קנויות, עם דעות הפוכות לחלוטין.‏

הטיעונים של תאגידי הגז מתבססים על חצאי אמת, מילים טעונות, מצגי שווא של נתונים, וטיעונים שנשמעים סבירים ונקלטים היטב, אך למעשה הם נשענים על כרעי תרנגולת, ולא עומדים במבחן השכל הישר והיכרות עם התחום בארץ ובעולם. מבלי להיכנס להפרכה מפורטת של טיעונים אלו חשוב לציין מספר נקודות בסיסיות:

בחופי הארץ יש מאגרי גז עצומים, המוערכים בשווי של כ-300 מיליארדי דולר. הגז - כמו המים, התדרים ואוצרות טבע אחרים - שייך לכל אזרחי המדינה: לבעלי ההון, לעוסקים הקטנים ולשכירים העובדים קשה כדי להרוויח את לחמם בכבוד ורואים איך רכושם נשדד כחוק לאור היום.

לפי משטר המסוי, התמלוגים, וההטבות הייחודי לישראל הנהוג כיום, רוב העושר האגדי הזה, כ- 60% מהגז, ניתן לתאגידי הגז, המדינה מקבלת רק כ-24% מהכנסות הגז מתגמולים ומסים ישירים (היתרה היא הוצאות הפקה בפועל). זו אינה חלוקה הוגנת, זו אינה חלוקה צודקת, זו חלוקה לא מוסרית של אוצרות הטבע.

ממשלת ישראל כבר החליטה בשנת 2002, זמן רב לפני ההשקעות בשדה 'תמר', לתקן את חוק הנפט ולקבוע, בין היתר, היטל או מס נוסף בשיעור שבין 60%-10% על הרווחים ממכירת נפט או גז טבעי. באותה הזדמנות, בוטלו גם ההקלות במסים ואגרות לחברות האנרגיה. החלטה זו לא יושמה עקב לובי חזק של חברות האנרגיה, דעת הציבור לא זכתה אז לייצוג הולם. אנו חייבים להבין ולהפנים שלכולנו, ולאוצר כמייצג אותנו, יש מאבק עם יריב חזק מאוד – חברות האנרגיה. חשוב שהפעם הציבור ישמיע את קולו וייתן גיבוי חזק למשרד האוצר.

ההטיה המשפטית של הדיון והדגשת נושא ה"תמלוגים" ע"י תאגידי הגז מטרתם להסיט את הדיון מהנושא העיקרי - חלקה של המדינה בהכנסות מהפקת הגז והנפט. השימוש הנרחב של משפטני תאגידי הגז במילה "רטרואקטיבית" גובל בהטעיה. אנו לא מקבלים טיעון זה בכלל, ועומדים בתוקף על כך שאין פה כל רטרואקטיביות. אף אחד לא רוצה ולא מתכוון להטיל מס על הגז שכבר הופק.

הטיעונים של חברות הגז תקפים לגבי כל החברות המשקיעות ומפתחות את עסקיהן. כל חברה עסקית משקיעה ומפתחת את עסקיה תחת הנחות שונות בתחום פיתוח המוצר, השוק, המחירים, שערי המטבע, הריבית, ומשטר המס. אין כל מניעה, והמדינה אכן עושה זאת, לשנות את חוקי המס, תוך כדי ביצוע ההשקעה וגם אחריה, ובכך לשנות את תחשיבי החברה. חברות הגז אינן יוצאות מגדר כלל זה, כמו שמותר לשנות את המיסוי, מיום קבלת ההחלטה, לגבי כלל החברות העסקיות בארץ כך מותר לעשות זאת לתאגידי הגז.

שינוי במדיניות מיסוי על מחצבים לאומיים גם לאחר שנתגלו ואף לאחר שהוחל בהפקתם הוא מהלך נפוץ יחסית בעולם. קנדה, לדוגמה, ביטלה בסוף 2006 את הפטור ממס שהייה על תאגידים מסוג Canadian Oil Royalty Trusts והחילה עליהם חבות מס כמו על חברות אחרות בשיעור המרבי של 31.5%. אלסקה הגדילה באחרונה את החלק שלה בהכנסות ושינתה את תנאי החוזים כך שתקבל נתח גדול יותר בהכנסות עם עליית מחירי הנפט והגז.

מכלול הטיעונים המשפטיים הפרטניים של תאגידי הגז לא עומדים בפני פסיקת בית המשפט העליון מה-22 באוגוסט 2010. אני מצטט מתוך פסק הדין: "ככלל, יש לכבד התחייבות חוזית, והדבר חל גם על רשות שלטונית. אלא שעל רשות כזו חלה חובה ציבורית להשתחרר מהסכם כאשר צרכי ציבור חיוניים מחייבים זאת. הלכת ההשתחררות מוחלת כתנאי בחוזה שלטוני".

שיקולים כמו טובת הכלל והאינטרס הציבורי, למרות שהם מופיעים בספר החוקים של המדינה, נעלמים בחוות דעת ובטיעונים של תאגידי הגז. מעבר להיותם בספר החוקים, שיקולים אלו הם העומדים בלב ליבו של הנושא ותפקידו העיקרי של המחוקק לשים את טובת הכלל ואת האינטרס הציבורי במרכז. הגיע הזמן שהמדינה תחזור ותעמיד את טובת אזרחיה בראש מעיניה ולא רק את טובת התאגידים.

אמנון פורטוגלי הוא מרצה במכללה החברתית כלכלית וממייסדי פורום פעולה אזרחית