פנסיה חובה – אל תשפכו את התינוק עם המים

צו ההרחבה לפנסיה חובה הוא הנכס הלאומי המשמעותי ביותר שהושג בשנים האחרונות. בזכותו תהיה פנסיה לכל שכיר וכל עובד יהיה מבוטח למקרה קטסטרופה.

בשבוע שעבר אף הושג הסכם לשדרוג פנסיית החובה ולפיו ההפקדות הפנסיוניות תגדלנה לכדי 17.5% בשנת 2013 במקום 15%. מהלך זה יגדיל את הזכויות הפנסיוניות של כל עובד בכדי 15% נוספים בגיל פרישה.

באמצעות צו ההרחבה, השכילה המדינה להשיג שתי מטרות: להביא לביטחון כלכלי אישי ומשפחתי לקבוצות שכירים גדולות ומשמעותיות, גם אם לא באופן מיידי הרי שתוך מספר שנים ולקטין את חשיפתה בטווח הארוך.

יקבלו פנסיה נחמדה אך ישלמו בהקטנת זכויות

ואולם, עם כל הרצון הטוב, המדינה פוגעת דווקא בשכירים שביקשה לשפר מעמדם. המדינה, מבקשת לעודד חיסכון פנסיוני ואף התקינה תקנות המזכות את העובד בהחזר מס בגין הפקדותיו הפנסיוניות, אלא שהחזר זה יבוצע רק אם מבוצע תשלום מס בפועל.

בביצוע תחשיבים כלכליים מקיפים, מתברר שעם כל הששון והשמחה, הרי שהתינוק נשפך עם המים – דווקא שכירים בעלי השכר הנמוך יצא שכרם בהפסדם. הם אכן יזכו בביטוח מקיף הכולל תשלום פיצוי במקרה אירוע נכות או מוות, אך ישלמו על כך בהקטנת הנטו באופן משמעותי ביותר; יקבלו פנסיה נחמדה בגיל פרישה אך ישלמו על כך בהקטנת זכויותיהם בגיל פרישה.

לשם הבהרת הנושא, להלן דוגמאות מספריות:

• הפקדות העובד : 5% מהשכר ברוטו. 
• הפקדות המעסיק : 13.33% בגין פיצויים ותגמולים.
• גיל החוסך: 40 ובניכוי ביטוח
  

1. לא כל החוסך לביטוח פנסיוני נהנה מהטבת מס כלשהי בגין הפקדותיו לביטוח פנסיוני. הטבת המס ניתנת רק כאשר העובד/ת משלמים מס הכנסה. על כן, תחילת ההטבה הינה פונקציה של שכר חודשי בן 4,650 שקל לגבר ו- 8,330 שקל לאישה עם שני ילדים מתחת לגיל 19, וגם אז ההטבה שולית.

2. על מנת ליהנות ממקסימום ההטבה, יש להפקיד את מכסימום התקרה (405 שקל בחודש שהם 5% מתקרה של 8,100) ולשלם מס מינימאלי של 141.75 שקל. כך שהטבת המס המקסימאלית ניתנת רק בגין הפקדות פנסיוניות משכר חודשי של 8,100 לגברים נשואים ו- 9,000 לנשים עם שני ילדים קטינים.

בל נטעה, חשיבותו של הביטוח הפנסיוני אינה מוטלת בספק. הקושי נובע בעיקר מההבנה כי דווקא אלה הזקוקים ביותר לביטוח, מתקשים או אף אינם יכולים לממנו.

כאשר אדם נאלץ לבחור בין רכישת לחם לבני ביתו ובין רכישת ביטוח, הוא תמיד יקנה את הלחם ויקווה לטוב, אלא אם חווה אירוע ביטוחי בעבר, אז הוא יעדיף לצום מאשר לוותר על הביטוח.

קצבת הזקנה אינה מספיקה

ואולם, לא זו התקלה היחידה, כי אם יש אחרת קשה יותר ממנה.

על פי חוק הביטוח הלאומי, כל אזרח מבוטח בפנסיית זקנה. נכון להיום, קצבת הזקנה מהביטוח הלאומי עומדת על 1,384 שקל (1,463 שקל לבן 80 ומעלה) ליחיד ו 2,078 שקל ( 2,157 שקל לבן 80 ומעלה) לזוג.

