למכסיקו אין מצב רוח לחגוג 200 שנות עצמאות

סרטו של הבמאי המכסיקני לואיס אסטרדה, היוצא בימים אלה לאקרנים לציון יום העצמאות ה-200 של ארצו, נקרא בפשטות "גהינום". השם נשמע בוטה, אך זו המציאות הקשה שרואה אסטרדה במכסיקו, ולמרבה הצער הוא מייצג את קולם של רבים מאזרחי המדינה מוכת הסמים, השחיתות והפשע. עבורם, אין הרבה דברים בהם ניתן להתנחם במסגרת חגיגות ה-200, שנערכות היום (יום ב'). 

באופן מפתיע, סרטו הביקורתי של אסטרדה הופק במימון ממשלתי ואיש לא ניסה לצנזר את תכניו.

 הסיבה לכך היא שדווקא כיום, שתי מאות אחרי ההתקוממות ההמונית והעקובה מדם ששחררה לבסוף את המכסיקנים מהספרדים, ניצבת המדינה המרכז-אמריקנית מול אתגרים גדולים המאיימים על לכידותה. מצד שני, מכסיקו 2010 גם פתוחה ושקופה יותר, אולי יותר מכל תקופה אחרת בהיסטוריה שלה.

"חגיגות ה-200 אמורות להעניק לאזרחים השראה ולזרוע תקווה, אך הן לא. הן באות בתקופה של משבר עמוק ביותר", מספר הפעיל החברתי אלחנדרו קלוויו. השגשוג מכספי הנפט של אמצע שנות ה-70 הסתיים ממזמן, והתקווה הכלכלית של הסכם הסחר עם ארה"ב מ-1993 - נגוזה. מכסיקו של תחילת המאה ה-21 ניצבת בפני משבר נפט ואילו הדמוקרטיה הצטמצמה למקח וממכר בין שלוש מפלגות גדולות.

התקווה של החקלאים הפכה לגל הגירה לארה"ב (צילום: AP) 

סקר שפרסם מכון "פיו" בחודש שעבר מצביע על-כך ש-79% מהמכסיקנים אינם מרוצים מהכיוון שאליו הולכת ארצם. אפילו מזכירת מדינה, הילרי קלינטון, התבטאה בשבוע שעבר בצורה לא דיפלומטית ואמרה כי "מכסיקו נראית יותר ויותר כמו קולומביה לפני שני עשורים". קרטלי הסמים, האלימות הקשה בעיר בצפון והמשבר הכלכלי, גרמו למכסיקו לאבד את המוניטין שלה כמובילת מדינות מרכז ודרום אמריקה. ברזיל וונצואלה הן אלה שמובילות היום את הגוש הלטיני. 

"אנו ללא ספק עם נדיב ומסביר פנים, אך כעת אנו עומדים המומים ומבוישים לנוכח השחיתות והרצחנות שפשטה בארצנו", כותב העיתון הקתולי "ארצ'דיאוסס דה מחיקו" במאמר המערכת שלו. "אולי המכסיקנים צריכים לחגוג את כושר העמידה שלהם, הדבר האמיתי שמחזיק אותנו ביחד".

אך הסיפור של מכסיקו אינו רק במאבק הקשה בקרטלי הסמים ובפשיעה והאלימות הקשורים אליהם, זהו גם סיפור של אכזבה כלכלית ושל הגירה. החקלאים שקיבלו ב-1995 בברכה ובתקווה את הסכם NAFTA לייבוא תבואות מארה"ב, עומדם כעת מול שוקת שבורה ורבים מהם בוחרים להגר לשכנה מצפון או להתגייס לקרטל הסמים, המבטיחים הכנסה יפה בתמורה לביצוע התנקשויות, גידול מריחואנה או אופיום. מסקר פיו עולה כי לפחות 33% מאזרחי מכסיקו שוקלים בחיוב הגירה.

הקרטלים מבטיחים הכנסה יפה על התנקשויות וגידול סמים (צילום: AP) 

העיר שהפכה לסמל של מכסיקו המידרדרת היא ללא ספק סיודד חוארז, בה נהרגו לא פחות מ-4,000 בני אדם בשנתיים האחרונות. סיודד חוארז היא נכון להיום אחת הערים האלימות בעולם, אם לא האלימה שבהן. המצב בה עד כדי כך חמור שחגיגות העצמאות בה בוטלו בפעם הראשונה מאז הפשיטות של פנצ'ו ויירה במהפכה של 1910-1917.

"אבא שלי הקים את המקום הזה מכלום", מספר בעל מסעדה בסיודד חוארז שביקש להישאר בעילום שם. לדבריו, עקב האלימות בעיר הוא נאלץ לשלוח את משפחתו לאל-פאסו שמהצד השני של הגבול. המשפחה פתחה מסעדה גם בצד האמריקני של הגבול, אך המסעדן שלנו נותר בחוארז בניסיון לשמור על הגחלת. "אני רוצה להישאר כאן. אני מחוארז. לא אתן לאף אחד מבני הבליעל האלה לגרום לי לעזוב". הוא אומר.

"אני חושב שהלאומיות אינה עוזרת עוד. אנחנו צריכים הומניזם חדש, ערכים חדשים עבורנו כחברה וכפרטים החיים בה", סבור הכומר אלחנדרו סוללינדה, המפעיל מקלט למהגרים במחוז הדרומי אואחקה ונמצא תחת איום מתמיד מצד כנופיות סמים ופקחי ממשל מושחתים.

ביקורת רבה מופנת כלפי המעמד הבינוני והגבוה של מכסיקו, החי חיים בורגנות ומותרות הדומים לאלה הנהוגים באירופה. הם אינם חשים בסטטיסטיקה המצמררת שהולכת ותופחת מדי יום ברחובות מונטריי, מכסיקו סיטי, גוודלחארה וטיחואנה. "מכסיקו המסוכנת, האלימה, הטרגית, המושחתת והצינית - אינה המכסיקו שמרבית המכסיקנים חיים בה", מסכם הפילנטרופ מנואל ארנגו. "מיליונים הולכים לעבודה מדי יום למרות הפגנות הרחוב וחסימות הכבישים. המכסיקו שהם לא רואים היא מכסיקו האמיתית".