אפילפסיה לפני אפוקליפסה

עזבו את טקאשי מורקאמי מבעיות העולם הזה. אסונות טבע, משבר כלכלי, מלחמות, פוליטיקה? לאמן הפופ היפני יש עולם משלו והוא מעדיף להתרכז בו. מציאות של דמויות מוזרות שניתן ללהק אותן לסדרת אנימה אפילפטית, יותר מאשר להוויה האפוקליפטית שבה אנו נמצאים.

קלאסיקה אירופית מול מנגה: מי ינצח?

הבעיה היא שלפעמים נציגי העולם האמיתי דופקים על דלתו של מורקאמי, וגם אם הוא לא פותח, הם מאיימים להיכנס בכוח. זה מה שקרה השבוע עם פתיחת תערוכתו הגרנדיוזית בארמון ורסאיי מחוץ לפריז, לשם הגיעו כ-20 פעילי ימין צרפתים זועמים, שהפגינו נגד התערוכה וקבעו כי "הארמון הכי נפלא בעולם אינו שטח פרסומי". בנוסף קראו לעבר המבקרים: "אל תגעו בארמון שלי". המפגינים גם הציגו עצומה ובה חתימות של 5,300 אזרחים המתנגדים לקיום התערוכה.

מבקרים בתערוכה של מורקאמי בארמון ורסאיי

היה זה שיאה של השערוריה שעוררה התערוכה של מורקאמי בארמון, שנחשב לאחד האתרים המתויירים ביותר בעולם, אבל האמן בן ה-48 מסרב להתרגש. "היתה גם ביקורת נגדי ביפן, בעיקר ברשתות החברתיות, שאיכלסו כ-3,000 ביקורות נגדי והכל נובע מחוסר הבנה לדעתי", אמר.

חוסר הבנה? אפשר להבין. בין היצירות המוצגות אפשר לראות פסל של ילד שמניף את תא הזרע שלו בצורת לאסו, או לחילופין אישה שחלב האם שלה לובש צורה של חבל. "יש מעט מאוד יצירות אירוטיות", הסביר. "העיסוק העיקרי שלי זה המפלצת החברתית ולפעמים גם לה יש נוכחות אירוטית, אבל אל תדחפו אותי להיות אמן אירוטי. אני אמן רגיל". 

מורקאמי החוצה! מצטרפת להפגנה?

מנהל המוזיאון, ז'אן ז'אק אילגון, הצטרף למורקאמי ואמר: "העבודות משעשעות והארמון הוא לא מקום עצוב להכאה על חטא. אנשים אולי לא אוהבים סרט מסויים ורוצים להחרים אותו, ואז זהו אקט של צנזורה חברתית - וזה בלתי מקובל". ומה לגבי צנזורה על רקע משפחתי? הנסיך שארל-עמנואל דה בורבון-פארמה טוען כי מדובר בביזיון. לואי ה-14, מאבות אבותיו, הקים את הארמון וגניו הנפלאים כדי לבסס את טענתו ש"המדינה זה אני". ולא, היא לא נמצאת בעולם של מורקאמי.

אמנות - על הנייר

וממורקאמי לאוריגמי - אמנות נייר במשקל קל, לא כזאת שעושה פרובוקציות. האמן הקטלאני ז'ואן סאייאס מציג בווינה מה ניתן לעשות ממטפחות נייר תמימות בתערוכה "יופי מקופל". לקראת פתיחת התערוכה, עבד האמן בן ה-47 על יצירת לא פחות ממאה פריטים, העשויים ממאתיים מטרים של נייר בסך הכל. הוא התמקד הפעם בעיצוב הנייר כחיקוי לפסלי בעלי חיים וסמלים מהמאות ה-16 וה-17.  

סאייאס. מעצב עופות, יונקים ושאר בעלי חיים

"זוהי לא תערוכה, אלא פרויקט מחקר שמוצג כתערוכה", טוען סאייאס. "הלב אינו נמצא בפריטים שמוצגים פה, אלא במחקר שמתפתח באופן דינמי. זה מרתק כחוקר לבחון איך אובייקט מקופל. אפשר לשבת במשך ימים ולילות עד שמבינים את הטכניקה".