לבעלי ותק העולה על 10 שנות ביטוח, עולה הזכאות ב- 2% נוספים בגין כל שנה נוספת עד כדי תוספת של 50% לקצבה. מכך, שאדם שצבר 35 שנות ביטוח ויותר, יהיה זכאי להגדלת קצבתו לכדי 2,076 שקל ליחיד ו 3,117 שקל לזוג.

היה והפנסיונר דחה את קבלת הקצבה מגיל פרישה ועד גיל 70, הרי שיצליח להגדיל קצבתו בעוד 5% בגין כל שנת דחייה (מקסימום 15% נוספים לגבר ו- 35% לאישה).

כל חישוב שנעשה וכל תוספת שנחשב, הרי שנמצא כי מדובר בקצבה זעומה שאינה יכולה לספק בסיס כלכלי נאות לזקני העם.

בחישוב מהיר של הוצאות קבועות, ניתן להבין כי בוגרי המדינה אשר כל הכנסתם הינה קצבת הביטוח הלאומי, חיים בדוחק רב וחוסכים מעצמם אף את הממרח על פרוסת הלחם.

הפנסיה מבטלת את השלמת ההכנסה

לנוכח הנתונים האלה, הרי שיש לברך על החלת צו ההרחבה לפנסיה חובה. בזכות צו זה יזכו (בעתיד הרחוק) בעלי השכר הנמוך, לתוספת משמעותית לקצבת הזקנה שלהם, כ- 1,400 עד 2,700 שקל, לבני ה- 40 ואף יותר מכך לצעירים שבהם. שיפור משמעותי שלחלקם אף מכפיל את הקצבה.

אבל, וכאן בא האבל הגדול, בשל הפנסיה לה יהיו זכאים, הם מפסידים את זכאותם לקצבת השלמת הכנסה לה היו זכאים טרום החלת הצו.

קיימים מספר תנאים לקבלת השלמת הכנסה לפנסיית הזקנה ואחד מהם הוא שאין לפנסיונר או לבת זוגו פנסיה העולה על 1,042 שקל ליחיד ו 1,643 לזוג.

בהנחה ששני בני הזוג עובדים, הרי שהפנסיה העתידית שלהם תהיה גבוהה מסך 1,643 שקל לזוג ומכך שהם לא יהיו זכאים להשלמת הכנסה מביטוח לאומי לאחר פרישתם וזאת למרות שטרם תחולת צו הפנסיה, היו זכאים לשלמת הכנסה של כ 500-1,500 שקל בחודש.

יתרה מכך, כ -72% מהפנסיה שתהיה להם (ללא ביטוח לאומי) נובעת מכספים שהיו שלהם מלכתחילה: כספי התגמולים שהם הפקידו (מהנטו שלהם) וכספי הפיצויים שבכל מקרה מגיעים להם בעת פיטורים או פרישה (יש לציין כי התחשיב כלל פיצויים בגין כל תקופת העבודה). ויתרת ה-28% נובעת מהפקדות המעסיק לתגמולים.

כלומר, ההטבה שניתנה על חשבון המעסיק + ניהול תקציב העובד תוך צמצום הכנסתו השוטפת, הביאה לחיסכון כספי הביטוח הלאומי.

אכן מטרה ראויה למדיי – לסייע לציבור לנהל את תקציבו ובאותה הזדמנות לחסוך מכספי הציבור, אבל כאשר מדובר על ליטרת הלחם של בעלי השכר הנמוך זו מטרה שאינה ראויה.

יש לציין כי הפגיעה רחבה עוד יותר מכיוון שהמהלך מבטל את האפשרות לקבלת זכויות נוספות שהיו מגיעות להם כמקבלי השלמת הכנסה, כגון: פטור של 100% מתשלום ארנונה, סיוע בשכ"ד, פטור מאגרות בקופ"ח ועוד.

יש פיתרון, צריך לשנות חקיקה

בכדי לשנות את התוצאה ולמנוע פגיעה בבעלי השכר הנמוך ובמידה מסוימת לשפר מעמדם, יש לפעול לשינוי החקיקה באופן הבא:

1. מענק בגין הפקדות - כל עובד המפקיד הפקדות לביטוח פנסיוני, יזכה למענק, אם כהחזר מס או כמס שלילי (אם אינו משלם מס), בגובה דרגת המס השולי המקסימאלי באותה שנת מס, עד לתקרת הכנסה מזכה. היום זוכים לכך רק בעלי השכר המאוד גבוה, בזכות הפטור ממס שהם מקבלים על הפקדות המעסיק לביטוח פנסיוני שלהם.

