קובה נפרדת מהאדום: מיליון עובדי מדינה יפוטרו
1 מכל 5 קובנים יפוטר ממשרתו וייאלץ לחפש את פת לחמו במגזר הפרטי. תהליך הייעול יימשך כשבעה חודשים, ובסיומו תעסיק קובה רק "עובדים חיוניים" בתחום החקלאות, התעשייה, החינוך ואכיפת החוק. 51 שנה אחרי שביצע את המהפכה, בערוב ימיו, רואה פידל קסטרו את התפרקותה של קובה מהקומוניזם
51 שנה אחרי המהפכה, קובה אומרת שלום לקומוניזם: קובה הודיעה הלילה (יום ג') כי בכוונתה לקצץ כמיליון משרות במגזר הציבורי עד אפריל 2011 ולהקל על חברות במגזר הפרטי שיקלטו את המפוטרים. מדובר בצעד הדרמטי ביותר שבו נוקט הנשיא, ראול קסטרו, מאז נכנס לתפקידו לייעול המבנה הכלכלי במדינה הקומוניסטית.
בנאום לאומה אמר קסטרו כי בכדי לתקן עיוותים ולהעלות את משכורות עובדי המדינה - ייאלצו כמיליון עובדים (1 מכל 5 עובדים במדינה) בסופו של תהליך לאבד את מקום עבודתם במגזר הציבורי ולעבור למגזר הפרטי.
התוכנית באה בעקבות סיכום שהושג בין המפלגה הקומוניסטית לארגון העובדים היחיד במדינה. היא תיכנס לתוקף מיד ותימשך כשבעה חודשים ובסופו של תהליך יועסקו על-ידי המדינה רק "עובדים חיוניים" בתחום החקלאות, הבנייה, התעשייה, החינוך ומערכת אכיפת החוק.
אומרים שלום לצ'ה גווארה? רחובות קובה (צילום ארכיון: ערן סידי)
השאלה המרכזית הנשאלת כעת בקובה היא האם יכול המגזר הפרטי הקטנטן של המדינה להתמודד עם שטף עובדים כה גדול. בניסיון "לרכך את המכה" ולתמרץ את החברות הפרטיות, הודיעה הממשלה על חבילת הטבות וכן על צעדים שיעודדו קובנים להפוך לעצמאיים. בנוסף, יוכלו המפוטרים ליצור קואופרטיבים, לחכור אדמות מדינה, עסקים ותשתיות.
מזה תקופה ארוכה שראול קסטרו טוען כי אזרחי קובה "מצפים ליותר מדי" מהממשלה, המסוגלת לשלם משכורת חודשית ממוצעת של כ-20 דולרים בנוסף לסובסידיות הגבוהות שהיא מעניקה בתחום החינוך, הבריאות, הדיור, התחבורה והמזון.
איגוד העובדים הקובני הצטרף לתוכניתו של קסטרו ואמר כי "קובה אינה יכולה ואינה צריכה לתמוך בשירותים באופן המזיק לכלכלה שלנו, יוצר הרגלים גרועים ומעוות את התנהגות העובדים".
התוכנית לשינוי המבנה הכלכלי של קובה באה אחרי שורה של שינויים "קטנים" שביצע קסטרו, מאז נכנס לתפקידו ביולי 2006. בין היתר התיר קסטרו הקמת עסקים קטנים ובינוניים, מכירת טלפונים ניידים לא רשומים, הקמת מספרות שאינן ציבוריות, רישוי מוניות פרטיות וחלוקת אדמות לחקלאים. התהליך מתקבל באמביוולנטיות על-ידי הקובנים, שמצד אחד מעוניינים בשינוי מיידי עקב המחסור הקבוע ומצד שני חוששים שהממשלה לא תוכל לעמוד בשינוי הגדול.