סמל הנשר האוסטרי, גירסת הנייר 

זה חי

בעצם מארק קורת' הבריטי זהה לסאייאס בכך שהוא מפסל חיות, אבל הוא בוחר לעשות כן בחומרים מגוונים יותר ושונים לגמרי. התשוקה הזואולוגית שלו לקחה אותו ליערות הגשם של הודו וארצות הברית ואף לסוואנה של אפריקה.

קורת' רוכב על נמר הטיט שלו בלונדון

עם זאת, היצירה המפורסמת ביותר שלו עד כה היא פסל הקרח של דב הקוטב, שהקים בכיכר טרפלגר בלונדון. ברוח אותו פרויקט, הוא חזר החודש עם פסל טייח של טיגריס, אותו הקים מול תיאטרון הגלוב בבירה האנגלית. לפי קורת' לא בטוח מה ייכחד קודם - הפסל או הנמרים. 

רק חול וחול

לפני כשבועיים סיפרנו לכם על אליפות העולם בפסלים חיים שנערכה בארנהיים שבהולנד. ובכן, כמו בספורט, גם באמנות יש תחומים נפרדים וענפים שונים ובימים אלה מתקיים בעיר פדרל וויי שבמדינת וושינגטון בארצות הברית טורניר אליפות העולם בפיסול חול. כ-63 משתתפים התייצבו לתחרות המוזרה שמתקיימת במגרש חניה שהוסב לארגז חול ענק בעזרת 70 עגורנים שעבדו ללא הרף במשך שלושה ימים כדי להכשירו לאירוע.

מרטין ריירסה ההולנדי מעצב את פסל החול שלו בפדרל וויי

בסוף השבוע הסתיים טורניר הזוגות ועתה הבמה היא של פסלי החול פרי יצירתם של יחידים, שיתמודדו על התואר מול המתחרים - וגם מול הגשם שיורד מדי פעם. "החלק הקשה ביותר הוא החלק הפיזי", אמר מתחרה מבולגריה. "אתה צריך כושר גופני של אתלט ומיומנויות של מנתח". כושר גופני? אין פלא שגם באמנות יש תחרויות ספורטיביות.

World Sand Center

בעוד שבחוף הצפון מערבי של ארצות הברית מתמודדים עשרות על התואר העולמי בפיסול חול, גולדן ביץ' שבעיר החוף ההודית פורי, הוא המגרש הביתי של סודרשאן פטניק. 

תאומי החול בגולדן ביץ' שבפורי

השבוע עמל פסל החול ההודי על עיצוב מספר יצירות ובראשן פסל של האל-פיל גאנש בקריאה להצלת עולם החי והצומח בכדור הארץ. יצירה אחרת הוקדשה לקורבנות ה-11 בספטמבר ביום השנה התשיעי להתקפת הטרור בניו יורק. בוודאי יש מי שמתפתה להרוס גם את דגם התאומים עשוי החול - ברגליו.

הסינים גדלו על פולחן האישיות של מאו צה טונג. כיום הם כבר מתחילים לשחק איתו בפרקטיקות אמנותיות שונות ומשונות. ובאומה העצומה שמשתנה לנגד עינינו, יש מקום גם לזה לשם שינוי, כפי שניתן היה לראות ביריד "ShContemporary" בשנגחאי - שם הציגו מיטב האמנים העכשווים המקומיים את היצירות המעודכנות שלהם. 

דמותו של מאו צה טונג ב"ShContemporary" 

חולמים גם על אפריקה

קצת אירוטיקה

יותר יפנית מיפני

אחרי שפתחנו עם אמן יפני פרובוקטיבי, אפשר לסגור בשקט עם יוקו אונו - בת ארצו שהיתה פעם פורצת דרך לצד בעלה המנוח ג'ון לנון. ועכשיו בעיקר חיה את תהילת העבר. בקושי. בגיל 77 היא מציגה בברלין את תערוכת המיצבים "Das Gift" ("הרעל"), שקוראת למבקרים להתנגד לאלימות בעולם. "אני רוצה שנבין כולנו מה קורה בעולם כרגע - המון אלימות וניצול. במקום לטאטא את המציאות מתחת לשטיח ולשכוח מזה, עלינו להתייצב נגד זה". כן, תגידי את זה למוראקמי. 

אונו בברלין

אונו מתקינה 

גם בה מנסים להתנקש?

(צילומים: AP, רויטרס, AFP)