2. להחזיר עטרה ליושנה - הביטוח הלאומי אמור להיות ביטוח ולא מס. יש למלא הגדרה זו בתוכן אמיתי ומכך שיש לעדכן את קצבת הזקנה ולהתאימה לפרק זמן התשלום ולהעמידה על סכום ראוי.

היה ותקציבית (היום) לא ניתן לעמוד בכך, ניתן (באופן זמני) להמשיך ולשלם השלמת קצבה לפנסיונרים שהפנסיה שלהם נמוכה מ- 50% מהשכר הממוצע במשק ( 4,118 שקל).

מאיפה יבוא הכסף?

לשאלה הגדולה - מאיפה הכסף? חשוב שכולנו נזכור פרט מהותי, הביטוח הלאומי אמור להיות ביטוח המחזיר חלק מהכספים ששילמנו, אז מדוע בכלל עולה השאלה מאיפה הכסף להגדלת קצבאות הזקנה?

התשלומים לביטוח הלאומי עומדים על 4.25% משכר חודשי של עד 4,809 שקל ו- 12.43% מהשכר שבין 4,810 ועד 79,750 שקל (מעסיק ועובד). מדובר בתשלומים משמעותיים ביותר האמורים לספק מענה ראוי לציבור הפנסיונרים.

בהחלט ניתן לטעון שכספי הביטוח הלאומי נועדו גם לתשלומי קצבאות נוספות, בעיקר כאשר מעלים את הפיצוי בגין נכות ונכות מתאונה. אך גם בקצבה זו נראה חיסכון משמעותי ביותר בזכות צו ההרחבה לפנסיה חובה.

תכניות הפנסיה המקיפות נרכשות בקרנות פנסיה ובחברות ביטוח ומאפשרות גם רכישת כיסוי ביטוח למקרה אובדן כושר עבודה עד גובה של 75% מהשכר ברוטו. רוב מוחלט של התכניות הפנסיוניות מכסות גם אירוע שנגרם עקב תאונת עבודה ובוודאי נכות שנגרמה לאחר כניסת הביטוח לתוקפו.

מכך, שבמקרה תביעה, הביטוח הלאומי יקזז את התשלום שיבוצע באמצעות קרן הפנסיה ואולי אף לא ישלמו כלל, אם הפנסיה מספקת כיסוי מלא, ומכך שהוצאותיו בגין סעיף זה תקטנה במהלך השנים באופן משמעותי ביותר.

וביחס לקצבאות הנוספות, הרי שלאחר החיסכון הכספי שראינו עד כה, בהחלט אמור להיות מימון איכותי ונכון יותר.

אוכלוסיה גדולה שמצבה הורע

אני בטוחה שלכל אחד מאיתנו עולות לא מעט מחשבות על מקורות כסף להחזרת חלק מהכספים ששילמו בוגרי הארץ ואולי הגיע הזמן לאגד יחדיו הצעות אמיצות שהציבור הגה.

לסיכום, צו ההרחבה לפנסיה חובה חשוב ביותר ובמידה רבה משפר מצבם של רבים, כגון, בעלי שכר מעל 6,000 שקל, אשר יזכו לפנסיה ראויה שלא היתה להם בעבר ואת מצבו של כלל הציבור באמצעות הקטנת תשלומי הביטוח הלאומי בהשלמת הכנסה וקצבאות נכות מתאונה, תקציבי הרווחה וכד'.

אבל, ישנה אוכלוסיה אחת גדולה למדיי שמעמדה לא שופר או אף הורע – בעלי שכר מינימום או אף מעט גבוה מכך. הם יצטרכו להסתפק בהכנסה נמוכה יותר ובסוף, הכנסתם תישאר כפי שהייתה אמורה להיות מלכתחילה.

חשוב מאוד לקדם חוקים משמעותיים, אך בטרם החלתם, מן הראוי הוא לבחון את השלכותיהם על זכויותיהם של אוכלוסיות אלה ואחרות, ולא, נמצא עצמנו פוגעים שוב ושוב דווקא באלה הזקוקים להגנת המדינה, תוך כדי ביצוע שינוי חיובי לכשעצמו.

הכותבת היא מנכ"ל חברת "החלק המשלים" העוסקת במחקר פיתוח והדרכה בתחומי ביטוח כלכלה ופיננסים ומנהלת את "המרכז הישראלי לפיתוח העסק" בתחום היזמות